איביי #5: קניות מחוץ לאיביי

אחד התרחישים שקורים בתדירות גבוהה הרבה יותר ממה שנדמה לכם, הוא הבא: אתם מגיעים לעמוד ומוצאים את פריט חלומותיכם במחיר שצריך לשפשף עבורו את העיניים. המכרז עומד להיסגר ויש לפחות הצעה אחת על המוצר במחיר הזה. למרבה הצער, נראה שהמוכר לא שולח לארץ. אתם ממהרים ליצור קשר עם המוכר, השמיים לצידכם והוא עונה, והוא מסכים לשלוח לארץ. שמחים וטובי לב אתם מנסים להציע הצעה, או לקנות את המוצר באמצעות Buy It Now, אבל איביי נוזף בכם שוב ושוב שלא ניתן לחשב את עלויות המשלוח.
הלומי התלהבות מהמכרז אתם יוצרים שוב קשר עם המוכר והוא אומר לכם: אוקיי, תנו לי לשלוח אליכם חשבונית דרך פייפאל. בנקודה הזו - עצרו והקשיבו לי.

איביי לא רק מתנגד אלא לא מספק שום מעטפת של הגנה לעסקאות שבוצעו מחוץ למערכת של איביי, גם אם המוכר והקונה הכירו באמצעות איביי וגם אם מספר הפריט (#Item) מופיע באותיות גדולות על החשבונית של פייפאל.
אם תחליטו לקנות בצורה כזו אין לכם שום דרך לתת פידבק למוכר על העסקה, לפנות לשירותי הגישור של איביי במקרה שהמוכר לא שלח - ולא לקבל את המידע הבסיסי על שליחת הפריט. גם אם תנסו ליצור קשר עם איביי תיתקלו במענה מנומס אך תקיף שיאמר לכם בשורה התחתונה "אנחנו לא אחראים. אם קנית מחוץ לאיביי, גם בגלל תקלה במערכת שלנו, הבעיה כולה אצלך".

אז מה עושים?
1. הכנה מוקדמת: אלא אם כן אתמול פתחתם חשבון משתמש באיביי, סביר להניח שאתם כבר משוטטים בו יותר מיום-יומיים. מכרזים נפתחים לתקופה של כמה ימים, כך שיש לכם מספיק זמן להיערך ולשאול את המוכר מראש לגבי השילוח לארץ.
אם הוא מוכן לשלוח לארץ, בקשו ממנו לעדכן את פרטי המכרז כך שיופיע שהוא שולח גם לארץ.
2. סגירת מכרז בחירום: אם כבר גיליתם קרוב לדקה ה-90 שהמכרז עומד להיסגר והמוכר מוכן לשלוח לארץ אך המערכת עושה בעיות, נסו את הפתרון הבא: תנו למוכר מחיר גבוה יחסית למוצר (נניח, 15$ על מוצר שעומד כעת על 11$), ובקשו ממנו לסגור את המכירה הנוכחית ולהעלות את המכירה שוב עם אופציה של Buy It Now ונתוני המשלוח לארץ. המכירה הישנה והבעייתית תיסגר ללא זוכה, והמכירה החדשה והנוחה לכם יותר תצא לפועל.
3. ופתרון למי שקנה בכל זאת מחוץ לאיביי: קנו מוצר נוסף מאותו מוכר, הפעם דרך איביי. זאת, כדי שיהיה לכם כלי לקרוע אותו בפידבקים אם אמנם המוצר שקניתם מחוץ לאיביי לא יגיע ליעדו או שתקרה לו "תאונה" מצערת בדרך. בנוסף, לא מזיק לבדוק שוב ושוב את הפריטים של אותו מוכר כדי לוודא שהמוצר "שלכם" לא עלה למכרז שוב, וכן לשלוח לו מדי פעם הודעות כדי לשאול מה קורה עם המוצר שקניתם מחוץ לאיביי.
יכול להיות שמדובר במוכר הגון שישלח אליכם את המוצר גם בלי ה"מקל" של הפידבק השלילי באיביי, אבל אין לכם שום דרך לדעת זאת.

