skip to main |
skip to sidebar
אולי אלה שורשיי הרוסיים, אבל גאווה גדולה הרגשתי היום, בסיבוב הקניונים הקבוע של יום שישי, כשראיתי על סטנד התכשיטים החדשים בקסטרו צמיד מעוטר פרצופים ובבושקות. 50 שקלים עולה הפלא, ואני שוקלת את הרכישה.
כשחזרתי הביתה נזכרתי שעצי מלא וגדוש תכשיטי בבושקה יפים, ואחרי מנוחה קלה אצתי רצתי למצוא תמונות יפות ולהעלות לכאן.
צמיד בבושקה וחרוזי עץ בגוני כחול. 15$ כולל משלוח.
עגילי בבושקה כחולים. 16$ כולל משלוח.
שרשרת בבושקה ורודה שאני עורגת לה כבר שבועות ובכל פעם מחירה מרתיע אותי מחדש. 20.5$ כולל משלוח. יקר.
סיכת בבושקה עם תליון שנרכש מוכן. 17$ כולל משלוח.
ועכשיו, ללכת לאמא לאכול בורשט :)
שבת שלום לכולם!
נ.
* הכותרת מתייחסת, כמובן, לשירה המפואר של קייט בוש, "בבושקה", דא?
טי שרט שחורה בגזרה "חכמה" (מחשוף גדול, מטשטשת בטן), ג'ינס מתקופת התיכון וכל הבייביז האלה:
הלק! צ'יינה גלייז כחול, בייבי, Rodeo Fanatic. הזמנתי מטרנסדיזיין תמורת בערך 3$.
שרשרת של אקססורייז קניון איילון, עלתה 90 ש"ח לפני 3 חודשים ואני חורשת עליה. עכשיו יש עליה אולי סופעונה (30%), לא יודעת.
שעון כאילו-אלגנטי של ג'וסי קוטור שאבא הביא מהנסיעה לאמריקה. מאוד חמוד רק למה ורוד קיבינימאט.
הדבר המוזר עם הפרחים זאת טבעת מרביד. מתנה מהחבר (כפרעליו), 490 שקל אאל"ט.
ליפ גלוס של סטילה שהזמנתי מהתות. 16$.
משקפיים כי אני לא רואה טוב. הזמנתי מאיביי ב-32$+85$ משלוח אחרי שבחנות ביקשו 1,300 שקל. גנבים.
כפכפים צ'חצ'חיים של ריפליי שקניתי במיקס עודפים. 200 שקל.
הבושם? דיור אדיקט, חברה שלי קנתה ובסוף התחרטה אז קניתי ממנה ב-100 שקל (!).
היה סרט פצצה!
היום לא הולכים לרקוד. אפילו רציתי והוא הבטיח, אבל זה היה לפני שהוא נסע. כבר רצתי שעה ורבע עם הכלב ועכשיו הוא עייף יותר ממני, ואני תיכף יוצאת לשדה התעופה להחזיר את התייר שלי הביתה. אז למי שהולך לרקוד, וגם למי שלא, הנה נעליים שייראו מעולה בתאורה עמומה עם אורות מרצדים. כמובן שלרקוד על זה יהיה אתגר לא פשוט, לפחות על חלק מהן. תיהנו ותבלו יפה. אם שותים, לא נוהגים.
נעלי דיסקו עם "מראות" של Maison Martin Margiela. עכשיו 315 ליש"ט.
כסופות מנוצנצות של Report Signature. יש גם נצנצים שחורים. 180$
פאייטים אפורים כהים בוהקים מבית סרג'יו רוסי. 580 אירו.
דגם נצנצים צבעוניים חמוד של Yes Style. קצת מרגיש כמו משהו מטו גו, לא? 70$.
למי שמתחשק גם עגילי דיסקו תואמים הבאתי שתי טעימות:
העגילים החומים הם למעשה עם יהלומים חומים (כמה יפה, לא?) של Ileana Makri. זה כנראה הפריט הכי יקר שהעליתי לפה: 8,360 ליש"ט (בסביבות 50 אלף שקל).
ועגילים חמודים של Soixante Neuf שעולים 90$.
הפעם לא מוצר אלא אתר, או למעשה קונספט של אתר: באתר הזה מוכרים רק דברים ורודים. ממחשב netbook ועד שעונים וקולרים לכלבים.
לדעתי זה מסוג הרעיונות האלה שנשמעים ממש טוב על הנייר, ואז מתברר שאנשים מקדישים קצת יותר זמן ומחשבה להשוואת מחירים ולבחירה קפדנית יותר של התכשיטים שלהם. אבל אולי אני טועה וזה יהיה שוס היסטרי. אבל אם לא, תזכרו שאמרתי לכם (אם זה יתפוס, תשכחו שהייתי סקפטית, סבבה?).
יש לי את העבודה הכי טובה בעולם, ואני לא עובדת מהבית! בגלל הרוב הגברי, בעצם אנחנו, הבחורות, יכולות לעשות כל מיני דברים שלא היינו יכולות בסביבה נורמלית. מיטל מביאה את הצמר לסרוג בהפסקת צהריים, אוריתי עם הלקים, בלה עם המצלמה שלה. וגם אני, עם שקית כלי היצירה שקניתי לפני כמה פוסטים והתפדחתי להביא הביתה.
ופתאום, אחרי פוסט הפפיונים של אתמול, נורא בא לי על עגילים עם פפיון. כמובן שאסור לשכוח את הטריגר העצבני לזה: האחיינית שלי, כפרעליה, שהשאירה אצלי גומיית שיער מפורקת עם הפפיון הכי מתוק שיכול להיות. ולמרות שחיפשתי בטירוף כל הבוקר לא הצלחתי למצוא בבית שלי עוד פפיון מהמשפחה. אבל שאני אתן לזה לעצור אותי? No Way! אז בהפסקת צהריים נאבקתי קצת עם חומרי היצירה שלי ויצא לי עגיל פפיון, אחד בודד, מדהים ומקסים - וכמה חבל לי שאין לו בן זוג, אפילו בצבע אחר. תודה לבלה שצילמה אותי בשירותים של המשרד. אוהבת אותך!
קצת עלויות ככה בשביל הכיף:
פפיון - חינם (מפורק מקוקיה).
סרט לבן - חינם (היה על אריזת מתנה).
שתי חוליות ועגיל - חבילות עולות סכומים קטנים, אז אני אעריך כל חוליה ב-10 אגורות ואת הסוגר ב-30 אגורות.
סך הכל: 40 אגורות לעגיל ו-80 אגורות לזוג, אם רק הייתי מוצאת עוד פפיון.
לדעתי יצא מאוד יפה!
איזה פורנו נעליים הולך לי בפוסט הזה, והכל בגלל שממש עכשיו בא לי נורא על נעל עם פפיון שאי אפשר לפספס:
כחולות+זנב פפיון אדום, יס סטייל, 66$.
אדומות פלסטיות של ויויאן ווסטווד, 88 ליש"ט.
לבנות, קצת מעפנות, של מיו מיו, 450$.
