ביקורת חנות: רח' קינג ג'ורג'

אתמול קרה לי חצי יום חופש. לא שהתכוונתי לצאת לחופש, זו העבודה שיצאה לחופש. ליום טיול ברמת הגולן, ליתר דיוק. מכיוון שהוזמנתי כבר לפני כמה חודשים לכנס מקצועי חשוב מאוד שנקבע דווקא לאתמול אחרי הצהריים, הבוס שלי הודיע לי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאני לא יכולה להצטרף לטיול המחלקתי. שנייה לפני שאמרתי לו "בסדר, אז אני אשלים דברים שלא הספקתי", הוא אמר: "לא תוכלי להיכנס למשרד כי אף אחד לא יגיע לפתוח את הדלת. קומי מאוחר ותעשי קצת שופינג". נו, איך יכולתי לסרב להוראה מפורשת מהבוס לצאת לשופינג?

אז קמתי לי בכיף בשעה די מאוחרת (9 בבוקר), לקחתי את האוטו עם הלוגו של החברה והחלטתי שהכי כדאי יהיה לנסוע לרחוב קינג ג'ורג' בתל אביב, שהומלץ בחום בבלוגים האופנתיים שאני אוהבת וגם בפורום אופנה בתפוז. היעדים:
(1) הבזאר של אתי פרץ - שהומלץ בבלוג הצהוב של ספי (אני לא מכירה אף בלוגרית באופן אישי, אל תנסו אפילו).
(2) חנות הנעליים ג'וזף - שהומלצה בבלוג הסודות של ויקטוריה.

החלטתי לחנות בכחול-לבן ליד הבימה כדי שיהיה לי קצת מרחק הליכה. כיוונתי את האיזי פארק על 3 שעות לפי תעריף של חמישה שקלים לשעה, החלפתי את העקבים הדקיקים (50 ש"ח בעמנואל עודפים בקניון סירקין) בכפכפי בריכה מתא המטען של האוטו (10 ש"ח בהאנגר בשנה שעברה), והתחלתי ללכת לכיוון אלנבי. היה חם, ולא מגניב. רק חם. סתם חם.

קודם כל הגעתי לבזאר המומלץ. נכנסתי, אבל לא היה שם שום דבר שמצא חן בעיניי. אני יודעת שאומרים שיש שם מותגים כמו אברקומבי (וחלק טוענים שיש שם חיקויים של אברקומבי), אבל אני מצאתי בעיקר הרבה גופיות קטנות, פושטיות ומבדים סינתטיים. לא ממש מתאים לימות קיץ לוהטים כשאת לובשת מידה 42.

אחר כך התגלה כוך הנעליים המומלץ. בעצם, כוך זו מחמאה. זה מעין מעבר שבסיומו חדרון ובו יש נעליים שברובן הן אכן, כמו שוויקטוריה הזהירה, מיושנות ומחרידות. העניין הוא שצריך ממש לאהוב את הפשפוש והחיטוט בערימות הסחורה הגרועה כדי למצוא מציאות, ואני לא ממש בכיוון. אני מעדיפה לגמרי את אאוטלט הנעליים של עמנואל, ששם תמורת אותם 50 שקלים (או 100), קונים בחנות מסודרת וממוזגת נעליים שמוצגות על מדף ולא זרוקות בערימה בתוך קונטיינר. בקיצור, התאכזבתי גם כאן.

את הטיול המשכתי בחנות הבגדים ברנרד, שהציעה בגדים חביבים במחירים נסבלים, התלבטתי אם לקנות חולצה מקושקשת ובסוף ויתרתי, עשיתי סיבוב בדיזנגוף סנטר ושם לא קניתי את השעון היפה של קארים ראשיד למרות שאני מאוד רוצה והוא גם נמכר במחיר מעולה של 550 שקל בערך, קניתי לעצמי בקופי בין אייס בלנד מוקה טעים, בלי סוכר ובלי חלב, תמורת 19 שקל, וחזרתי לאוטו בוער ורותח אחרי שעתיים. האם היה משתלם? מאוד. לפחות גיליתי שאני עושה את מה שמתאים לי. האם זה השופינג האידיאלי? כנראה שלא בשבילי :)

עד כאן,
שלכם באהבה,
נ.

דגים דגים

יש מעצבים עם חוש הומור מעולה. אחרי שגיליתי שלמארק ג'ייקובס יש חוש הומור מדהים, התברר לי שיש עוד מעצבים שרואים דברים מצחיקים בכל מיני מקומות, וגם גיליתי שגם לאתר מאוד רציני כמו browns לפעמים "בורח" איזה דבר הומוריסטי קטן או שניים כשהם מרכיבים את הקולקציה.
אז קודם כל שאפו למעצבים המדהימים שמעזים ויוצרים דברים שיש בהם הומור ומודעות עצמית וגם איזה אמירה על אופנה (משהו בסגנון: "אלה רק בגדים/נעליים, לא חייבים לקחת הכל כל כך ברצינות כל הזמן"). שאפו גם לאתרים הרציניים שמשווקים את ההומור הנפלא הזה. דוז פואה לכולם!



למעלה: כריסטיאן לובוטין הגדול נזכר כנראה בדגים כשעיצב את הכפכף החמוד הזה. לכן הוא נתן לו קשקשים כסופים במראה מטאלי. 505 ליש"ט ב-browns.
למטה: המעצב Giuseppe Zanotti לוקח את כל העניין צעד הומוריסטי אחד קדימה ולועס בשבילנו את הדימוי: אצלו אנחנו מקבלים שלד של דג במקום שבו אמורה להיות רצועת גבעת כף הרגל. 545 ליש"ט ב-browns.

