תראו מה קורה במנגו

בדרך כלל אני ממש אוהבת את מנגו, הרבה יותר מאשר זארה. קודם כל, בגלל טווח המידות הנינוח יותר. שנית, מפני שבשעה שבזארה מתעקשים על מחלקות "ביזנס" שלמות של גוונים מונוכרומטיים בבדים איומים ובאיכות תפירה בינונית, במנגו מעדיפים לכנות את עצמם Urban Wear ולייצר בגדים שכיף ללבוש. ממילא אני לא מכירה כל כך הרבה נשות עסקים שזקוקות למדפים עמוסי המונוכרומט של זארה. נדמה לי אפילו שהמחירים במנגו נוחים יותר, והעובדה שיש לפחות שלושה סניפי מנגו עודפים שאני מכירה (לעומת שמועה על סניף עודפים אחד בלבד של זארה), הופכת את מנגו לאופציה שפויה, עם טרנדים במשקל נוצה ובגדים שאף אחד לא מצפה מהם להיות אקטואליים בעוד שנה.

מה שתמיד קצת מכבה אותי, גם במנגו וגם בזארה, הם האקססוריז. קודם כל, הם נראים לי באיכות לא מדהימה. הנעליים כמעט תמיד בלתי אפשריות לנעילה, האימום צר והעקבים לא נוחים (מה שלא הפריע לזארה השנה להפגיז עם סנדלי גלדיאטור על עקב נמוך שהיו גם נוחים וגם מהפנטים ביופיים). שנית, הם תמיד מזיעים ממאמץ להעתיק ולשכפל ביעילות ולתת מענה לכל טרנד אפשרי שחוצה את הדרך. החיפזון מהשטן, ולכן איכשהו תמיד יש תחושת החמצה קלה.

אז קבלו הצצה קודם כל על החלקים המגניבים של קולקציית הנעליים שמנגו הוציאו השנה, שהיא במפתיע דווקא יופי של קולקציה:




ועכשיו, לפי הסדר:

רצועות ואבזמים, טרנד חזק שנשען על הגלדיאטורים אבל נותן להם פרשנות מעניינת. מנגו נותנים בול בפוני ולא מפספסים.

גוני קיץ בגזרת גלדיאטור t-strap, עוד טרנד קיצי חזק, כולל העקב הדק והגבוה.

סנדל רצועות שמשלב כמה טרנדים קיציים חמודים: צבעוניות בוהקת, רצועות עבות ועקב גבוה.

מגפון פיפ-טואו, כנראה אחד הטרנדים הקיציים הכי תמוהים ולא הולמים את האקלים המקומי, אבל מנגו עשו את זה יפה, חייבים להודות.

ומה חדש בגזרת האקססוריז במנגו? שוב תרגומים (לפניכם כרגיל אלה שיצאו מוצלחים) לטרנדים קיימים:





תיק עם פסים (מטרנד המלחים ששוב תפס חזק הקיץ, כרגיל מסיבה לא ברורה) וצבעים בוהקים.

עגילי ג'יפסי עם פרחים. העונה העגילים גדולים, צבעוניים ומקושקשים במיוחד, וזו דוגמה מוצלחת.

משקפי שמש חתוליים ומגניבים בסגנון רטרו. למרות שאלה משקפי שמש אני לגמרי רואה את עצמי מחליפה את העדשות בעדשות ראייה וחורשת על המסגרת כל הקיץ. שווה!

צמיד קסם. צמיד קסם הוא שטיק אמריקאי ישן שמשויך מסורתית לילדות, שהיו מעטרות את הצמידים בקמעות בנקודות ציון נבחרות בחיים. העונה צמידי הקסם נכנסו חזק (יש גם לסברובסקי צמידי קסם יפים ויקרים, אנחנו עוד נייחד לזה פוסט, מבטיחה), וגם למארק ג'ייקובס יש צמיד קסם. אין ספק שהגרסה של מנגו הרבה יותר צנועה ופחות מעניינת, אבל המחיר הרבה יותר נוח.

נעלי מנגל (או: על מה תהיו מוכנים שידרכו לכן?)