ורודות בוהקות של סטיוארט ויצמן. 134 אירו.
ברונזה חגיגיות של לאנווין, 1,095$. משוגעים!
אחרון ודי: ורודות ילדותיות עם גולגלות של הוט טופיק, 35$.
גרביים עם הדפס של נעלי אולסטאר. 8$.
לשמוע את שאול מופז בין ישיבה אחת לשנייה זאת חוויה סוריאליסטית. שמעתי את המלל האינסופי על איך "40 שנה הוא נתן למדינה" ו"כל מי שבוחר במסלול שבו הוא בחר לא עושה את זה למען הקריירה" (ועל זה מה יש להגיד חוץ מבולשיט?) וכן הלאה וכן הלאה. מופז נעלב, כועס ממש, ששמו נכרך בחוק הבזוי הזה, חוק מופז. גם אני הייתי נעלבת אם היו מכנים את זה "חוק נעלולה". אני רק רוצה לראות שמופז באמת יישאר בקדימה אחרי שכבר נכרכו השמות זה בזה. מה יש לו להפסיד עכשיו? יש כבר מי שעושה ספונג'ה עם המוניטין של מופז.
גם בניזרי נעלב וכועס. זה הכל בגלל שהוא חרדי. זה בגלל שהיו הרבה עדים שהפלילו אותו ואת עצמם במסגרת עדות מדינה. הוא בכלל בחור טוב, בניזרי, פשוט הגיעו חבורת אנשים שהוא לא לגמרי בטוח מי הם, ואחד אחד עלו על הדוכן והעידו על עבירות שהם ביצעו יחד איתו או בהנחייתו. הוא לא יודע מכלום. זה הכל בגלל המגזר. הנה, תראו את הטיפול באם המרעיבה. איזה רעש תקשורתי עשו סביבה. אם זאת היתה אם חילונית, הוא אומר, לא היו עושים כזה רעש. אני מסכימה, אגב. אילו זאת היתה אם חילונית אף אחד לא היה חושב פעמיים והיו מעבירים את הילדים לאומנה ואותה לבית חולים להערכה פסיכיאטרית. שום פסיכיאטר לא היה מחכה לה במשך ימים ולילות ושומע שהיא עסוקה ולא יכולה והרבי כבר ידבר איתו. על אם חילונית אף אחד לא יניח שהיא ברמה מוסרית גבוהה, מיד יניחו שהיא גורם סיכון. רק אם חרדית זוכה ליחס מקל מהרשויות ויחס תקשורתי קשה.
ובכן. שלישי בבוקר, מתארחים שני האנשים האלה ברדיו והם כל כך טרודים בהוויה האישית שלהם, ברפיוטיישן, באיך-הם-מצטיירים-בתקשורת. אפילו מילה אחת לא שמעתי על מחירי החזרה לביה"ס. ידעתם שהמחיר הממוצע לקלמר ברשת לא יקרה הוא 20 שקלים? קלמר זה הדבר הכי בסיסי שיש בתיק של הילד. עפרונות כבר נמכרים בחבילות ולא בבודדים, כך גם מרקרים ומחקים. על מחירי התיקים אני לא מדברת, וגם לא על הנזק העצום שהתיקים הכבדים והאורטופדיים האלה גורמים לגב של הילדים בגלל משקל הספרים. כי העגלה הרי לא נגררת בנוחות במדרגות, והילדים סוחבים תיקים ועוד איך, וביד במקום על הגב, כי איך שמים את העגלה על הגב? במקום לקדם התקנת לוקרים בבתי הספר היסודיים, אצל הקטנים, שהגב שלהם עוד לא סיים להתפתח, במקום לזעוק למען הבריאות של הילדים, עניין שהבינו כבר בכל העולם, ברדיו מלהגים עוד ועוד על פוליטיקאים בינוניים שעושים בכנסת לעצמם ולביתם. עד מתי?
נ.ב. לא עצוב שזה הפוסט המאה שלי?
אני לא מהמעריצות הגדולות של Irregular Choice ולא של הרשת שמייבאת אותם. בדרך כלל מה שנראה יפה בקטלוג לא כזה מרשים במציאות, ומה שכזה מרשים במציאות לא ממש מחמיא לרגל (שלי, מן הסתם). בקיצור, Irregular Choice הם מה שסבתא שלי היתה מכנה "טעם נרכש" (בפולנית זה נשמע יותר טוב. בפולנית הכל נשמע יותר טוב, כמעט אקזוטי). גם המחירים בארץ גבוהים משמעותית מהמחיר שלהם בלונדון, העיר שטובה גם לשכלול האנגלית וגם לשופינג.
אבל משום מה להישאר לבד בארץ (תחזור! תחזור!) גרם לי לחשוב על נעליים, וכשעברתי בדרך למשרד ליד החנות של בהונות... טוב, הבנתם את הנקודה. בקיצור, הנה כמה דגמים מהאתר של Irregular Choice, שנראים מאוד מבטיחים:
דגם Abigail's Party שעולה 69.5 ליש"ט.
דגם Cookie Green Blythe. זה אחד הדגמים הפחות מופרכים שלהם, לכן, כנראה, הוא אזל מהמלאי. 82 ליש"ט.
דגם High Flyer עם העקב המלבב במיוחד. 55 ליש"ט.
דגם Sugar Dust Baby, ממחזרים את אותו עקב ולוקחים יותר כסף: 69 ליש"ט.
דגם Wowee Zowee עם הבד הסיני. 69 ליש"ט.
ואחרון חביב: מגף מופרע מדגם Blythe Dice עם בובה אידיוטית שאי אפשר לא לאהוב. 95 ליש"ט.
יחצ"נית חמודה שלחה לי את הקומוניקט הזה בגלל רשימת תפוצה שנתקעתי בה בתפקיד קודם ואני לא מצליחה לצאת ממנה. אני מעתיקה לכם אותו לכאן ככתבו וכלשונו. זה נשמע די נחמד...נעים להכיר, הכלבו – יריד האופנה החדש שלנו - אירוע מעצבים חדש, צעיר ובועט, במחירים שווים לכל כיס! כל הפריטים עד 99 ₪ !
סוף העונה פה! לקראת סוף עונת הקיץ יצרנו יריד חדש שיאגד מבחר גדול של מעצבים ישראליים לסופשבוע של מוזיקה מעולה, אנשים טובים, אלכוהול קיצי, והכי חשוב – קניות!
הקונספט: כל הפריטים שימכרו ב"כלבו" לא יעלו במחיר על 99 ₪, כך שכל מי שיגיע יכול לדעת בוודאות שיוכל לצאת מהיריד עם פריט אחד (לפחות) בהוצאה לא כבדה של 100 ₪ בלבד (כניסה – 1 ₪).
זה לא שוק הכרמל! אין זה אומר שהעיצובים יהיו נמוכים! זול זה לאו דווקא נמוך. כל הפריטים עוברים בדיקה יסודית שלנו, על מנת שלא יחדרו לאירוע פריטים באיכות ירודה, כדי שייווצר שוק איכותי ומעניין תוך שימת דגש על מגוון רב של מוצרים .