מעבר לזה, אף פעם לא מזיק לפנות בעניין לשירות הלקוחות של איביי ולהפנות את תשומת ליבם לעסקה שביצעתם. זה אפילו רצוי, כדי שבכל זאת יהיה לכם איזשהו כלי כנגד המוכר, על כך צרה שלא תבוא. ממה שראיתי לא אחת - הם לא ממש יעזרו לכם. ליתר דיוק, אם יטרחו לענות לכם, הם ירחצו ידיהם מהעניין. אם תתעקשו, פשוט יפסיקו לענות לכם. ראו הוזהרתם.

בא לי בא לי בא לי

די לתכשיטים, הגיע הזמן לאיזה קלאץ' קטן, יקר ומיותר. נניח של מארק ג'ייקובס. נניח כזה שעולה 450$. נניח זה שלמעלה :)

בא לי בא לי בא לי

טבעת כתר מלבבת בעיצוב Carlos Souza במחיר מלבב קצת פחות: 3,850$. הייאוש מהמחיר עדיין לא נעשה נוח יותר כשגיליתי שלטבעת הזו יש גם גרסה עשויה כסף, שעולה "רק" 2,600$. התסכול, הוי, התסכול.

בא לי בא לי בא לי

עגילי מטריוקה יפנית מבית Les Nereides מאתר שגיליתי בזכות שרונה המדהימה. מילא המחיר (33 ליש"ט), אבל למה לכל הרוחות לגבות 10 ליש"ט תמורת השילוח לארץ? הורסים את כל הכיף שבקנייה.

תגליות (אתרי אינטרנט שאפשר להזמין מהם): S-Wear (היינס)

סדרת פוסטים מתוך הרעיון שיש כל מיני אוצרות שאנחנו לא מכירים - מהארץ ומחו"ל. כמה פעמים אמרתם לעצמכם (ובעיקר לעצמכן): "חבל שאני לא בניו יורק, הייתי הורגת בשביל הסבון של פילוסופי" או "אוף עם הבוטס האלה שלא עושים משלוחה לארץ של מוצרי נאמבר סבן המיתולוגיים". ולא רק קוסמטיקה: גם בגדים, אקססוריז שווים ונעליים - יש הרבה דברים שאפשר למצוא ברשת. בכל פוסט אתר אחר, עם כתובת ומפרט של מי הם ומה הם עושים. מקווה שתיהנו!



S-Wear
מה זה? החנות הווירטואלית של רשת ההלבשה S-Wear, שרובנו פשוט מכנים היינס.
מה יש שם? סניף וירטואלי של החנות, עם קו ההלבשה המלא של הרשת, כולל הלבשה תחתונה של היינס והנחות מועדון שבועיות. כמו בכל סניף, יש צבעים ומידות שחסרים באתר וכן תוכלו למצוא בסניפים אחרים, ולהפך.
תנאי תשלום: כרטיס אשראי בלבד בעסקת אונליין או בעסקה טלפונית.
תמחור: התמחור הסטנדרטי של הרשת, כולל הנחות המועדון וסייל לחברי מועדון הסוף העונה.
גובה דמי המשלוח: חינם.
נגישות במייל: די טובה. יומיים עד למענה במייל.
זמן אספקה: כשבוע.
שני טיפים ודי: הראשון, לפעמים בתקופת הסייל החצי שנתי נשארים באתר פריטים שאזלו בכל הסניפים, ואז כדאי (מבחינה כספית) וגם נוח מאוד להזמין באמצעות האתר.
השני, כל מה שנקנה באתר ניתן להחלפה גם בסניפים הפיזיים של הרשת.

בא לי בא לי בא לי

טבעת וולגרית מקסימה של ג'וסי קוטור, שחוץ מזה שהיא מנצנצת את הנשמה, היא גם גלוס, ורוד, שקפקף וזול! 34$ בלבד.

בא לי בא לי בא לי

שרשרת עם שמוליקיפוד מבית בושרון, שמתברר שיודעים לעשות עוד משהו חוץ מהבושם החמוד B. המחיר קצת on the expensive side, אבל לא משהו שלא נצליח לעמוד בו אם נוותר על כמה חלקי גוף: 4,700$. קלי קלות!

בא לי בא לי בא לי

בעוד 26 יום אהיה בת 28 (חשבתי שיהיה איקוני פשוט לספור 28 יום ל-28, אבל כמובן שפספסתי ביומיים. דחיינות!), לכן לרגל המאורע אני מתכוונת לפרסם בכל יום פוסט אחד עם פריט מופרך שממש לא אתנגד לקבל במתנה. קבלו את פינת בא לי המורחבת. ובפינתנו היום: צמיד בדוגמת houndstooth של קייט ספייד המלבבת. 98$. מה שנקרא: affordable.