יום העצמאות הוא יוממנגל, ואני לא הוזמנתי(!) לשום מנגל (!!!), כנראה מכיוון שבכל פעם שכן הוזמנתי לא טרחתי ללכת. אה, נו. לפחות עכשיו יתאפשר לי לדמיין את עמך ישראל, ובעיקר עמכיות ישראל, צועדות למנגל כשעל רגליהן מיטב הטרנדים והאמירות האופנתיות שהן הצליחו להשיג בזארה.
כי אם נחשוב על זה ממש טוב (פעילות ממנה אני משתדלת להימנע, בכל זאת, ניתוחים והגיגים מורכבים על נעליים זה מוגזם אפילו בשבילי), נעל לאירוע בסדר הגודל של מנגל צריכה להיות, אין דרך קלה לומר זאת, סמרטוט. זה שיא הג'יפה וכולם דורכים עלייך, שלא לדבר על זה שחם ומזיעים, גם ברגליים. בקיצור, הנעל המושלמת למנגל היא נעל הספורט שכבר שנה בא לך לזרוק אבל לא היה לך לב.

ליתר ביטחון ובשם האהבה (לנעליים, למדינה, למנגל ולבלוג), ניסיתי לזהות ארבעה טיפוסיות של נועלות, ולהתאים להן נעליים כחולות ממיטב המותגים. אכן, משימה קשה בעורף האויב, אך טוראית נעלולה עמדה בה בהצלחה ולאות הוקרה תקבל מגן. או שעון חדש, תלוי את מי שואלים.

אז הנה הם לפניכם, ארבעה טיפוסים של נועלות, ומה שהיו בוחרות לנעול למנגל לו רק היו גולשות קבוע אצלי:




הטרנדית (במלים אחרות: קורבן האופנה): היא לא יוצאת מהבית בלי הפלאטס (סליחה, פלץ) שלה, כי היא קראה בכל הבלוגים וגם בלאישה שזה הכי טרנד שיש. עבורה יש לנו את נעלי הבלרינה-פלץ המטאליות של מארק ג'ייקובס, 369 אירו ב-mytheresa.com.

הסטייליסטית: היא בחורה אופנתית עם אמירה ואצלה לא תתפסו נעליים סתם. כל נעל מרכיבה לוק שלם ויש מאחוריה סיפור, אגדה, הבלחה נאה או אג'נדה. עבורה הצטיידנו בנעלי הבובה עם ה-feel העצי של fluevog מ-gravitypope.com, ולמענן נפרדנו מ-265$.

האדג'ית: היא בחורה מיוחדג'ת וגותית במידה זו או אחרת. היא אוהבת שחורים ופרטים קטנים, אבל אין מגפי כחולים ברך עם ניטים, ולכן היא תסתפק במגפונים גבריים בעבודת יד איטלקית מבית Pakerson, שיעלו לכם 358$ ב-forzieri.com.

האורבנית: עזבו אותה מקשקושים. היא לובשת טי שרטים גדולות עם הדפסים רעשניים, ג'ינסים קרועים וגרביים מלאי אישיות. הנעליים שלה הן הכי אורבניות שיש, ורצוי סניקרס מקושקשים שנוח ללכת איתם ברחובות העיר וגם קל לברוח מהמשטרה כשהם מנסים לעצור אותה מרססת גרפיטי. עבורה בחרנו בסניקרס כחולים של אדידס, שרצים עכשיו בסייל נאה ב-piperlime ונמכרים תמורת 70$ בלבד.

בברכת מנגל נעים לכם ולחורש שמסביב (די לשריפות האלה כל שנה!), ואל תשכחו לאסוף מה שפיזרתם.

בצבעי עצמאות

תמיד חלמתי לעשות מעין "הפקות" מבולגנות כאלה כמו בעיתונים, שבהם מערבבים פריטים שלא ממש קשורים אחד לשני, בלי להקפיד על יחסי הגודל. בקיצור, יום העצמאות הוא התירוץ שלי להפקה החגיגית (הראשונה שלי, ייפי!). מכיוון שכאן מדובר בבלוג נעליים, עשיתי מאמץ לא קטן למצוא נעליים בכחול-לבן מתבקש. אמנם לא טרחתי לזכור ולפרט מהם האקססוריז שהצטרפו לחגיגה, אבל אני חושבת שכולם רואים שהם בכחול לבן.