ובנוסף: מעבר למכירות של סוף העונה, הצבנו בפני המעצבים אתגר - להכין במיוחד לאירוע פריטים שייעמדו ברף המחירים של 99 ₪. התוצאה תהיה חגיגה של עיצוב צעיר וייחודי של פריטים שעוד לא ראיתם בשומקום.
מה יהיה? חולצות, תיקים, שמלות, עליוניות, צמידים, תליונים, מכנסיים, צעיפי קיץ, חגורות, טבעות, וגם קצת דברים לבית. Ginger, דנה סידי, Duende, שירלי ירושלמי, שלומית אופיר, מיטל טולדו, רווית מהלל, נעמה ברוש, מיידלה, יונת סינטרה, אמנון ורד, לידיה רנר, פלינה, מור ויוס, X ray, I glam, shkoof, Bellinky ועוד...
מתי ואיפה? 28-29/08/09. האומן 17, רחוב אברבנאל 88, ת"א.
שעות פתיחה: יום שישי 28 לאוגוסט – בין השעות 10:00 ל-19:00. יום שבת 29 לאוגוסט – בין השעות 10:00 ל-23:00
כניסה, כאמור, 1 ₪ בלבד.
הכל התחיל מזה שהיום בבוקר בדרך לעבודה ראיתי מישהי לא צעירה בטוטאל לוק מנומר שחבל על הזמן (אני אשאיר לכם לנחש מאיזו עדה). כמובן שהחולצה המנומרת לא התאימה לטייץ המנומר וממש לא דיברה אפילו באותה שפה כמו התיק המכוער. בקיצור, חשבתי שאני חייבת להעלות לפה פוסט על מנומרים חמודים, כי קצת מנומר יכול ממש לשדרג הופעה (לעומת הרבה מנומר ששולח את האנשים שרואים אותך לבית חולים עם עוויתות ופרכוסים).
קיצר, תראו ממתקים:
הנעליים המדהימות הן של סטיב מאדן. גם אתם מופתעים? 80 ליש"ט.
הדבר הזה שנראה כמו פסל של נמר הוא דווקא צמיד קטן וממזרי של רוברטו קוואלי המעצבן. 443 ליש"ט. אמרתי לכם שהוא מעצבן.
תראו את הסומק המהמם של Too Faced. איזו שלמות מלבבת, במיוחד אם את באמת משתמשת בסומק. 12.5$ בספורה. כאילו, 50 שקל? אם רק היתה לי פה ספורה...
הירוק המצחיק זה צמיד חמוד וזול: 3 ליש"ט בבננה הכחולה.
הפרחים הקטנים אלה עגילים חמודים, זולים ומנומרים. 8$ בטוריד.
התיק המושלם הזה הוא של אזאדין אליה, מה שאומר: יקר. 348 ליש"ט (בערך 2,500 שקל) מחיר סופעונה!
ועכשיו שני דברים מאהובתי בטסי ג'ונסון: צמיד קסם עם ראש של קוף וחרוזים מנומרים שעולה 50$, ועגילים עם לב שהוא גם ורוד וגם מנומר ב-56$.
מקווה שנהניתם,
אוהבת,
נ.
כבר כמה ימים שאני רוצה לכתוב על נועה גולדרינג ולא מוצאת פתיחה. כי החומרים הם חומרים יומיומיים שהרבה מאוד משפחות מתמודדות איתם: זוג שמתגרש, ילד שנמצא באמצע, הורה שמבין שיאבד קשר עם ילד אהוב כשכל מה שביקש הוא לנתק קשר עם ההורה השני.
אז מה היה פה אחרת אני לא יודעת. אולי החזרה בתשובה של האם, אולי הקושי להסתגל לאבהות. חבר שלנו, אב גרוש בעצמו, אמר לי שהכל מתחיל ונגמר בחקיקה שגרועה לאבות. אני אוהב את הבת שלי, הוא אומר, אבל בחסות מדינת ישראל היא נשלחה לגדול אצל אמא שלה, אותה אמא שממנה כל כך רציתי להתגרש. היא אמא גרועה? אני שואלת. הוא אומר לא, היא לא גרועה, אבל אצלי הילדה היתה גדלה אחרת. במקום זה מגיעה אליי הביתה ילדה זרה, ואני יודע שזאת הבת שלי. איך אני אמור להתגבר על זה שהילדה הזרה הזאת, שאפילו נימוסי שולחן למדה ממישהו אחר, היא בעצם הבת שלי? איך אני אמור לאהוב אותה?
תגיד מה שתגיד, אני אומרת לחבר שלנו, אתה לא חושב לרצוח אותה. אתה רוצה לאהוב אותה, גם אם קשה עכשיו, אולי תצליח כשהיא תגדל. כי בשורה התחתונה, הורים צריכים לשחרר לילדים קצת מרחב לגדול ולהתפתח להיות אנשים בפני עצמם, אפילו אם זה לא האדם שכהורה רצינו שהם יהיו. ואולי הטרגדיה של גולדרינג, כמו של אלי פימשטיין לפניו, היתה שהוא לא הצליח להבין שהילדה היא לא "שלו" ולא "של אמא שלה", אלא קודם כל עומדת ברשות עצמה, והיא אדם לא רק חי ונושם, אלא גם בעל זהות. שלאהוב אותה זה חלק ממנו, גם אם היא לא האדם שהוא קיווה שתהיה.
גולדרינג לא מייצג פה אבות שכואבים את כאב החקיקה הבלתי שוויונית ששולחת ילדים לגדול עם אמא. גולדרינג מייצג הורים (ואנשים בכלל) שלא מסוגלים לוותר על השליטה. זאת לא זעקה לשינוי צורת החשיבה בחברה. זאת סתם אנוכיות פשוטה, אולי אפילו נרקיסיזם דודו-טופזי.
כבר המון זמן שאני רואה בכל מקום שתכשיטי-אוכל (קאפקייקס וכאלה) זה הדבר הכי לוהט שיש. ביום שישי אפילו קפצתי לחמש דקות לדיזנגוף סנטר לראות את Whytrash והדברים שלה באמת מקסימים, אבל איכשהו לא קניתי.
כמובן שכשהגעתי הביתה הרגשתי כמו מפגרת גדולה (מתי עוד ייצא לי לנסוע לסנטר מביתי שבפריפריה ההרצליאנית ולמצוא חניה מהממת בכחול לבן?) אז הלכתי למקום שבו תמיד אפשר לחלום על דברים בעבודת יד: Etsy (להלן: עצי).
לשמחתי מצאתי שם המון דברים יפים שאני אוהבת, ובעגילים המלבבים האלה עם הכוסות הקטנטנות התאהבתי ממבט ראשון. ניצלתי יתרה של 30$ בחשבון הפייפאל שלי (תודות למכירת חמסה באיביי) ומיהרתי לבזבז 13$ מתוכם על העגילים האלה.
אגב, הנה הלינק לעמוד של המוכרת.