לאהוב או לשנוא?

אני יודעת שלז'אן שארל יש חושומור יוצא דופן. הבנתי את הסטייטמנט בז'קט הקרמיט, אפילו אהבתי ממש את החצאית עם האנטיפט הוורוד מרחוב סומסום, אבל אני עוצרת בנעלי העכבר האלה. אל"ף, הן מכוערות אש. בי"ת, אין בהן שום אמירה וההומור ירוד ברמות מביכות. גימ"ל, אין לי 510 אירו ספייר לשלם.

וווווווווווואווווווווווווווווווו!

אוקיי, לעצור. ולנשום. מגפונים. הורסי בריאות (לב, גב וחשבון בנק). של ג'יבנשי. ב-1,375 אירו. שאילו היו לי בלי שאצטרך לשווק ביציות עבורם, הייתי משלמת. שלמות.

תגליות (אתרי אינטרנט שאפשר להזמין מהם): תותית ו-iPerfume

סדרת פוסטים מתוך הרעיון שיש כל מיני אוצרות שאנחנו לא מכירים - מהארץ ומחו"ל. כמה פעמים אמרתם לעצמכם (ובעיקר לעצמכן): "חבל שאני לא בניו יורק, הייתי הורגת בשביל הסבון של פילוסופי" או "אוף עם הבוטס האלה שלא עושים משלוחה לארץ של מוצרי נאמבר סבן המיתולוגיים". ולא רק קוסמטיקה: גם בגדים, אקססוריז שווים ונעליים - יש הרבה דברים שאפשר למצוא ברשת. בכל פוסט אתר אחר, עם כתובת ומפרט של מי הם ומה הם עושים. מקווה שתיהנו!



iPerfume, תותית
מה זה? שתי חנויות אחיות: תותית - למכירת קוסמטיקה ו-iPerfume - למכירת בשמים.
מה יש שם? בשמים וקוסמטיקה ממיטב המותגים היוקרתיים במחירים נמוכים ממחירי הפארמים, בד"כ.
תנאי תשלום: פייפאל או כרטיס אשראי בעסקת אונליין או בעסקה טלפונית.
תמחור: המחירים נמוכים מהמחיר המלא שמוצע בפארמים, אולם גבוהים מהמחירים בסטרוברינט (הגיע הזמן לפוסט גם עליהם, לא?), באיביי וכד'.
גובה דמי המשלוח: חינם.
נגישות במייל: טובה מאוד. עונים למיילים מהר, מטפלים בתקלות מהר. בושם שנשפך במהלך הטיסה לארץ הוחלף פעמיים ובסופו של דבר זיכו אותי במחיר המלא עוד לפני שהחזרתי להם את הבשמים.
זמן אספקה: באתר מתחייבים למשך אספקה של עד 21 ימי עבודה למשלוח בדואר רגיל.
שני טיפים ודי: הראשון, האתר מזמין את המוצרים מאתרים בחו"ל ישירות לבית הלקוח. אם יש לכם חשבון פייפאל או כרטיס אשראי בינלאומי, ייתכן שפשוט תזמינו בעצמכם ותחסכו את פערי התיווך, אם כי שירות הלקוחות המעולה קונה לכם שקט נפשי.
השני, שווה וכדאי להשוות מחירים מול מבצעי הפארמים. באתרים כאלה בד"כ אין מבצעים, כך שכשישי מבצעי כסאח במשביר ובפארמים - בשורה התחתונה הם זולים יותר.