זהו להיום,
מקווה שנהניתם,
באהבה,
נ.

אתר שהכרתי זה עתה

זה עתה זכיתי להכיר את האתר marissacollections וגיליתי בו כמה דגמים מאוד שווים של נעלים מעצבים. כרגיל באתרים מהסוג הזה המחירים רחוקים מלהיות משהו שמישהו מאיתנו ירשה לעצמו, אבל בגדר חלום זו דווקא אופציה לא רעה לחלום איתה.



סנדלים רקומים כיפיים של אדון ">אוסקר דה לה רנטה. 895$.
נעליים מחודדות עם רקמה של Manolo Blahnik (אני זוכרת את קארי מסקס והעיר מדברת עליו). 540$.
כפכפי עקב של סטלה מקרטני עם רצועת חבל צבעונית וחמודה. 595$.
סנדלי עור עם סוליה מצוירת של ולנטינו. 895$.

בסך הכל, מאוד כיף לשוטט שם.
שלכם באהבה,
נ.

סופעונה במנגו, נכנסת לכוננות גיהוץ

כל הרשתות הגדולות הכריזו על סוגים שונים של סיילים. בזארה, למשל, כמעט כל הנעליים נמכרות ב-199 שקל, שזה שווה וכדאי. באחד הפוסטים הקרובים נתעמק יור בהיצע שלהם.
היום נלך על דברים קטנים, ליתר דיוק: זוכרים את הפוסט שבו ריירתי בגלוי על תואמים תוצרת מנגו? ראיתי שם נעליים א-לה בריאן אטווד וברגע של היסח הדעת (כמו גם חוסר יכולת למצוא זוג שני שיצטרף למבצע המאוד מסעיר של 1+1), ויתרתי על כל העניין. אני מתכוונת, כמובן, לדגם היפהפה הבא (תודה לאתר מנגו על התמונות):



אז, רק לפני חודש וקצת, הן נמכרו תמורת 650 שקלים. היום, בסייל, המחיר צנח ל-450 שקלים. עדיין לא חינם, אפילו לא זול, אבל אפשר כבר להתחיל לשקול את הקנייה.

והנה דגם ההשקה של הסתיו - כולו שוונצים. ממשיך את הקו העונתי אבל טיפה יותר סגור וגבה עקב:



חמוד ביותר, לא? עדיין לא ראיתי בארץ, רק באתרים הזרים של מנגו (ואגב, מילה טובה למי שעיצב את האתרים שלהם: כל כך נוח וברור).

עד כאן להיום,
שלכם באהבה,
נ.

פפיון - לא עניבה

אחרי השיטוטים המעולים שהיו לי השבוע באתר של נורדסטרום החלטתי לחזור לעוד קצת. אמנם די התאכזבתי מהשקת הסתיו, שהיתה קצת שגרתית, אבל מצאתי דווקא כמה דברים קיציים חמודים שעוד לא נטחנו עד דק בבלוגים אחרים. ישר החלטתי להביא אליכם שתוכלו לראות גם כן. הנושא הפעם הוא פפיונים, מכיוון שפעם לכל נעל שכיבדה את עצמה היה פפיון או כפתור. היום יש מגוון הרבה יותר גדול של אפשרויות לקישוט הנעליים, מה שלא אומר שהפפיון איבד את מקומו המלכותי. רק תעיפו מבט בדגמים המעולים שהבאתי לפניכם היום ותראו שהפפיון חי, בועט ובעיקר בא עם חוש הומור מצוין, במיוחד בדגם מס' 2:



סנדלי פפיון של מוסקינו. שימו לב לפפיון הדומיננטי שעוטף את כרית כף הרגל בשיק מהמם. 224$ (במבצע, במקום 450$).
גלדיאטורים עם פפיונים צבעוניים של מארק ג'ייקובס, האיש וחוש ההומור ההזוי שלו. 355$ (במבצע, במקום 897$!!!).
סנדלי ערב אלגנטיים של ולנטינו (מה שמעתי שהוא רוצה לסגור את הביזנס?) עם פפיון אוברסייז. 745$.
והדובדבן שעל הפפיון: סנדלי T-strap של Burberry, אמנם בלי פפיון אבל עם "הכנה לפפיון" :) מדהימים! 595$, ואם הספונסר/ית היקר/ה שלי קורא/ת: רק את אלה וזהו. יותר לא אבקש ממך כלום! אוהבת, נ.

תיקים נחמדים בלוצ'י

לא מזמן יצא לי להיכנס לסניף של לוצ'י ולגלות שם הרבה בגדים חמודים, אבל למרות שחיפשתי אקססוריז בטירוף לא הצלחתי למצוא שם כלום. אולי בגלל שזה היה סניף אאוטלט ואולי בגלל המון בחורות צעירות שהיו שם בכל מקום בצפיפות אדירה. בגלל הבגדים המאוד מאוד חמודים שלהם נכנסתי לאתר וגיליתי שם כמה תיקים מאוד מאוד חמודים, ואני שמחה לחלוק איתכם את מה שגיליתי:



קודם כל, תיקי קש ממש יפים. לא בדקתי אותם (כזכור) ולכן אני לא יודעת עד כמה הם נוחים מבפנים, אבל מבחוץ הם מקסימים. 120 שקל.
תיק כתף שחור ("רטרו", לטענת האתר של לוצ'י) עם שני כיסים מכופתרים בסגנון באולינג כזה. 180 שקל.
תיק בד טורקיז עם סיכות וכיווצים. חמוד חמוד. 160 שקל.

זהו ליום, פוסט קליל על חברה צעירה, קלילה וחמודה.
תיהנו - ושופינג נעים,
באהבה,
נ.