עכשיו אני רק מחכה שהם יצוצו אצלי בדואר. נוווווווווווווווו?
כמו כל תחילת שבוע גם היום בקושי קמתי מהמיטה. בגלל שהייתי צריכה להחליף את מי שעובד איתי הייתי במשרד כבר לפני שעה ורבע. הכל היה ריק, המסדרונות שקטים אבל היה חום אימים כי המזגנים לא פעלו בלילה. היה לי כל כך חם שהתחלתי להזות איך אני מעבירה לעצמי קוביות קרח על הצוואר. לפני שהפוסט הזה הופך לתסריט של סרט אירוטי, הנה נעליים שהכי הזכירו לי עיצובים צוננים. תיהנו ושבוע כיפי לכולם! :)
עקב מטאלי צונן של סלבטורה פרגאמו. 917 אירו.
קריסטלים צוננים ועקב שמזכיר לי נטיף קרח של אלכסנדר מקווין המלך. 1,112$ אחרי 50% הנחה!
העקב הזכיר לי קצת משהו קר כזה, אבל גפת הזהב ממש לא. בכל מקרה העיצוב של ג'וזפה זנוטי היקר והאהוב. 297$ בסייל, 50% הנחה.
שמרתי את הכי טוב לסוף: דולצ'ה וגבאנה עם משהו שאין מילים להגדיר אותו חוץ מגאוני! 314 אירו, שזה פחות גרוע ממה שחשבתי.
שיהיה שבוע ממוזג וצונן :)
מה יש לנו כאן? נעל לבנה-כסופה פשוטה לחלוטין מבית Casadei, שעל העקב המאוד פשוט שלה הודבקו אבני סברובסקי שאמורות להצדיק מחיר מופקע של מעל אלף דולר. לטעמי, חוצפה.
פרוייקט מסלול זאת התמכרות עלובה מאוד.
יש את ההגשה העציצית של שירז טל המיובשת (מפיקים, אולי בעונה הבאה נמצא מישהי שלא נראית כאילו בילתה את חמש השנים האחרונות מחוצה בין דפים של לקסיקון אומות העולם?), את גל אפל השופט החצי אשכנזי-חצי ערס התמוה ואת ששון קדם שמציל את התכנית מקריסה גמורה לטראש כמו מה שקרה בהבלוק.
בנוסף יש שם חבורה של אנשים נפוחים מחשיבות עצמית (נתנאל, אתה חמוד אבל נסחפת; אלון, אתה ילד מתלהב; מיכל, השטיק של שנאת העולם מיצה את עצמו ואת לא כזו גדולה; מעצבים - אם אתם לא יודעים להלביש בחורה שהיא לא קולבית, אתם פאתטיים).
דווקא את מאיה אהבתי וחבל שהלכה. גם ניר ומורן בסדר.
השמלה הכי יפה, לטעמי, בכל הפרקים עד כה, היתה השמלה שמורן עשתה עבור מירי דריקס (שאני עוד זוכרת שקראו לה מירי גולדפרב). ממש חמודה. אז מימין, מירי דריקס והשמלה שמורן עיצבה ולא זכתה למספיק הערכה ומשמאל, דוגמנית שאני לא זוכרת את שמה בבגד ים יפה מאוד שעיצב ניר.
טבעת קרוקודיל, 677 אירו, luisaviaroma.
טבעת שפתיים וניבים, 953 אירו, luisaviaroma.
טבעת פנינה שחורה ופרחים, 1,525 אירו, colette.
טבעת כתר הכי יפה בעולם, 725 אירו, colette.
תקנו לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
איזה נעלולה! הייתי כ"כ עסוקה בלהשמיץ את הפלץ עם הניטים שבגלל שכחתי שהורדתי עוד שתי תמונות של נעלי עקב הורסות לגמרי עם ניטים!
מגפון שחור של כריסטיאן לובוטין, בסייל מטורף: 240$! הייתי טסה לקנות אם לא היו לי חיים בציון.
אדומות מהממות של Bionda Castana, עולות קצת יותר מהקודמות: 235 ליש"ט.
מספיק להיום, אה?
אוהבת
נ.
אני לא אוהבת פלאטס, גם לא נעלי בלט. אולי בגלל שבגיל 6 העיפו אותי מחוג בלט כי הייתי שמנה והחצאית נתקעה לי על המותניים.
אני גם לא אוהבת את מכת המדינה שנקראת ניטים. לא מבינה את הקטע שמדביקים ניטים על כל תיק וסנדל, עם ובלי קשר לכלום. כל ילדה שנייה ברחוב, גם אם היא קלולס לגמרי באופנה, נעולה היום בגלדיאטורים-עם-ניטים או שקנתה תיק אוברסייז עם ניטים. אז מה אם היא לובשת בגדים של ברביות ואין שום קשר בניט. המשקיעניות אפילו לוקחות גלדיאטור על עקב והאומה רועדת.
אז מיותר להגיד שהשילוב של פלץ וניט (זה נשמע כמו מחלה) עשה לי גלי חום בכל הגוף. חזון האימה הזה התרחש כשסוף סוף הלכתי לראות מה אומרים השמות הגדולים (במקרה הזה, הדי בינוניים) בעולם העיצוב. בואו נגיד ככה, חוץ מדגם מגה-מוצלח של ג'וזפה זנוטי האליל, כל השאר הם בלתי נסבלים. לא מאמינים? תשפטו בעצמכם:
מספר אחד שלי הוא אדון זנוטי השפיץ, שאיכשהו, בטוב טעם, חיבר פלץ וניט ויצא לו מקסים. בגלל שהוא כזה גאון, משלמים 595$ לזוג.
ולשאר הזוועות שאתם רואים:
סטיב מאדן באיזה משהו בלתי מזוהה עם ניטים מעוינים. 77$ (סופעונה) בבלומינגדייל'ס.
ג'וסי קוטור עם גרסה זרוקה וזולה למראה של מוקסינים עם דוגמת ניטים. ב-225$ אמנם הייתי מצפה ליותר, אבל לא מהם.
וגם פראדה לא מצליחים לתת בראש עם הפלץ המשעממים האלה. 495$? עוד מאה דולר ויש לי את הג'וזפה ממס' 1!
טבעת עץ מרובעת של Isharya במחיר 63 ליש"ט. מדהימממממממה!
בגלל שאחותי הביאה לי מלא לקים מאל.איי השקעתי וניגשתי בצהריים במיוחד לעמדת מריחת הלקים בקניון עזריאלי כדי למרוח קצת את הצבע החמוד שלי, Wagon Trail. הצבע יצא מצוין, אבל אני קצת מצטערת שלא בחרתי בגוון יותר קיצי וקליל.
כשחיכיתי ללק שיתייבש מצאתי שם גיליון ישן של ELLE ונהיה לי חשק לקנות אחד לעצמי. בדרך כלל אני לא קונה את המגזינים האלה , אבל הפעם חרגתי ממנהגי והלכתי לסטימצקי. ואז ראיתי את תג המחיר: 3.99 ליש"ט - 80 שקל!!!