וכרגיל, לפי הסדר:
סנדלים על עקב רוקי של Betsey Johnson, 200$ ב-zappos.com;
סנדלים של אד הארדי, 80$ ב-bakersshoes.com;
סנדלים מדהימים על עקב שעם של Brian Atwood שנמכרים ב-Net-a-Porter בסכום לא יאומן של 885$;
ואחרונים חביבים: סנדלים על עקב רוקי של אוסקר דה לה רנטה, "רק" 395$ ב-Net-a-Porter.

שיהיה לכולנו חג עצמאות שמח!

יזכור

מרכינים ראש לזכר חללי צה"ל.

כמו ציפור. בכלוב

איב סן לורן, לדעתי, היה הסמן הימני של נעלי ה-birdcage, רצועות מצטלבות בצורת ריבועים. אם לשפוט לפי הארון שלי, זה קרה כבר לפני שנה, אבל לא תפס באותה עוצמה כמו שזה תופס השנה. סן לורן אוהב כלובים גבוהים ומלאי נוכחות, ויש מי שמתרגם את העיצובים היקרים שלו לרדי-טו-וור. אפשרויות אחרות הן כלובים חלקיים בנעליים פתוחות, כמו שרכשתי בסוף העונה שעברה במקס מורטי. רק שאז עוד לא ידעתי שזה נקרא birdcage, אלא רק שזה מוצא חן בעיניי. ההליכה ביפהפיות הלכה הכלוביות והשחורות שלי, למקרה שתהיתם, גומרת לי את כפות הרגליים.



ובכן, על הכלוב החום הגדול והמסעיר אחראי האתר bakersshoes.com. הכלוב דומה בצורה מחשידה למקור הסן-לורני (בתמונה הקטנה לצידו, להשוואה והתרשמות), אבל הייאוש יותר נוח, רק 80$, לעומת 905 ליש"ט שדורשים ב-brownsfashion.com עבור המקור המופתי. ההבדל שהכי קופץ לי לעין הוא העקב: אצל סן לורן העקב כלובי אבל נראה רחב יחסית, אצל התואמים – דקיק וארוך.

שני הכלובים החלקיים מגיעים מ-zappos.com. הצהוב שייך למותג ההנעלה הצעיר והמאגניב BCBGirls, ואילו השחור - למעצב הסולידי סטיוארט ויצמן.

ועכשיו שימו לב ליצירת המופת הקטנה שיש לי בארון! הישר מסניף קניון רחובות, אני גאה להביא בפניכם את הכלוביות של מקס מורטי:





עור פטנט (שזה עור מבהיק, כלומר לכה) שחורות עם תיפורים צהבהבים ופפיון קטן-אך-איכותי. מצד אחד, העקב בהחלט נוח, אבל למרבה האכזבה האימום צר כעולם נמלה, מה שהופך אותן לנעליים שלא מתאימות למרחקים ארוכים (או שמא כדאי לחכות לעור שיתרכך, אתמהה). מצד שני, די חבל להפציע בהן לעבודה. מצד שלישי, מאחר שעוד לא נמצאה ההזדמנות הראויה לנעילתן, הן שוכנות לבטח במעמקי הארון וננעלות אך ורק לצרכי הכנת חביתות.

צבעי קיץ

כו-לם נערכים לקיץ, גם אני. אם בחורף שחור זה לערב וחום ליומיום, בקיץ שחור זה לאירוע, חום זה לערב וצבעוני, שמח וכיפי זה ליומיום.

אני אוהבת אקססוריז צבעוניים, בעיקר כי אני מעדיפה בגדים מונוכרומטיים. הג'ינס/דגמ"ח/מכנסיים אפורים של HDL והחולצה הכחולה/שחורה/אפורה/חומה משתדרגים פראית עם כתמי צבע עליזים. מכיוון שבאמת מדובר בכמה כתמי צבע, אין שום בעיה לקחת לדרך תיק ורוד עם נעליים ולק צהובים. למה לא, התוצאה מענגת.
ולענייננו, שלל אקססוריז מעולללללים:



צמיד קסם של מארק ג'ייקובס. שלכם תמורת 445 ליש"ט בלבד ב- brownsfashion.com. כרטיס מועדון, יש?