קולקציית טרום סתיו בנורדסטרום

אחרי הפוסט על מה שצפוי לנו בסתיו הקרוב, חיכיתי ממש בציפייה לראות את הגרסאות המסחריות של הדגמים ההם עם הצבעוניות החזקה, העקבים הדקים והמקוריות שהתפרצה מכל תפר ועקב.
בינתיים ראיתי שבנורסטרום כבר דוחקים בגולשים להזמין מראש (Pre-Order) דגמים לסתיו הקרוב, אז נשמתי עמוק וגלשתי פנימה, להציץ על הסחורה. מה אגיד לכם, לא נפלתי מהכיסא (ולא נשמטה לי המקלדת מהיד). הדגמים יפים ומלאי חן, הכל נכון, אבל אם ציפיתי לבשורה של צבעים ומרקמים - היא בינתיים לא הגיעה ולא לנורדסטרום. מה שכן הגיעו הם כמה דגמים נחמדים מאוד, אבל שום דבר שלא ראינו בעבר:



מגפיים עד הברך (או מעל) עם חיתוכי לייזר מבית Burberry. הדוגמה מהממת! 995$.
הנעל שהכי אהבתי מכל דגמי הקדם-סתיו: פיפ-טואו מאסיבי עם קישוט של Tory Burch - הוא גם הזול שבהם: 365$.
סנדל קטיפה בכחול יפהפה עם פיפ-טואו מצד אחד ופתח בצורת לב מהצד השני, מבית מוסקינו. 540$.

אין לי מה לומר, חוץ מזה שאני ממש מחכה לראות איזה עוד דברים יגיעו לחנויות.
אעדכן במהרה,
שלכם באהבה,
נ.

נעלי מרקו מפתיעים לטובה

אני זוכרת כשפתחו את קניון בת ים. אז, לילדה חולונית כמוני, פתיחה של קניון היתה אירוע מאוד משמעותי בגלל שלא היה מה לקוות שיפתחו אי פעם קניון בעיר מגוריי. מי חשב אז שחולון תהפוך לעיר הילדים ויהיה בה קניון מעולה ומשגשג? אחת החנויות הראשונות בקניון (לפחות לפי מה שאני זוכרת) היתה נעלי מרקו, שאז קצת הזכירו את נעלי סקופ וטו גו של היום. אף פעם לא נכנסתי לתוך החנות כי היא תמיד היתה מלאה בחורות שבזמנו כינינו "פרחות".

בינתיים אני התבגרתי וגם נעלי מרקו הבתגרו, ועשו את זה יפה מאוד. קודם כל המראה החדש מאוד נחמד, יש בו אווירה מוקפדת יותר בלי לוותר על העממיות שאיפיינה אותם. חוץ מזה די כיף להיכנס לשם, המדפים גדושים סחורה שחלקה נראה ממש מעולה, ולפחות בסניפים של חולון ובת ים יש מוכרים מאוד מתחשבים שעונים יפה לטלפון, בודקים מה יש במלאי, מייעצים ועוזרים בלי להעיק. בקיצור, די משודרג שם.
האתר של מרקו קצת מעצבן כי הוא פלאשי וזה חבל, אבל הקטלוג די מקיף ועכשיו, שיש מבצע של 1+1 וזה כדאי, יש כמה דגמים שמאוד כדאי שתראו (אני לא יודעת מחירים, סליחה):



לפי הסדר:
דגם א-לה כריסטיאן לובוטין, מהפוסט הזה.
נעליים נחשיות מהבלוג של הפשנסיסטה'ז.
סנדלי T-strap צבעוניים לקיץ.
גלדיאטורים מטאליים עם שרוכים על עקבים.
נסו ותיהנו.

הסיפור שלי עם פנדי

הימים האחרונים היו עמוסים כל כך שפשוט לא יכולתי לשבת אפילו חמש דקות ולכתוב פוסטים. אני מסיימת בסמסטר הזה תואר (ראשון) בפסיכולוגיה וסוציולוגיה ויש לי המון עבודה: קודם כל - עבודות הגשה. דבר שני - מבחנים (מחרתיים מבחן ראשון, איזה מלחיץץץץ). דבר שלישי - לכתוב את הסמינריונים. חוץ מזה יש הרשמה לתואר שני - נרשמתי לתל אביב, השגתי המלצות אבל עוד לא הגשתי את כל הטפסים וצריך לכתוב קורות חיים (מה לעזאזל?). ואנחנו גם משפצים מאפס בית קרקע וצריך היה לבקר באתר, אז ביום שישי סוף סוף הלכתי לאתר. נעלתי פלטפורמות עצומות של גזית. בגלל האימום הרחב זה היה ממש נוח ויציב, וזאת היתה ההחלטה הנכונה בשבילי. הבית מתקדם מאוד יפה, הוא יהיה פצצה בעוד כמה חודשים כשהבנייה תסתיים. כל הכבוד לפקיד בבנק שנתן לנו משכנתא!

אחרי האתר לא נשאר לנו הרבה זמן לפני כניסת השבת. החלטנו לקפוץ לקניון הזהב כדי לקנות כמה דברים קטנים. שוב עמדתי בסניף של אפריל והרחתי את האליין החדש של טיירי מוגלר, Sunessence, וכרגיל התלבטתי אם לקנות אותו או לא. הריח מדהים וחמצמץ ומעולה, אפילו יותר טוב מהכתום, אבל המחיר ממש יקר: 345 שקל. כדי להפסיק להתלבט עליתי למעלה לחנות אופטיקה (לא רשת) וראיתי משקפי שמש חלומיים של פנדי. פתאום נזכרתי שפנדי זה אחד מבתי העיצוב שאני הכי אוהבת. אולי דווקא בגלל שהוא לא הכי טרנדי ואיכשהו נחשב ליחסית מבוגר. אני מאוד אוהבת את הבשמים של פנדי (לא מזמן ראיתי את הבקבוק הקטן של הפנדי הקלאסי נמכר ב-70 שקל במגה בול) ואת המשקפיים שלהם. אז המסגרת שמדדתי נראתה בדיוק ככה:



ממש התלהבתי ומיד שאלתי את המוכר כמה זה עולה. הוא אמר לי שהמסגרת עולה בסביבות האלף ש"ח, אבל עם הנחה והכל התפשרנו על 820 ש"ח. החלטתי ללכת הביתה לחקור ולא קניתי מייד ועכשיו אני מתחרטת.