80 שקל??????????? אתם השתגעתם???????????? בשביל מגזין כרומו נחמד עם תמונות של בגדים ומיליון פרסומות????????????
אחרי הבשמים ו"קריירת" הדוגמנות של המולטי-טאלנט פאריס, עכשיו יש לה גם ליין נעליים. פאריס חכמה מספיק כדי לתמחר אותן בעד 100$ לזוג. חייבת להגיד שלטעמי אלה נעליים די מכוערות ונטולות ייחוד.
בכל מקרה הבאתי לכם מקבץ שתראו, כל התמונות - מכאן.
תראו את השרשרת המדהימה הזאת, ורק 7$.
יונדאי i30.
והנה הצור קשר שהשארתי באתר של עמנואל:
המוכרת בסניף קרית שאול מתנגת בצורה מחפירה.
אחרי שהתאמצה ללקק בצורה פרימיטיבית ביותר ללקוחה רזה וחטובה ממני, היא עשתה לה הנחה של שלושים ש"ח על זוג נעליים במחיר 455 ש"ח. זה 7.5% הנחה.
ממני היא התעלמה רוב הזמן, שכחה כמה פעמים, אחרי שכבר ביקשתי יפה יפה, להביא לי נעליים כי החנות היתה מלאה לקוחות הרבה יותר חשובות ממני.
היא טענה ששולה זה מותג בינ"ל שעולה 1,800 שקל. למה לשקר? הלקוח לא אידיוט.
כשביקשתי את אותה הנחה כמו הלקוחה היא עשתה פרצוף וצווחה "ממממממממממממה? אבל זה כל כך זווווווווווווול". עם כל הכבוד, או שהיא נותנת לכולם 7.5% הנחה או שלא. היא גם הציעה בהתנשאות שאצלצל לבעל הבית אם אני לא מרוצה.
זרקה עליי כרטיס ש"אמלא פרטים" למועדון. כמובן שלא אמרה מה זה כולל. כשלא רציתי חטפה את העט מהיד.
מוכרת מחפירה, בושה, מגעילה. יחס של פרחה. אתם לא יכולים לגבות 830 ש"ח על זוג נעליים בסופעונה בעודפים, ולהחזיק מוכרת שמתעצלת לתת שירות ללקוחות שנראות לה "תפרניות". עם כל הכבוד, זה שיצאתי מהבית בג'ינס וטי שרט (אגב, מזארה, לא מהכרמל), לא אומר שאין לי תלוש משכורת ויכולת לעמוד בהוצאה הכה-כבדה של לקנות אצלכם.
אני מודיעה לכם שאני לא אקנה אצלכם, בשום סניף ושום זוג בשום מחיר כולל חינם, עד שלא תטרחו להחזיר לי מייל ולהתנצל. זאת בקשה סבירה.
רוב תודות לכם.
#############################
אני לא אקנה מהם אפילו שיש שם את כל הדגמים המדהימים האלה:
ד"א, את מס' 1 ראיתי במבצע שלהם והוא עולה בערך 500 שקל, ומס' 3 היה המגפון המתוק שמדדה הלקוחה שקיבלה הנחה.
לפני 3 חודשים אחותי הקטנה נסעה לדודה באל.איי. לפני שהיא נסעה פתחתי את המעטפות של המזומנים שהדודה היתה שולחת לכל יום הולדת והוצאתי משם שני שטרות מקומטים של 100$ כל אחד. שמתי לה אותם בידיים והשבעתי אותה שמה שהיא לא עושה, היא מביאה לי עגילים של בטסי ג'ונסון. אחותי החמודה התעניינה כמה זוגות להביא. אמרתי לה שהכסף אמור להספיק בערך לחמישה, אז שתביא אחד לפחות. היא הסכימה ואני חיכיתי. גם כשאבא שלי נסע דרך העבודה למנהטן לא ביקשתי את בטסי, אז הוא הביא שעון ורוד של ג'וסי קוטור ואני המשכתי לחכות.
אתמול אחותי כפרעליה נחתה בארץ והביאה לי מזוודה עם בגדים ולקים של צ'יינה גלייז עם נצנצים, אבל בלי בטסי. אז היום, בשביל לא להרגיש החמצה, החלטתי ללכת לקנות חומרים ולהכין לבד עגילים א-לה בטסי. המקום: חנויות החרוזים של מתחם גן החשמל: אבגד, תכשיטי צבי וליברין. את התוצאה אתם יכולים לראות בתמונה: אין שום קשר בין היצירות היפות של בטסי (המקור במלבן הלבן הקטן) לבין מה שיצא לי, ותאמינו לי שזאת לא אשמתי.
נתחיל בזה שהיה לי מזל למצוא חניה קרוב יחסית. התחלתי את הטיול באבגד. היו שם מזגן מצוין ובלגן לא נורמלי. אף מוכרת לא התלהבה לעזור. בקושי הצלחתי למצוא דברים בסיסיים כמו סוגרים לעגילים, חרוזי מעיכה, חוליות וכיפות לחרוזים. המבחר העצום מסודר בקופסאות קופסאות על מדפים, וצריך למשוך את הקופסה ולהתחיל לחטט בה כדי למצוא מה שרוצים. לא היה קל וגם לא היה בשחור, אז הסתפקתי בצבע ברונזה כזה, תראו בתמונה. מכיוון שמחיר של מטר שרשרת כסף הוא ממש יקר, קניתי במקום השרשרת של בטסי (שרק תתבלגן לי פה ותפתח קשרים ובסוף אני אצטרך לזרוק את רובה) סיכות כאלה (מוטות), אבל בצבע שהתאים לי היו רק מוטות די קצרים. בקיצור, על החלום לעשות עגילים כמו של בטסי ויתרתי בשלב מוקדם מאוד של הטיול, אבל בכל זאת כבר התחשק לי לעשות משהו.
נפרדתי מ-50 שקל באבגד והמשכתי הלאה לכיוון אלנבי - לתכשיטי צבי. שם היה מאוד מסודר והמזגן בקושי פעל. המוכרת היתה חמודה שאין דברים כאלה, אבל פפיונים או פרפרים כמו שרציתי לא היו לה. גם ה"פנינים" מפלסטיק היו קצת יקרות. הלכתי.
החנות השלישית - ליברין. המזגן - מעולה גם. חנות מאוד מסודרת, עם מבצע של 1+1 על הפנינים. לקחתי פנינים לבנות ובמעין טורקיז כזה (תראו בתמונה) שהוא צבע שאני ממש אוהבת בזמן האחרון (וגם לא היה בכלל שחור). הפנינים הלבנות עלו 14 שקל והטורקיז הקטנות עלו 12. לקחתי גם את הצורה הבלתי מזוהה שנמצאת שם בחלק העליון של העגיל שלי בתור תחליף לפפיון. רציתי מראש לעבוד עם שני צבעים ולא שהכל יהיה כסוף כי אני לא אוהבת, אז זה התאים לי. בכל זאת אם זה היה בשחור הייתי יותר מרוצה. המוכרת החמודה לקחה ממני 13 שקל על 2 השרשראות (ייההה! הרווחתי שקלללל!) ועוד 6 שקלים על המשהו הלא מזוהה.