ועוד מ- brownsfashion.com: משקפי שמש ורודים במראה וינטג' של המעצב הניו-יורקי Derek Lam. לצערי השם לא אומר לי הרבה, כי המשקפיים עולים 210 ליש"ט.

עוברים ל-Net-a-Porter: קלאץ' מלבני קשיח וזרחני של Bottega Veneta, עוד שם שאומר לי מעט מאוד חרף מחירו הקולוסאלי של הקלאץ' – 553 ליש"ט. אפילו יותר מהמגפונים של אלסנדרו דל'אקווה שהתלהבתי מהם כל כך בפוסט קודם!

גוונים קיציים של China Glaze: בקולקציית הקיץ החדשה של צ'יינה יש כמה גוונים אפילו מסעירים יותר מהוורוד והכתום שבתמונה: יש אדום מרגש, טורקיז צווחני וגם כחול שאי אפשר להחמיץ. הצ'יינה השיקו קולקציה של גוונים קיציים אך לא מטאליים במרקם נצנצי (אבל נצנצים עדינים ומקסימים במיוחד), ועוד קולקציה של גוני קרם עם נטייה קלה לנאון. כך או אחרת, כשייגמרו לי הנושאים הבוערים לכסות אקדיש פוסט או שניים ללקים של צ'יינה גלייז, שמצוידים בגוונים מעולים שבמעולים ובמרקם ובמברשת סבירים לגמרי.

נעלולה נגד רוקט דוג

שני הזוגות שבתמונה הם סנדלי קש עם רצועות שנקנו כשנתקעתי בלי נעליים באיזה טיול. חשבתי לעצמי: מה יכול להיות יותר נוח מסנדלים מאווררים בצבעי אדמה עם עקב רוקי גבוה ונוח. תנו לי להגיד לכם מה: סנדלים מאווררים עם עקב נוח במחיר מבצע שלא נעים לדבר עליו, של מותג מוכר ואהוב.

בדרך כלל מותגים אומרים לי מעט מאוד, אם בכלל, ובצדק: אלה הנעליים הגרועות ביותר שנעלתי בחיי. הסוליה אינה (חזור: אינה) מיועדת לבחורות ששוקלות יותר משניים ורבע גרם שיש להן יציבה שהיא פחות ממושלמת. בשנייה שכף הרגל שלך טיפה נוטה, בגלל זווית העקב האצבעות בורחות מבעד לחריצים, מה שנגמר במשיכת ציפורני הרגליים שלי כלפי מעלה. זה כואב, למקרה שתהיתם.

אם חיפשתי אישור לתחושה שאין מתנות חינם, הסנדלים האלה מוכיחים את הנקודה. במשך עונה שלמה התייסרתי, לא נעלתי אותם אבל לא היה לי נעים להעיף מהבית. אחר כך החלטתי ש-the hell with it, ותרמתי אותם. עכשיו אני תוהה אם לזרוק אותם לא היה עדיף. בכל מקרה, מי שלא תהיה הנערה שקיבלה אותם, אני מקווה שהיא תיהנה מהם הרבה יותר ממה שאני הצלחתי!

זה הדגם הראשון מבית רוקט דוג שניסיתי, ולא אמהר לנסות שוב. די חבל, כי כשהאתר שלהם כבר נטען, הקולקציה נראית חמודה בחלקה.

יאמי!

לפעמים מתחשק פשוט לשטוף את העיניים במשהו. משהו כיפי, עם חוש הומור. משהו כמו אלה:



על הפלא המנוקד אחראית Charlotte Olympia. הן מזכירות לי קצת את הצ'יטה של צ'יטוס, צ'סטר, אבל אולי זו רק התנוחה של הצילום.

הפלטפורמות הרעבות שייכות למעצב בשם Azzedine Alaia, ואלמלא היו מתומחרות להפליא (845 ליש"ט) כבר מזמן הייתי מתייצבת בראש התור כדי לקנות אותן.

מי רוצה להיות ג'סיקה סימפסון?