לובוטינים

בואו נוציא את זה מהמערכת אחת ולתמיד: השיר החדש והאיום והנורא של ג'יי לו, Louboutins, שבו מסבירה הגברת המעודנת כיצד היא עוזבת את בן זוגה הבוגדני בצעידה עיקשת בלובוטיניה, מביך נטו.
קודם כל, המוזיקה מיושנת.
שנית, גם הקונספט מיושן. הקטע של ההיספנית-הזועמת-אל-תתעסק-איתי-למה-אני-ג'ני-מהבלוק הוא כל כך 2003 שאין מילים.
שלישית, בחייאת דינאק? ג'יי לו ממשיכה להתעקש על קריירת שירה? למה? חשבתי שלהיות סלבריטי שנראית מעולה זה פול טיים ג'וב. לא חייבים לעשות מולטי טאסקינג.
רביעית, למה דווקא בלובוטינים? למה לא תצעדי בזאנוטייך החדשים, או שמא בוייצמנים המאממים שלך ותראי לו מה זה כשאת עוזבת? למה להתחייב שתעזבי עטויה דווקא בנעליים של מעצב אחד? ואם באותו רגע תחזרי מהג'ים שעל גג הבית ארוזה בנייק אייר שלך? מה אז? תלכי עם הטרנינג המעפן להחליף ללובוטין ותעזבי? לא עוקבת אחרי ההגיון הפתלתל שלה.
יכול להיות שזה סוג של הסכם קידום מכירות בין השניים? אם כן, מי מהם מפסיד יותר? לובוטין, שבחר בפרזנטורית שמתאמצת לחזור לתודעה על גבי המותג שלו, או ג'יי לו, שבחרה בפאקינג נעליים כדי לחזור באמצעותם לתודעה? לא יותר פשוט לשיר על הצלת לווייתנים? אוכל אורגני? להקליט ג'ינגל ל"עדן טבע"? את מי מהם זה משרת?

כדי להעניש אותנו עד הסוף היא התעקשה לפלייבק את עצמה לדעת עם השיר הזה ב-AMA וצנחה על הישבן המבוטח ביותר בהיסטוריה של חלקי הגוף המבוטחים (אחרי שטיפסה על גביהם של כמה רקדנים שלא עשו לה שום דבר רע). לזכותה ייאמר שהיא מקצוענית מטורפת: התאוששה תוך שנייה, המשיכה להופיע כאילו כלום ואחר כך עוד טענה שזה חלק מהכוריאוגרפיה. עשו לעצמכם טובה, צפו בדבר הזה במיוט. השיר מעייף ובלתי נסבל.



על כל פנים, עבור ג'ני היקרה, מקבץ לובוטינים מלאי טקסטורה (הוא מעולה בהן!) לפני ארוחת צהריים, כולם מהאתר הרשמי והלא נוח כלל של האדון.

הם שולחים גם לארץ

סאקס פיפת' אווניו שולחים גם לארץ, מסתבר. ולא רק שהם שולחים לארץ (לא ביררתי את גובה דמי המשלוח. למה? זו נראית לכם תגלית ראויה? אני מוכנה להקדיש להם עוד פוסט), הם גם טורחים לכתוב את המחיר בשקלים. שנאמר: אם כבר שילמנו מחיר מופקע ומופרך לחלוטין, שלפחות נדע כמה. אז הנה כמה מציאות שאפשר לחטוף מהאתר שלהם, אם יש לכם כמה אלפי שקלים פנויים, תיאבון בריא למותגי על ומוכנות חסרת תקדים לשלם טונות של מכס. אם לא, תמיד אפשר לשזוף עיניים ולהתלונן על נפלאות החיים מעבר לים.



(1) Max Kibardin במגפון פיפ טואו נאה לגמרי, במחיר טיפה פחות חביב: 3,545 ש"ח. תסלחו לי, אבל הוא לא גאוני מספיק כדי שאוריד עליו משכורת חודשית.
(2) המלך לובוטין, שבזמן האחרון באמת לא דיברנו עליו מספיק, עם מגפון כלובי הורס ויוצא מגדר הרגיל. הוא, אגב, גובה כמעט כפול מקודמו: 6,318 ש"ח. כן, אין ספק שאני רצה להזמין עכשיו.
(3) הדול'צות עם מגפון שקפקף אבל מלא חשיבות עצמית. חינם ממש: 2,872 ש"ח.
(4) גוצ'י קמים לתחייה עם אוקספורד פאמפ סולידית בבורדו שחרחר ובמחיר כמעט מתקבל על הדעת של 2,693 ש"ח. אבל יפה, תודו.

נו, נזמין ביחד כדי לחסוך מכס?

שיהיה יום נפלא!
אוהבת,
נ.

לאהוב או לשנוא?