בינתיים אחרי סיפור המסגרת (משחק מלים כזה), נזכרתי עד כמה אני אוהבת את פנדי ואספתי כמה אקססוריז מעולים שלהם שממש הלהיבו אותי:



משקפי ראייה של פנדי עם אבזם. יש בארץ ב-i-optic, תמורת 1,390 ש"ח למסגרת (תמיד יש הנחות בחנויות אופטיקה ושווה לדבר על זה).
הבושם המקסים של פנדי. ראיתי לא מזמן במגה בול בקריית עתידים :)
צמיד מקסים עם האבזם המסורתי, שמחירו בעיקרון 235$.
שעונים בדוגמת האבזם מנורדסטרום. 465$ לכל אחד.

שוונצים וקשקושים

אחרי שמאוד התאמצתי בכמה ימים האחרונים לפצות אתכם על האכזבה של יום שישי, היום אני חוזרת לסורי עם פוסט קליל ולא מחייב של דברים חמודים. על הכוונת הפעם: נעליים מקושטות במיוחד שמצוידות בכל מיני חרוזים וקשקושים. הנה, כאלה:



פלאטס ורודות עם פפיונים וחרוזונים של Lanvin, עכשיו בסייל ב-630$ בבארני'ז.
עוד סנדל שטוח עם חרוזונים, הפעם של Azzedine Alaia. התענוג יעלה לכם 870 ליש"ט מופרכים לגמרי, ב-browns.
T-Strap של Dries Van Notten עם חרוזי מתכת חמודים. ממש מציאה: 460 ליש"ט ב-browns.
אחרון להיום, וגם כן מ-browns: סנדלים עם רצועות וקשירה עם חרוז חמוד בקצה של ידידנו מארק ג'ייקובס. 425 ליש"ט מוצדקים לגמרי, לידיעת הספונסר/ית.

שלכם באהבה,
נ.

מליסה מעתיקים מאחרים - וזה מצליח

מותג נעלי הפלסטיק הברזילאי (תודה לנטלי על התיקון) Melissa התחיל מלייצר כל מיני כפכפים משעממים ומכוערים (גם קרוקס התחילו ככה, אבל הם מתעקשים על הכיעור ולא מתקדמים עם הזמן).
אחר כך המליסות התחילו לשתף פעולה עם מעצבים מוכשרים, כשכמובן השיא הוא בשיתוף פעולה עם ויויאן ווסטווד, שפשוט אוהבת לעצב קשקושי פלסטיק. עכשיו הם גם מעתיקים מאחרים, וזה יוצא די מקסים וכמובן - הרבה יותר זול בשבילנו, האנשים שהבנק כבר חוסם להם את כרטיס האשראי. תראו למשל:



המליסות עושים מגפיים של אלכסנדר מקווין. אה, רגע. הוא לא משתף איתם פעולה. אה, אז הם בהשראת אלכסנדר מקווין? כבר התבלבלתי מרוב פוליטיקלי קורקט. בכל מקרה, הם מהממים ואני רוצה אותם והם לא עולים המון, 75 ליש"ט (בערך 400 שקל) ב-browns. הלו, ספונסר/ית? מתוכננת לך נסיעה לאנגליה בטעות בזמן הקרוב? כי אם כן, קח/י איתך במזוודה ואני אחזיר לך את הכסף.

המליסות עם עוד שיתוף פעולה עם ויויאן ווסטווד, שבעצם יוצרת עבורם חיקוי לסנדלי הרצועות-אבזמים-עקבים של כריסטיאן לובוטין. אה, לא חיקוי. גם פה זו השראה. סליחה, מה יהיה איתי היום. גם לאלה לא הייתי מתנגדת, אבל המחיר קצת יותר רציני (בכל זאת, מי שחוותה השראה היא מעצבת מוכרת ולא תיכוניסטית שסיימה אתמול מגמת גרפיקה בתיכון אילון בחולון): 110 ליש"ט (700 שקל ככה?) ב-browns.

אוקיי, דגם די מקורי ודי מכוער, אבל עוד שיתוף פעולה פורה של המליסות: קארים ראשיד. אני מתה על התפיסה הויזואלית של קארים ראשיד. הוא הופך את הפלסטיק מעונש לחגיגה של צבעים ומרקמים נוזליים, אבל נעליים זה לא התחום שלו (שעונים דווקא כן). יש בסדרה עוד כמה דגמים, כולם בין מפוהקים למכוערים ממש, כמו זה. 115 דולר אוסטרלי, שהם בערך 500 שקל, שזה לגמרי מוגזם.

ודגם נחמד, עוד שת"פ של המליסות עם J Maskrey שהיא מאפרת שעשתה הסבה לעיצוב מה שהיא מכנה "תכשיטי גוף". אוקיי, נחמד. נצנצים. סבבה. רק למה 365 דולר אוסטרלי (1,170 שקל)? בסך הכל אלה נצנצים על ויניל...

מספיק להיום,
באהבה רבה,
נ.