ההרכבה אחרי זה היתה קלי קלות, אבל התוצאה, בגלל המבחר המעצבן של החרוזים, יצאה אתנית בצורה מבאסת. גם הצילום יצא חרא בגלל המצלמה העלובה שלי והפלש הנוראי שלה. לא נורא, זה ממש יפה על האוזן!
11 בבוקר באוטו זה תמיד גלי צה"ל. המילה האחרונה. את אברי וג'קי אני לא אוהבת, אבל לפעמים יש את עירית לינור ודוס מתחלף, אז סבבה. בזמן האחרון זה הרבה עם קובי אריאלי, מאז שאורי אורבך נהיה ח"כ והוא עסוק.
אז 11 בבוקר ביום חמישי שעבר שמעתי את השידור שלהם על דוח "שוברים שתיקה", ש"חשף" כל מיני מעשים איומים של חיילי צה"ל במלחמה. הבעיה עם החשיפה כביכול של "שוברים שתיקה", היתה שבדוח שלהם לא הופיע אפילו שם אחד של חייל שהעיד עבורם. שמעתי גם את הראיון עם נציג הארגון (בתכנית של רזי ברקאי ששודרה באותו יום קצת לפני עירית וקובי), והוא הבטיח שהשמות נמצאים "אצלו". מה זה אצלו, איפה אצלו, לא אמר כלום.
כל זה לא הפריע לעיתון "הארץ", עיתון שמחזיקים ממנו בדרך כלל עיתון רציני, לעשות רעש גדול עם הדוח הזה, שלא נשמע רציני. מ"הארץ" זה עבר לכלי תקשורת זרים, "וושינגטון פוסט" וכאלה. בקיצור, מדוח אחד, שמי יודע מי עומד מאחוריו ועד כמה אלה באמת חיילים אמינים, נהיה בלגן תקשורתי בין-לאומי.
כל מה שנשמע לי תמוה לגבי ההתנהלות של הארגון הזה (מי החיילים שרואיינו, מדוע לפרסם מייד בתקשורת ולא לנסות באמצעים יותר מקובלים וכו') - נשמע תמוה גם לעירית וקובי. אז הם השתלחו. דיברו לא יפה. עירית אולי אמרה "זבלים". קובי תיאר ברגש איך הבריון של הכיתה היה מפוצץ את החלשלושים במכות ושאל למה לא עושים להם אותו דבר.
אבל בשום שלב - בשום שלב! - אף אחד מהמאזינים לא חשב שקובי רוצה ללכת לפוצץ במכות את "שוברים שתיקה". צריך להיות בנאדם מאוד מגמתי ולחפש מתחת לאדמה עם פנס כדי למצוא רמיזות לאלימות במילים שלו.
ואת הידיעה שלמעלה מהיום אתם רואים בדיוק כמוני: כבר נמצא האדם שקרא לתוך הדברים שלהם הסתה לאלימות, ועשה את זה כמובן דרך כלי התקשורת, כי המכתב למפקד גל"צ הודלף עוד לפני שנחת על שולחנו. אתם יודעים מה, אני אומרת בסדר. זכותו של אדון אליעזר יערי, שכתב את המכתב, להתרגז מקבלת הפנים שהדוח של הארגון קיבל. קראתי בבלוג שלו הנמקות שונות למה פרסום הפרטים רק פוגע בחיילים שנחשפים, ואני יכולה להבין מאיפה הוא מגיע.
מה שאני לא יכולה להבין זה את הנימוקים המפגרים שלו ללמה מה שעירית וקובי אמרו זה לא בסדר. מתברר שהם לא היו קרביים ולכן אסור להם למתוח ביקורת על הדוח. קובי הוא "דוס מחמד" (תראו בבלוג). ולעירית לינור "לא יצא" להיות רס"רית במשמר הגבול (דווקא היתה קצינה בתותחנים). בקיצור, אדון יערי, הדוח שלך הוא אולי לגיטימי, אבל גם ביקורת כנגד הדוח שלך היא לגיטימית! אף אחד לא יודע מי זה "שוברים שתיקה", אף אחד לא יודע שהארגון פרסם כמה דוחות עם שמות מלאים שרק פגעו במעידים. בגלל זה הכשל ההסברתי הוא שלכם, לא של עירית וקובי!
אפשר להתראיין בצורה מכובדת לכלי התקשורת ולהסביר את כל הטענות ההגיוניות שלכם אבל אי אפשר לסתום לעירית וקובי את הפה רק בגלל שהם לא מסכימים איתכם או לא מחבבים את הארגון שלכם.
אז כשאתה שולח מכתב כ"כ חריף ומתאר משהו שהוא כ"כ רחוק מהמציאות, כי אני לא מאמינה שתמצא עוד מאזין אחד חוץ ממך שהרגיש באיזושהי הסתה למשהו בדברים שלהם, תעצור רגע ותשאל את עצמך מה מוציא ממך את הכלבה הפנימית (מותר לי להגיד שהיא בחוץ? או שגם אותי תתבע על לשון הרע?). האם יכול להיות שאתם, כארגון, נכשלתם בהסברה שלכם, ירדתם מהר מדי מהכותרות בגלל שבחרתם להגיש דוח שלא נראה אמין ועכשיו אתם מנסים לטפס בחזרה על הגב של עירית וקובי?
ההתנהלות שלך מצטרפת בעיניי להתנהלות של עידן עופר, שמנסה לסתום את הפה של מיקי רוזנטל באמצעות גרירתו בבתי משפט בתביעת ענק שייקח לה נצח להתברר ובינתיים רוזנטל יחיה בפחד! שניכם מנסים לסתום פיות לעיתונאים תמימים אחרי שההסברה המקורית שלכם נכשלה באשמתכם הבלעדית! קחו אחריות על עצמכם!
מגפיים קשוחים של Alexander Wang. עולים 632 ליש"ט לגמרי מוצדקים.
מאתמול ב-YNET. בטח תשמחו לדעת.
הנה מה שכתבו על זה בוואלה בסופ"ש:
בחיים לא נעלתי קרוקס. לא רק שזה מכוער ובלי עקבים, זה לא נראה לי נוח. מזיעים בקיץ, קר בחורף. מצד שני, כואב הלב שחברה נסגרת ככה בגלל שהתחילה להאמין לעצמה. שיעור חשוב לכל אנשי השיווק: תזכרו תמיד שלא משנה מה אתםמוכרים - זה זבל, אפילו אם זה מצוין. בסופו של דבר כל התלהבות שוככת. אם לא תתחזקו את המותג שלכם בפרסום וחידוש מתמידים, הוא ייעלם. אפילו קוקה קולה מפרסמים בטירוף ומחליפים אריזות כל שני וחמישי, והמוצר שלהם עולה 6 שקלים.