מצד אחד, זה ללא ספק מגע הקסם של ג'וזפה המלך: הצבעים החיים, העקב הוורוד, ההומור החמקמק. מצד שני, הזברה המכנית והמתוסכלת שעל דוגמת הבד הכי רחוקה מהמאגניבות שג'וזי שאף לה. הייתם משלמים 554$? פחות נורא ממה שאפשר היה לחשוב ואופציה לאין ספור שילובים, תודו.

OFF מוחלט: תראו ת'מטבח החדש שלי!

אני יודעת, אני יודעת, זה ממש בורגני להתפעל ממטבח שזה עתה התקינו, אבל מה אני יכולה לעשות. כזו אני. בורגנית קטנה ועלובה עם מטבח חדש!
אחסוך מכם את תגי המחיר ואת המידע הטכני על מ"א ארונות ואיכות הפרזול (חלק בלומושן, חלק גראס, תודה ששאלתם). למען האמת אפילו אחסוך מכם להתפעל מכל אחד מהארונות במצב פתוח (אבל הכל נשלפים, בחיי). העיקר: הוא בצבע תכלת, הידיות חמודות ולא בעיצוב העתיק המזויף הרגיל - ויהיה לי שיש חאקי. יש גם זכוכית חמודה לקלאפות, אבל לא הצלחתי לצלם אותה. גם את התמונות האלה הצלחתי בקושי לצלם. הבחור בתמונה הוא מר פולני, אבל לא רואים הרבה ממנו. זהו, הולך להיות לי מטבח חדש ונהדר בדירה חדשה ונהדרת. סופרת את הדקות לרגע שבו אסגור את הדלת מאחורי הדירה השכורה ולא אחיה יותר במשהו ששייך לאדם אחר.

איביי #4: מידות נעלי נשים ומבוא זריז למכרזים

ארה"ב	5	5.5	6	6.5	7	7.5	8	8.5	9	10
איטליה וספרד	35	35.5	36	36.5	37	37.5	38	38.5	39	40
צרפת	36	36.5	37	37.5	38	38.5	39	39.5	40	41

* המידות בארץ הן המידות של צרפת.

מכרזים: מה, מי, מו
אני יודעת שלובה עשתה פוסט על איביי ביולי, אלה התובנות שלי. חלקן חופפות, מן הסתם, כי בכל זאת מדובר בהגיון בריא, ואחרות לא כל כך. אם יש תוספות, הוסיפו ואעדכן את הפוסט.