יש לי שאלה, אבל תענו לי בכנות: כמה מאיתנו היו רוצות להיות ג'סיקה סימפסון? זאת אומרת, כמה מאיתנו באמת שואפות להגיע למראה שלה? או לרמת האינטליגנציה שלה (באמת מעניין אם היא עדיין לא יודעת אם טונה, המכונה chicken of the sea, היא דג או עוף)? לחשבון הבנק שלה, אני מניחה, דווקא רובנו לא היינו מתנגדות, אבל זה עניין לבלוגים אחרים שעוסקים בעשיית כסף ולא בבזבוזו על מותרות כנעליים ואקססוריז.

ג'סיקה הוכתרה כאייקון אופנה לפני אין-לי-מושג-כמה שנים, ומאז הספיקה להשיק בשמים וקו אופנה, וגם מותג נעליים.

לפניכם מקבץ של ליין הנעליים שלה, שממנו מתברר שהגברת סימפסון אוהבת עקבים גבוהים ודקים, לא ממש ראויים להליכה אבל לחלוטין מתאימים לכניסה ויציאה מלימוזינות בסטייל (יש גם דגמים שטוחי-עקב אבל כמעט נרדמתי בניסיון להביא בפניכם אחד ראוי):



אני אוהבת את הדוגמאות שעל הנעליים מפני שהן לא לוקחות את עצמן ברצינות. יש בעיצובים האלה משהו מאוד כיפי (אם כי אני לא בטוחה שללכת על העקבים האלה יתגלה ככיף כמו להסתכל על הנעליים).

והנה כמה שילובים ואמפיים של אדום ושחור, צבעוניות מוצלחת שנראית לגמרי לא רע:



תשאלו את בעלי ארומה - השילוב של אדום ושחור (או השילוש הקדוש: אדום-שחור-לבן) עובד מצוין כשיש הרבה שחור ומעט מכל השאר. כשהשילוב הדרמטי והסקסי עם נגיעת המסתורין מגיע על עקב גבוה, זה בדיוק מה שהוא מעיד גם על הנועלת.

שרוכי קיץ

התמונות באמת מדברות בעד עצמן, מלמעלה למטה, בכיוון השעון:



Jil Sander: יפות, נשרכות ויומיומיות. יפות, אבל נטולות אפקט "וואו" לחלוטין. סוג של מקצוענות רגועה באיכות גבוהה. בשביל 470 ליש"ט הייתי מצפה ליותר.

Christian Louboutin: אדומות לוהטות, עם עקב בלתי אפשרי לחלוטין ובגזרה דמויית אולסטאר. לגמרי "וואו", קצת פחות בחזית השימושיות. 625 ליש"ט.

סן לורן: כלוביות נשרכות ומרגשות בגוון מטאלי שלא יאומן. החיסרון היחיד של המגפון האוורירי (חוץ מהמחיר) הוא שכשחושבים על זה, מה שמחזיק את הרגל בתוך הנעל הוא שרוך סאטן שחור, להשיג בכל חנות סדקית. ובל נשכח שתמורת הכפכף עם השרוך הידידותי ניפרד מ-1,345 ליש"ט!

Alessandro Dell'Acqua: אוחחחחחחחח! מגפון חלומות (ועוד פיפ טואו!). כולו שוונצים ושמונצים, מצועצע ומרובה קשקושים, ואון טופ אוף איט אול – שרוך, כדי שנוכל לנעול בקלות. הדגם לא חדש, ויחסית לאחרים הוא גם הכי זול, "רק" 450 ליש"ט, כלומר כמעט 3,000 שקלים. בפעם הבאה שיש לכם תלוש משכורת פנוי, תנו קפיצה ל-brownsfashion.com ותביאו לי במידה 40, בסדר?

יזכור

מרכינים ראש לזכר הנספים.

מאחורי הרצועות

זו כבר השנה השנייה שסנדלי הגלדיאטור רצים חזק בטרנד. בשנה שעברה הם הגיעו רק בגרסאות שטוחות, מה שכמובן מיד הפך אותם לאיסור מוחלט מבחינתי. יש בנעליים שטוחות משהו שפחות מחמיא לפרופורציות של הגוף המאוד לא מושלם (אך ממש מגניב) שלי. זה נכון לגבי כפכפי הבריכה שאין לי ברירה אלא לנעול, ונכון פי כמה כשמדובר בנעליים שאני מסתובבת איתם ברבים ומרגישה bottom heavy יותר ממה שהייתי אמורה.