ביומיים האחרונים עשיתי משהו שאני לא יודעת כמה בלוגרים עושים בד"כ: קראתי את כל הפוסטים שהיו לי עד עכשיו. וואללה, אתם אומרים, יודעת לקרוא. סחתיין. אבל וואללה, שמתי לב שלא שומעים אותי. זאת אומרת, יש פוסטים מאוד נחמדים וצבעוניים על כל מיני נעליים מהרשת, אבל מי כותבת פה קיבינימאט? מה אתם יודעים עליי? אני כנראה הבחורה הכי משעממת בבלוגוספירה, שלא לומר בתעשיית האינטרנט כולה, אם הפוסטים המקצועניים האלה זה כל מה שאני תורמת.
אני יוצאת מהפוסטים האלה כ"כ משעממת וחסרת אישיות שכל יחצ"נית מושתנת מרשה לעצמה להעלות לפה תגובות שאומרות לי "מה את מבינה בכלל בנעליים יא מכלואה, אם את אומרת שמליסה לא המציאו מחדש את הנעליים", כאילו אני חייבת להתעלף מכל שטות שאיזה יצרן נעליים מפליץ. תשמעי, דניאלה, מליסה אולי לא מאוסטרליה, יאללה, טעיתי. אמאל'ה. אבל אני יודעת מצוין לזהות מתי הם עושים משהו שמישהו אחר עשה קודם.
את יודעת מה, תזמיני אותי לאחד ממיליון האירועים היחצ"ניים שלכם שאתם מזמינים אליהם כל פקאצה שנייה שהעלתה אתמול את הפוסט השני בבלוג היענו-דוקו-אופנה-ישראלית שלה (קנתה בגדים בזארה/מנגו/פ"ב/אלנבי והשכן צילם), ואני אשקול את האופציה לכתוב עליכם מילים מאוד חמות. עד אז, דניאלה מותק, אל תשתמשי בטון המתנשא המסריח שלך עליי. אני נעלולה, לא סתומה, סבבה?
בקיצור, קוראים יקרים, דווקא יש לי אופי. טונות ממנו. והגעתי למסקנה שהגיע הזמן שישמעו אותי יותר.
עדיין אוהבת אתכם אפילו שאני באמת כלבה מגעילה במציאות,
נ.
האמת שזה יהיה פוסט קצר כי אני בדרך למבחן ואין לי המון זמן. הבאתי מקבץ חמוד של נעליים עם פרחים מהרשת, מקווה שתיהנו:
סנדלים מהודרים של אלכסנדר מקווין. 1,500$ ב-zappos.
הזוג הלגמרי חביב עליי: סנדלי T-Strap עם קישוט בד וורוד של Badgley Mischka. חבל שהביקורות באתר Piperlime, ששם נמכר הזוג החמוד הזה, טוענות שהקישוט מגיע קצת סמרטוטי. 215$.
עוד סנדלים מהודרים, הפעם של כריסטיאן לובוטין. 716$ ב-bluefly.com.
לסיום, סנדלי פרח של Pura Lopez שנראים כאילו כרגע יצאו מאיזו סצינת חתונה בסרט, לא ככה? 284 אירו ב-footlux.com.
עד כאן ועכשיו למבחן,
רק אהבה,
נ.
אני מתה על דוגמאות של פסים!
יש לי חולצות פסים, צעיפים עם פסים, סנדלי גלדיאטור עם רצועות של פסים ישרים, המון המון גרביים עם פסים ואפילו עגילים עם פסים ועיגולים. פסים זה יפה.
תמיד אומרים שללבוש פסים זה משמין, ומה שמאוד יפה בנעליים זה שרק הגזרה של הנעל מוציאה את הרגל מפרופורציות - הדוגמה עצמה לא ממש משפיעה. בקיצור, הבאתי דגמים ממש יפים מרחבי הרשת וחבל על הזמן וגם כל מילה מיותרת:
Charlotte Olympia שוב מפגיזים עם דגם מוטרף. במקום פסי הזברה הצפויים והמשעממים - פסים ישרים ורחבים בשחור לבן. 581 אירו ב-luisaviaroma.com.
פרשנות מעניינת לפסים מבית Georgina Goodmane. יש פסים גם על גוף הנעל וגם על הסוליה מלמטה. נמכרים עכשיו ב-126 ליש"ט ב-my-wardrobe.com, שהם 60% מהמחיר המקורי.
נינה ריצ'י, שתמיד חשבתי שצריכים להתמקד רק בבשמים המתוקים-קלילים-חביבים שלהם, מוכיחים שתמיד יש את המשהו הזה שבשבילו הכל שווה. במקרה שלהם אלה זוג פאמפס עם עקב מפוספס. המחיר שערוריה: 790$ ב-25park.
והנה ה-זוג של הפוסט הזה. סנדלי פלטפורמה עם עקב במבוק (או דמוי עץ, כמו שהם מכונים באתר) מבית Casadei. אוי, כמה שהם יפים, לתשומת ליבו/ה של הספונסר/ית! עכשיו ב-50% במחיר 260 אירו ב-farfetch.com.
זהו להיום, ומחר כבר בוקר חדש :)
אוהבת,
נ.
בדרך כלל אני מקדישה את פינת ה"הלוואי שהיו לי" לנעליים שאמנם יש סיכויים טובים לקנות אותן, אבל לא סביר להניח שאני אקח את הסיכון. הפעם, בהופעת בכורה חגיגית ואוף-טופיקית במקצת אני רוצה להקדיש את הפינה הזו לעגילים.
אלה לא סתם עגילים. אני התאהבתי בהם נואשות כששוטטתי בפוליוור בשלהי ימי האנטיביוטיקה לקראת סוף השבוע שעבר. הם צדו את עיני, אין דרך קלה להגיד את זה, בגלל שהם היו לבבות אדומים שהזכירו לי כמה אושר יכול לגרום לך זוג העגילים הנכון. אז הקדשתי עוד שנייה אחת לפוליוור ואת השניות הבאות עברתי להקדיש לאתר של הרודס, ששם נמכר הפלא היפה הזה - וגם במחיר סביר (יחסית): 125 ליש"ט (750 שקל בערך). לצערי לא מתוכננת לי נסיעה ללונדון בקרוב, ואני מאוד חוששת מגובה המס אם אנסה להזמין את העגילים היפהפיים האלה מחו"ל, אז בינתיים הם פה - לראות, להתפעל ולא לקנות. כמה חבל.
מה דעתכם על נעליים מטאליות? האמת שאף פעם לא אהבתי במיוחד את הטאץ' המטאלי. זה תמיד נראה לי זול והמוני. אין הרבה דברים כל כך בולטים כמו פריט גדול בצבע מטאלי בוהק למרחקים.
הכל התחיל בשנה האחרונה, כשגיליתי שהקאסיו בצבע זהב הוא להיט אופנתי. הייתי קצת מופתעת ולקח לי די הרבה זמן להתרגל ולמצוא את החן שלו, כי שעון זהב תמיד היה מזוהה אצלי עם "פרשתי מבנק דיסקונט אחרי 35 שנה". אבל אחרי שראיתי את השעון על בחורות צעירות ויפות ולבושות בטעם מעולה, למדתי לאהוב אותו. אז גם הגעתי למסקנה שלא כל מטאלי מזויף הוא בהכרח מכוער וזול למראה.