Gimme Gimme Gimme (a Miu Miu Mule)

אני לא מתה על מיו מיו ולא על בית האב, פראדה. הכל אצלם גדול, מפולצן, יקר אימים וכבר ממש לא מרגש. נמאס לי לשמוע על ההמצאה מחדש של הנעליים ובוודאי שנמאס לראות איך כל פעם בשני הבתים לא מצליחים לשחזר את ההישג ההיסטורי ההוא.

והפעם מה שיש לי בשבילכם זה כפכף על עקב עם פאייטים צבעוניים. וואללה, הכי שוקה כרמל שיכול להיות, אבל וואללה, אצל מיו מיו זה איכשהו עובד. אולי בגלל שהפעם נראה שהמעצבים פשוט באו ליהנות בלי שום אמירה. בכל מקרה, לפניכם, תמורת 410$ בלבד (יש סייל בבארני'ז), כפכף הפלאים. בפעם הבאה שאתם זורקים על עצמכם כפכף, תיזכרו בו ותזילו הרבה ריר:



שלכם כתמיד באהבה,
נ.

לג'ניפר לופז יש נעליים משעממות

למה סלבריטאיות מתעקשות להוציא ליינים של בגדים ובשמים ונעליים? בדרך כלל זה בין מכוער לנדוש.
בשעתו דיברנו על ג'סיקה סימפסון, שהוציאה ליין סביר ומטה.
היום נדבר על הליין המשעמם של ג'ניפר לופז, שלדעתי הקפיאה בינתיים את קידום הליין. הרי הם לפניכם (תמונות מכאן):



סנדלים עם פלטפורמה לבנה מדגם ריגן (כל הדגמים נקראים על שמות של בחורות). יפים, אבל לא משהו מרגש. 115$.
עוד סנדל יפה, עם דוגמה חמודה, אבל לא ממש עוצר נשימה, מדגם ג'ינה. 147$.
פיפ טואו עם אבנים גדולות והמוניות מדגם דארסי. 120$.
פיפי טואו חביבות בגוון כחול כהה מדגם אדית. 115$.

קצת הומור: מארק ג'ייקובס - פוסט לא שגרתי

לפעמים, כשמארק ג'ייקובס לא יבש כמו צנון וחלבי כמו גלידה אמריקאית, אפשר למצוא מאגניבות מסוימת בעיצובים שלו. הם פחות מאומצים, פחות ילדותיים ובעיקר מושכים לכיוון אורבני נאה. הסדרה האחרונה של Marc by Marc Jacobs מכילה כל מיני פנינים משעשעות שממש כדאי לשים לב אליהן.

אז כדי לפצות אתכם על האיחור והפוסט הפארשי של אתמול, קבלו הצצה נדירה ובלתי שגרתית לכל מיני דברים חמודים ומצחיקים של מארק:



סנדלים סגולים עם עקבי חבל שחורים. 187$.
שרשרת עם ראש של עכבר שהוא בעצם שעון במחיר מופרע של 150$.
סנדלים מופלאים ומקסימים עם קישוט שמזכיר את מיכל נגרין. היו 554$, אבל עכשיו בסייל ורק 271$.
עגילים שמתברר שהם בצורת רוכסן ולא פותחן פחיות. 72$.
גומיית שיער בצורת, אה..... רוכסן. מהממת, אין דרך אחרת לתאר את זה, אבל 71$? קצת יקר לי.
פלאטס עכבריות (פעם אקססורייז ייצרו כאלה לילדות) באפור. מטופש לגמרי. 187$ שעדיף לפוצץ על פלאפל.
שעון שלד, מזכיר טיפה סווטש ישן. 200$ שתיקחו מקופת הצדקה במכולת, כנראה.
פלאטס עם פרצופה. חמוד, טיפה אינפנטילי ונטול כל תחכום או עידון. אפשר לשלם על זה 200$, אבל למה לכם.

זהו להיום, אל תפוצצו את כל הז'יטונים שלכם אצל מעצב אחד,
אוהבת,
נ.

אוף טופיק: למה איחרתי עם הפוסט? תירוצים ותלונות

במסגרת העבודה הוזמנתי למסיבת עיתונאים. לכבוד האירוע עמדתי בפקקים של יום שישי בצהריים וחיפשתי שעה חנייה בתל אביב. בדרך כלל אירועים מהסוג הזה הם לא ממש בעלי ערך עיתונאי, יותר השקות של כל מיני דברים. אז היום כבר מכנים את זה "אירוע סגור לעיתונאים". כמובן שהיו שם המון סלבס מדרג ביניים.

אף פעם לא הייתי קודם ב"אירוע סגור". בהזמנה הבטיחו "קוקטייל חגיגי", "שאלות ותשובות" וגם "חלוקת שי לכל משתתף". מהר מאוד הבנתי שכל מי שבא, עשה את זה בשביל לקחת שי. ישר גם היח"צ התחילו להגיד שלא כל המשתתפים יקבלו שי אלא רק נציגי האתרים/עיתונים. כבר עצבים, הרי הבטיחו לנו בהזמנה. אבל לא נורא, אמרתי לעצמי, ממילא באתי לבד.

"קוקטייל חגיגי" התגלה כשלושה ורבע מגשים עם סנדביצ'ונים מלחמניות של סופר. ברגע שאחד המגשים התדלדל, וזה קרה די מהר כי היו איזה 50 איש, אף אחד לא טרח למלא אותו. היתה גם פינת קפה הכי עלובה שראיתי בחיים וכמה בקבוקים של נביעות. בשלב מסוים ראיתי מישהו עם כוס מלאה בקולה ושאלתי מאיפה, אבל התברר שהוא פשוט יצא וקנה לעצמו. לא יאומן.