לכל מי שמרגישה, כמוני, שסנדלי הגלדיאטור הם סוג של מכת מדינה קיצית, כזו שננעלת על ידי כולם ומחמיאה רק למעטות מובחרות, הפתרון נמצא בסנדלי רצועות על עקבים. כן בטרנד, אבל לא לגמרי. בלי הקשירות המעצבנות והקירבה המעצבנת אף יותר אל הקרקע, אבל בשיק שמתאים גם לג'ינס וגם לחליפת עסקים.



המופלאות הכתומות המכונות Bear (דוב) הגיעו מ-zappos.com, סוג של סופרמרקט וירטואלי לנעליים. שם היצרן לא אומר לי הרבה: Romantic Soles. אבל הצבע קיצי ובוהק והרצועות עם האבזמים הקטנים הם בדיוק בטרנד לקיץ. מעולללללללה!

הכחולות השוות מגיעות מ-nordstrom.com. צבעים נוספים של אותו דגם הם הכתום הקיצי והטרנדי ושחור ולבן מתבקשים. העקב הוא mega heel קיצי, 4 אינטש (10 ס"מ).

החומות המגניבות מגיעות מחנות הנעליים של גאפ, piperlime.com ושייכות ל-Rampage. העקב הוא רק 3 ורבע אינטש, שזה בערך 8 ס"מ. יחסית לעונה, לגמרי לא נורא. גם המחיר סביר, 50$. עוד יתרון: הם דמויי עור. אין באמת סיבה להקריב חיות עבור אופנה, לא ככה?

פוסט ראשון, בואו נכיר יותר טוב

אז בואו נכיר יותר טוב. כבר נכנסתם לבלוג בגלל השם המבטיח (או שבטעות הזדמנתם לכאן, מה זה משנה, בעצם). העיצוב לא עוצר נשימה אבל ההבטחה, ההבטחה גדולה: נעליים. איך אפשר להתאפק?
רגע לפני שצוללים, אתם שואלים את עצמכם למי שייכות האצבעות מאחורי האותיות. זו לא חשדנות, רק מעין לחיצת ידיים וירטואלית. את תספרי לנו מי את, אנחנו נתמסר. את תתני לנו רמזים (ויותר טוב, רצוי תמונות) כדי שנוכל לזהות אותך ברחובות ארצנו הקטנטונת, אנחנו נטקבק.

אז כן, אני אוהבת נעליים, בעיקר לנעול אותן ופחות לעצב אותן או להתלונן עליהן (אם כי כפולנייה מקצועית סביר להניח שאני אתלונן פה ושם, והרבה יותר ממה שהייתי רוצה). אני אוהבת נעליים שנוח ללכת עליהן, רצוי עם עקב רחב (אין לי שום בעיה למצוא יציבות על עקבים גבוהים). בחלק מזה "אשמה" העובדה שמידת הבגדים שלי היא 42-44, מה שאומר שהרבה בגדים פה צרים ושם צפופים, אבל הנעליים אף פעם לא מתלוננות. תוסיפו לזה את הקסם הטבעי שיש לאקססוריז – תכשיטים, צעיפים, חגורות – ותקבלו התמכרות אמיתית, קשה בעיקר לחשבון הבנק. חוץ מזה אני בחורה, ובחורות אוהבות נעליים.

התלבטתי מאוד אם זה העיתוי המתאים להתחיל בבלוג משלי. הילדים קטנים, העבודה הורגת אותי (אני מנהלת כמה אתרי אינטרנט והעדכונים זורמים בעשרותיהם), וכאילו לא חסרות צרות, זו השנה האחרונה ללימודי הפסיכולוגיה-סוציולוגיה שלי ויש לי סמינריונים על הראש, מבחנים, עבודות הגשה. התזמון, במלים אחרות, היה יכול להיות טוב יותר. מצד שני, אני קצת בדיליי בחיים אז החלטתי שמעכשיו מפסיקים לדחות ומתחילים לעשות. יש לי מה לומר בבלוג? אז אני לא מחכה, אני פותחת אותו. מקווה שיהיה לכולנו, גם לי וגם לכם, כיף לחזור.