אוקיי, אני עדיין רחוקה מלקנות קאסיו מטאלי ואני עדיין מעדיפה את השחור הקלאסי או את הג'י שוק האדום שלי. אני גם עדיין רחוקה מאוד מאוד מלהיות מסוגלת ממש לקנות נעליים מטאליות. אבל למדתי להתפעל מהן ברשת :)
סנדלי T-Strap מטאליים ומוצלחים ביותר עם דוגמה של טבעות מבית Dolce & Gabbana. אני דווקא רואה את עצמי נועלת אותם אם הם לא היו עולים 248 אירו בסופעונה.
עוד T-Strap מוצלח של Dolce & Gabbana, הפעם עם רצועות קרסול ופסי צבע. 126 ליש"ט לרגל סוף העונה באתר my-wardrobe.com.
מגפוני-חבישה מטאליים של Christian Louboutin, בדגם שמכונה "רובוט". אני חושבת שהשם מדבר בעד עצמו. 1,300$ ב-Net-a-Porter.
והפאמפס המטאליות המקסימות של Report Signature שהיו גם בפוסט הוורוד. הוורודות עולות 146$ והכסופות - 150$, והכל קורה ב-Heels.com.
שיהיה לכולם יום נפלא,
באהבה,
נ.
אחרי שבוע של מחלה, אנטיביוטיקה, בגדים משעממים וכפכפים משעממים אפילו יותר, מה שהכי בא לי זה כתמי צבע קיציים. הכי בא לי ורוד, כי אין באמת צבע יותר שמח, מתוק וקיצי מהוורוד.
לפני כמה ימים נכנסתי לניין ווסט וגיליתי שני דברים:
1. גם בקיץ ממשיכים להביא בעיקר נעליים חומות ושחורות
2. מבצע 1+1
אני ממש חושבת לקנות לעצמי משהו קיצי וצבעוני על עקב גבוה, אבל בינתיים בואו נראה איזה מותגים בניחוח חו"ל אני יכולה להציע:
פיפ טואו ורוד בוהק עם מה שנראה כמו כנפיים קטנות של Georgina Goodmane שעולות 154 ליש"ט.
כפכפים ורודים בדוגמת תחרה מבית אהובתי Betsey Johnson. לרגל סוף העונה המחיר ירד ל-126$.
פאמפס ורודות מטאליות מבית Report Signature באתר Heels.com תמורת 146$.
פיפ טואו מושלמות בוורוד בייבי עדין עם תכשיט מנצנץ של Mario Bologna באתר Mercedeh Shoes. עכשיו ב-50% הנחה: 242 אירו.
שיהיה לכולם יום ורוד ומקסים,
אוהבת,
נ.
קודם כל, שוב מגיעה לכל הגולשים התנצלות על היעדרותי המחפירה בשבוע החולף. זה לא תירוץ, אבל הייתי חולה ומותשת מכדי להעלות פוסטים. אני שמחה שעוד ועוד גולשים (ובעיקר גולשות :)) מגלים את הבלוג הזה וחוזרים לבקר. מאוד מאוד כיף לדעת שאתם מתחברים אליי - זה כיף!
התופין היומי הוא ליין נעליים צבעוני, חמוד ומקושקש. אחרי (או לפני, אני לא מתחייבת פה על הדיוק ההיסטורי) שגוון סטפאני הוציאה ליין בישום בשם Harajuku Lovers היא הוציאה גם ליין נעליים באותו שם.
הנעליים של גוון קוליות לפחות כמוה, המחירים די סבירים והעיצובים מושכים לכיוון הפראי-צבעוני-קז'ואלי. בקיצור, אם אתם, כמוני, מדמיינים את גוון בשיער חצי ורוד-חצי בלונדיני, אודם אדום חזק ובגדים ליצניים שנראים טוב אך ורק על בחורה מהסוג שלה, ככה גם הנעליים שלה. צבעוניות חזקה ומתפרצת, עקב רחב ויומיומי וכל מיני אלמנטים ילדותיים חמודים ומצחיקים. בפינה לשיפוטכם (כל התמונות מ-zappos.com):
פיפ טואו אדומות עם לשונית ניוד. 100$.
חבלים בסגנון מלחים על עקב שעם. 90$.
נעליים קלאסיות עם טוויסט מקולקציית החורף עם תיפורים מודגשים. 100$.
החביבות עליי ללא ספק: פיפ טואו צהובות עם שוליים ירוקים וכפתורי לבבות אדומים קטנים. אח, השלמות בהתגלמותה עולה עכשיו רק 68$ לרגל סייל הקיץ שהחל כבר החל.
עד כאן להיום,
מקווה שנהניתם,
שלכם באהבה,
נ.
בזמן האחרון אין לי זמן להרבה דברים, ואחד הדברים שנפגעים הוא העדכון של הבלוג. עם כמה שאני משתדלת, לא תמיד יוצא לי לעדכן בתדירות שהייתי רוצה. אז אני מתנצלת אם נכנסתם פה בכמה ימים האחרונים וגיליתם שאין חדש.
ביום שישי יצא לי במקרה להיות בקניון חולון, ולא יכולתי להתאפק מלהציץ בסניף החולוני של גזית. באמת היו שם דגמים מגניבים, שלא העתיקו טרנדים אחד לאחד אלא נתנו איזה טוויסט חמוד. שני הדברים שאהבתי בגזית היו האומץ לקחת טרנד למקום יותר פאנקי, והמחירים הידידותיים יחסית, במיוחד בימים שבהם בנעלי מרקו בסופעונה נמכרות נעליים (יפות מאוד) ב-500 שקל.
אז עם כל הכבוד לנעלי גזית, הגרסה הישראלית העממית לנעליים מוטרפות (יש לי הרבה דברים טובים לומר על גזית, ואני גם לא אתבייש לומר אותם בפוסט אחר), מעצבים נחשבים יותר עושים נעליים מוטרפות פי כמה וכמה מהדגמים הכי מוטרפים שלהם. ואני יודעת את זה מאז שגיליתי את luisaviaroma, אתר שיש בו נעליים מוטרפות ומדהימות, כאלה שאפשר רק לחלום על היום שבו יהיה לי אומץ ללכת עם כאלה.
נעל פיסולית של Chrissie Morris, הכי יקר בפוסט: 942.5 אירו (כמעט 6,000 שקל).
מגפון ניטים פראי וגזור של הגאון Giuseppe Zanotti, שעולה "רק" 730 אירו (יותר מ-4,000 שקל).
נעל עם שריכה ופיתוחים בעקב של Diego Dolcini במחיר 750 אירו.
מגפון בהשראת מוהוק עם פיתוחים גיאומטריים מדהימים של Nicholas Kirkwood במחיר 916 אירו.
עד כאן הפוסט על נעליים מוטרפות במחירים מאוד מוטרפים וממחר אני מקווה שנדבר על דברים קצת פחות בלתי מושגים.
שלכם באהבה,
נ.