לפני ה"שאלות ותשובות" היו נאומים של כמעט שעה של כל מיני אנשים שלא בשבילם הגעתי. כל מיני מנכ"לים, מנהלת חברת היח"צ, היח"צנית שהזמינה אותי במייל וכו'. זה היה משעמם, חם וצפוף ולא היה לי מקום כי לא טרחו לארגן מספיק מקומות ישיבה.
אחר כך עלה האיש שבשבילו כולם הגיעו, אבל ב"שאלות ותשובות" נתנו עדיפות לכל מיני ילדים מוואלה, YNET וכאלה. אותי דחפו לסוף, וכששאלתי התברר להם שהשאלה שלי לא מספיק מפרגנת למרואיין, אז אמרו לי שהוא לא יענה. וזו לא היתה שאלה שנועדה לסחוט סקופ (וגם איזה סקופ אפשר כבר לסחוט באירוע שבו משיקים דברים?).

אחר כך היתה "עמדת חלוקה" - 50 עיתונאים צמאים ל"שי לכל משתתף" התנפלו על כמה שולחנות עלובים וחטפו שניים ושלושה ניילונים מהבחור שעמד וחילק. בשלב מסוים הוא זרק ערימת ניילונים על השולחן, וכשניסיתי להושיט יד לקחת אחד היחצ"נית מיד צרחה עליי "לא לקחת לבד!". אמרתי לה שאני לא הולכת לגנוב לה את השי החגיגי. אחר כך המחלק צרח עליי שרק אחד מגיע לי. לתדהמתי התברר שאני גנבת של שיים "לכל משתתף", אחרת אין לי הסבר להתנהגות הזאת.

בקיצור, אני בחיים לא הולכת יותר למסיבות עיתונאים. לא צריכה "שי לכל משתתף" ולא "קוקטייל חגיגי". בזמן הפנוי שלי אני אשב בבית ואחפש נעליים ברשת. וסליחה שהפוסט עולה באיחור :)

קטנים, יקרים ומטופשים

דבר חמוד אבל יקר שמצאתי באתר של ניימן מרקוס הוא הארנקונים האלה של Judith Leiber. אלה לא בדיוק ארנקים אלא יותר מה שהיו פעם מוגדרים בספרות כחריט/חריץ. מעין ארנקון קטן שמיועד לדברים קטנים שהם לא בהכרח כסף (איפור, אספירין וכו'), ושלוקחים אותו ביד כאילו היה תיק לכל דבר.

הקולקציה של Leiber מורכבת מאינספור ארנקונים כאלה, חלקם נראים באמת כמו הארנק שאנחנו מכירים, חלקם מהווים פרשנות מעניינת למושג הארנק וחלקם די הזויים. הנה, תראו:



חריט בצורת מאפין (קאפקייק) במהדורה מוגבלת, עשוי כולו מחרוזי קריסטל אוסטרי. 4,295$!!!
חריט מלבני עם דוגמת פרחים צבעונית, מחרוזים. 2,395$!
חריט בצורת מניפה עם דוגמת פרחים וציצית, גם כן כולו מחרוזי קריסטל אוסטרי. 4,995$!!!
חריט-תות, "רק" 595$.

בניגוד לציפיות (שלי), Judith Leiber הוא מותג אמריקאי שקיים מ-1963. לייבר עצמה נולדה בבודפשט ובמהלך מלחה"ע השנייה למדה שם את מה שמכנים באתר הבית של החברה "אומנות יצירת התיקים". אחרי שהיגרה לארה"ב, עסקה שם לייבר בייצור תיקים למותגי אופנה שונים, עד שנמאס לה והיא הקימה את מותג התיקים שלה. ב-1998 מכרו לייבר ובעלה את המותג לאיזו חברת-ענק ופרשו, מה שלא מפריע למותג להמשיך לגבות אלפי דולרים גם אחרי שגורו התיקים והחרוזים עזבה.

זהו להיום, מקווה שנהניתם,
נ.

תיקים מקושקשים

מה דעתכם על תיקים עם דוגמאות מקושקשות? בשיטוטים המעטים שלי ברחבי (קניוני) הארץ, כמעט לא יצא לי לראות תיקים מקושקשים מקשטים את כתפיים המקומיות. מה שכן ראיתי היתה העדפה לגוונים חלקים, סולידיים ומשעממים. חוץ מהצעירות, שאוהבות קשקושים כאילו-מתוחכמים וכאילו-אורבניים שלא עושים לי כלום. אז לטובת בנות ה-30 פלוס-מינוס, הנה כמה תיקים מקושקשים גם יפים וגם מהבתים הנכונים:



תיק פנדי מדהים מניימן מרקוס. 1,110$.
תיק משי עם דוגמת ורדים מכחול-ירוק עמוק ומדהים של ולנטינו מ-brownsfashion ב-1,125 ליש"ט.
תיק שתי וערב קצת מטופש של בלנסיאגה בכל מיני צבעים. 2,200$ בבארני'ז.
תיק עם מוטיב בנדנה של ג'יבנשי מבארני'ז. 1,850$.

לכי, ג'יין, לעשות שופינג בזול

GoJane הוא אחד האתרים האלה, שבהם אפשר לקנות בזול פרשנויות לא רעות על טרנדים יקרים. המחירים באמת מחירי טו גו, לגבי האיכות אני לא יכולה להתחייב כי לא ניסיתי. במבחר העצום לוקח זמן למצוא את הידיים והרגליים בין המוצרים, שרובם לא מסעירים, אבל לפעמים מוצאים פנינים זולות וחמודות, כאלה:



פרשנות חמודה על גלדיאטורים באפור, מדמוי עור. 25$.
T-strap עם רצועות ותכשיט, בכחול עמוק עם אבזמים. 28.5$.
סנדל חגיגי בטרנד המלחים עם חבלים אדומים ותכשיט "זרקונים". 33$.
החביבים עליי: גלדיאטורים עם רצועות רחבות, אבזמים ועור "נחש" צבעוני. מהממים! 26$.

שופינג בניימן מרקוס

אני עסוקה בזמן האחרון ואין לי זמן לנסוע לחו"ל. גם אילו היה לי זמן, בואו נודה בזה שלא היה נשאר לי תקציב לרכישות בניימן מרקוס. אבל האינטרנט הוא מרחב נפלא, ואני יכולה לדמיין איך היתה נראית רשימת הקניות שלי בניימן אילו רק הייתי יכולה להזיז את עצמי ולגהץ שם ויזה מבהיקה יותר מהפלטינום שאין לי:



נתחיל בפנדי האהובים שלי, עם נגיעה קטנה של ורוד+פלטפורמה. 720$.
מארק ג'ייקובס מפתיע לטובה עם נעל סולידית ומתוחכמת בצבע שוקולד ועור "קרוקודיל". 420$. מציאה!
מיו מיו אדומות וקרוקודיליות שעשו לי את החודש. 640$.
עקבי רוקי מבית Burberry, בדוגמה מטופשת אבל מלאת קסם של מפת משבצות חומה. 395$.

Eco-Friendly Shoes

פאום ראיתי ב-zappos קטגוריה של "נעליים ידידותיות לסביבה", אז הייתי חייבת לבדוק מה זה. טוב, אחרי שהיו שם כל הבירנקנשוטק הכי צפויות מראש, הצלחתי למצוא כמה שבכל זאת היו פחות משעממות וכפכפיות:



סירה מקושקשות מכותנה אורגנית של Simple עם סוליית חבל. 75$.
נעלי Jeep מעור שמנוני ונובוק (של J-41), ספורטיביות וחמודות. 109$.
נעלי סירה מעור חזיר תכול של Patagonia. מה אקואי בעור חזיר? 85$.
הפייבוריטיות שלי! כאילו-סנדלי שורש, אבל מתוחכמים וגדושי רצועות של Chaco. מחיר חמוד: 60$ בלבד.

בצבעים ניטרליים

בטח שמתם לב שאתמול לא עלה פוסט. המחשב קצת בגד בי ולא הצלחתי להעלות פוסטים, אז החלטתי לוותר על הפוסט ולדחות אותו להיום.

מה שרציתי לדבר עליו היה נעליים בצבעים ניטרליים, כי עכשיו קיץ וקצת נמאס מהחום והשחור הכבדים והרציניים. אז ליום-יום אפשר ללכת עם נעליים שהן לא בדיוק לבנות, אלא בגוונים בהירים, כמו אלה:



הדגם הכי מוצלח, לדעתי, הוא של Beatrix Ong. קצת עור נחש, קצת עקב מעניין, בואופן עקרוני דגם עם מקדם מגניבות גבוה. 543 אירו ב-farfetch.com. ספונסר/ית, היום אין לי כוח להתחנף, אז לטיפולך. נ.

עוד דגם חמוד של בלנסיאגה. הוא ממש חמוד בגלל העקב המעניין, אפילו שהמגפון עצמו קצת בנאלי. 555 אירו ב-brownsfashion.com.

מייקל קורס (Kors by Micheal Kors) מציע דגם משעשע שמתכתב עם טרנד המלחים. גם לא יקר: 126$ (סופעונה) ב-bluefly.com.

העקב המדהים בנעליים האלה של Casadei משכיח את העובדה שמדובר בדגם בסיסי של זמש ורדרד-בז'. המחיר, 494 אירו, דווקא מזכיר לנו שזה לא הכי כדאי. farfetch.com.

Gimme Gimme Gimme (a Diane von Furstenberg Bootie)

גם השבוע יש לי נעלי מעצבים, זוגות אחרונים, בסייל חסר תקדים ובמחירים שאפשר להרשות לעצמנו.

את השם Diane von Furstenberg גיליתי מרוח על פרסומים של ה. שטרן לתכשיטים גדולים, מאסיביים וקצת מכוערים לטעמי. אחר כך קראתי באיזה עיתון שמדובר בגורו אופנה. שתקתי, כי מה לי ולזה. אבל כמו שהדברים קורים בחיים, פתאום שיטוט אקראי ב-shopbop גילה שאפשר לקנות מגפיים יפים מאוד של הגברת ב-238$ (וכמובן שיש במידה שלי). נכון, הם פשוטים, אבל ללא ספק על-זמניים, טובי טעם ונראים גם נוחים למדי. תיהנו, ואם אתם מזמינים לכם, תזמינו גם לי:

ביקורת חנות: קניון אור יהודה

השמועות דיברו על אאוטלט מותגים פנטסטי. מרחבים של בגדי ים, הלבשה תחתונה ובגדים במחירים שיגרמו לכל פשיוניסטה מתחילה להתעלף. השיא: חנות נעליים שבה אפשר לקנות את נפלאותיהם של סטיב מאדן וריפליי במאה שקל בלבד לכל זוג. אז שלא אסע?

פתחתי מפה וחיפשתי איפה זה רח' אליהו סעדון. מצאתי, אבל אז התברר שאין מספרים על הבניינים ובגלל זה עשיתי סיבוב ענק. אחר כך הגעתי לחנייה קטנה עם המון מכוניות מצפצפות ועמדתי עוד עשר דקות עד שהצלחתי לצאת משם בלי לחנות. אחר כך חזרתי וגיליתי שמאחורה יש חנייה (ועוד קצת פנימה יש גם חניון מאוד נוח, אבל לא ידעתי באותו זמן).

הקניון עצמו היה מאוד מוזנח. לרוב החנויות תאורה אפורה וללא חלונות ראווה מסודרים (היו כמה חנויות יוצאות דופן, אבל זו היתה ההתרשמות הכללית). יש כמה חנויות שהן חנויות "בלגן", הכל זרוק בכל מיני סטנדים בלי סדר ושיטה. בקיצור, הרושם הראשוני היה לא טוב. רק המדרגות הנעות היורדות עבדו, אז עליתי ברגל.

החנות של אנטיגולה (עודפי נעליים) היא בקומה העליונה ליד סניף נחמד של אופטיקנה (כאילו אאוטלט אבל מחירי סניף רגילים, לפחות מה שראיתי). באנטיגולה אמורים להחזיק סטיב מאדן, ריפליי ונעלי פאולה. לא הבנתי למה לא מחזיקים שם גם אנטילופ וקליגולה, אם החנות כבר נקראת על שמם.
בפועל מצאתי שם הרבה נעליים של מותגים כמו KESS שאני לא מכירה, כפכפים של ריפליי לגברים ומעט מאוד סטיב מאדנים, אף אחד מהם לא מצא חן בעיניי. אי אפשר בכלל להשוות את החוויה באאוטלט אור יהודה ובאאוטלט ביל"ו, פשוט שמיים וארץ, גם מבחינת המבחר אבל בעיקר מבחינת ההקפדה על מראה החנויות ועל חוויית הקנייה.

לסיכום, לא אהבתי ולא אחזור לשם בקרוב.

האחות הקטנה

לפני בערך שבועיים וחצי שוחחנו כאן על אהובתי, בטסי ג'ונסון ועל שמחת החיים הנהדרת שלה.
יום אחד התעוררה בטסי במלון שלה שנקרא על שמה, בטסיוויל (העיר של בטסי, או בטסי-סיטי, בתרגום חופשי), והגיעה למסקנה שמה שבאמת חסר בעולם הוא עוד נעליים של בטסי. הנימוק: הליין הרגיל של בטסי ג'ונסון הוא "רציני" (WTF?) וגם קצת יקר, והיא רוצה ליצור ליין יותר צעיר, פרוע וזול (פחות מ-100$ לזוג), לצעירות מעודכנות מהמעמד הבינוני פלוס.
כדי שהכל יהיה מושלם, הליין החדש נקרא על שם המלון שלה, שכזכור נקרא על שמה - בטסיוויל.



סנדלי T-strap מתוכשטים ומהממים, 86$ ב-shoesale.com.
נעלי סירה בזיז-זג שחור ולבן, 76$ ב-zappos.
סנדלי פיפ-טואו עם אבזם פרחוני, 86$ ב-shoesale.com.
סנדלי T-strap בתכלת-ורוד עם פפיון, 94$ ב-zappos.

מה זה השטויות האלה?

יש כמה פרות קדושות שבדרך כלל לא מקובל לערער עליהן (שלא לומר, לשחוט אותן ולהכין מהן סטייק ממותג לתפארת). שאנל זה שאנל ואסור להגיד שהבשמים שלהם מסריחים והתיקים מיושנים. אסור להגיד שתיקי הלוגו של לואי ויטון מזכירים וילון אמבטיה, אסור באיסור חמור לומד שדיור מייצרים חיקויים של החיקוי התאילנדי שלהם והס מלהזכיר שגוצ'י הם כבר מזמן אסופת טרנדים שמחפשים מישהו שינהל אותם. אבל בגלל שיש לי פה גדול וארנק קטן אני יכולה להגיד מה שאני רוצה, והנה הוכחות מצולמות:



הדגם המשונה משהו עם הרצועות שתלויות על איזה מוט שמזכיר צ'ופסטיק עקום או איור מינימליסטי של דג שייך לבית דיור, ונמכר תמורת סכום צנוע של 500$. אולי באמת עדיף שהם יחזרו להתעסק בהוצאות עוד מהדורה של פויזן ויעזבו אותנו בשקט.

עוד הבלחה: שאנל מתקמצנים על ניטים ולכן רוכשים ב"אבגד" בואכה אלנבי המון "פנינים" מפלסטיק, רק כדי לייצר את היופי הזה, עם דוגמת פרסת הסוסים (יש שם גם שלושה פסים א-לה אדידס שאתם לא רואים). תמורת 500$ מתקציבכם תוכלו להיות הבעלים הגאים של הנעל הזאת, או שאפשר לשים אותם באדמה, להשקות ולחכות שיצמח עץ שטרות.

זוכרים את כפכפי הגומי של שוקה כרמל? ומה דעתכם על כפכפי הגוצ'י של שוקה הכרמל? במקום חיתוכי לייזר של פרחים טפשיים, חיתוכי לייזר של לוגו טפשי. במקום ורוד-בזוקה וולגרי - ורוד-בזוקה ב-128$. זו תהיה המקלחת הכי יוקרתית שהמקלחות בקאנטרי שלי אי פעם ראו.

דבר אחד יפה להיום: דגם מופרע לגמרי של איב סאן לורן, שמוכיח שלפעמים מקוריות יכולה לבוא גם מבתי העיצוב הכי גדולים. הכל פה לא נכון, מבחירת הצבעים ועד התאמת העקב, משיבוץ האבנים ועד רצועת הקרסול שלא קשורה לכלום, ודווקא בגלל זה הוא כל כך מוצלח שבא לבכות. ורק שנרגיש טוב, כך הן נראות מאחורה:



ספונסר/ית יקר/ה, אם את/ה כבר פה, מה דעתך לגהץ ת'פלסטיק על YSL חד פעמיות לגמרי? שלך באהבה, נ.