1. מכרז זו לא צורת הקנייה הזולה ביותר: הכל תלוי במחיר ההתחלתי של המכרז. אם ההפרש בינו לבין ה-Buy It Now לא גדול (בהנחה שהמוכר מציע את שתי האפשרויות), המחיר ההתחלתי לא כדאי.
2. שווה לבדוק היסטוריית מכירות קודמת של המוכר: הרבה מוכרים מוכרים שוב ושוב את אותם מוצרים. אם ראיתם את המוצר באפשרות של But It Now, בדקו אם גם יש לו את המוצר באפשרות של מכרז. אם קיימת אפשרות של מכרז, בדקו איך נסגרו המכירות הקודמות אצלו. הרבה פעמים תופתעו לגלות שאותו מוצר נסגר במחירים שונים, עד כדי כך שההפרש ביניהן עשוי להגיע לעשרות אחוזים. זה לא במקרה.
3. סופי שבוע רעים לנו לעסקים: מסטטיסטיקה ממש לא מחייבת שעשיתי גיליתי שמוצרים נוטים להיסגר במחירים גבוהים יותר החל משבת בצהריים ועד שני בלילה. אלה הימים שבהם אני ממעטת להציע הצעות. החל מיום שלישי בבוקר הרבה יותר נחמד להציע ולזכות במכרזים.
4. התמונה הקטנה לא אומרת כלום: איביי מאפשר להציג תמונה קטנה בעמוד תוצאות החיפוש (לא בעמוד המוצר הספציפי אלא בשלב שלפני כן). הסקרים שלהם גילו שהתמונה הקטנה הזו, בעלות של 25 סנט בלבד למוכר, מעלה את סיכויי המכירה בקרוב ל-80%. עבורכם כקונים התמונה הזו אומרת מעט מאוד: היא קטנה מכדי שתוכלו להתרשם מהמוצר, ובסך הכל אומרת לכם שהמוכר הזה ממש, אבל ממש, רוצה למכור. זה לא מעיד על טיבו ולא על שירות הלקוחות שלו.
5. היו חשדנים כלפי מוכרים שלא מספקים הרבה תמונות בעמוד המוצר: במיוחד אם מה שאתם קונים אלה פריטי מעצבים. אתם זקוקים לתמונות מאוד ברורות של התווית, הקופסה, התגית, הסמל המסחרי של המותג וכן הלאה. אם המוכר מסתפק בתמונה קטנה בצד שמאל למעלה ולא טורח לספק תמונות נוספות - היו חשדנים. נסו לקרוא את הפידבקים, אבל היו חשדנים גם לגביהם (על כך בהמשך). דבר נוסף: תבנית Auctiva מאפשרת עד 11 תמונות ברורות וגדולות. מוכר שמשתמש בתבנית אך לא הטריח עצמו לצלם לפחות 3-4 תמונות של המוצר שלו מכל מיני זוויות - מחשיד.
6. גם פידבקים חיוביים הם לא באמת אינדיקציה: יכול להיות שזה מוכר מזהיר, אבל יכול להיות שהפידבקים השליליים שונו/עודכנו/לא ניתנו בהסכמת הקונה ולאחר הליך של פיצוי. אין לכם דרך לדעת זאת. אם המוצר לא מקורי, יכול להיות שהמוכר החזיר לקונה את כספו והפידבק הושמט. כדאי מאוד לזכור זאת כשאתם רוכשים פריטי מעצבים.
7. מי מדגמנת את הבגד? גם אם מבטיחים לכם שמלה במידה L אבל הדוגמנית קטנה, נמוכה ובעלת רגליים גפרוריות - זה לא ה-L הים תיכוני. שווה מאוד לבחון היטב את התמונות של הבגדים וגם את נתוני המידה, ובמקרה של ספק - לשלוח שאלה למוכר. כבר נתקלתי במוכרים (מהמזרח דווקא) שענו בכנות שלדעתם הפריט יהיה "צפוף וקצר" והמליצו לוותר על הקנייה. אלה המוכרים שאחזור אליהם שוב ושוב.
8. מחירי השילוח של נעליים אמורים להיות גבוהים מאלה של בגדים: נעליים בדרך כלל נשלחות בקופסה קשיחה, בניגוד לבגדים שאפשר לקפל למעטפת A4. אם מוכר מבקש כ-30$ על שילוח חולצה, הוא "משלים פערי רווח" על חשבון השילוח.
9. הגדירו מחיר מקסימום למכרז: מכרזים הם עניין ממכר, במיוחד כשמדובר במוצרי אלקטרוניקה או בפריטי מעצבים. תיקי שאנל מטפסים מ-500$ לכמה אלפי דולרים בדיוק בגלל זה, בשעה שבחנות אפשר בשקט לקנות אותם במחירים של 1,500-2,000$. הנעליים של ג'ימי צ'ו ל-H&M נמכרות ב-200$ ויותר, בשעה שבחנויות גבו עליהן כמחצית מהסכום. בקצרה, הגדירו סכום שמעליו לא תעלו, כולל משלוח.
10. השתדלו לפעול בשעות הפעילות שלכם: אלא אם כן מדובר בפריט מדהים שעבורו שווה להישאר ערים (משהו וינטג'י חד פעמי במחיר חד פעמי בהחלט), אין לכם סיבה לקום ב-3 בלילה עבור קרם עיניים שעולה למכרז נוסף שמונה שעות מאוחר יותר. השתדלו להיכנס למכרזים שיהיה לכם נוח בהם, לא לכאלה שיפריעו למהלך החיים התקין.
11. אל תתפזרו על יותר מדי תחומים: בכל דקה נסגרים עשרות מכרזים, חלקם עם מכירה וחלקם בלי. מן הסתם קשה לעקוב אחרי 3-4 לשוניות, ולכן התמקדו רק בדבר אחד שנראה לכם. אם אתם צריכים גם מגפיים וגם אייפון, גששו כדי לראות על מה כדאי להתמקד יותר.
12. סמנו מועדפים: אם הגדרתם משהו ספציפי (חולצה של מיסוני, למשל), סמנו מועדפים באמצעות האפשרות Watch This Item, אך אל תיכנסו למכרז בשלב מוקדם. אמנם האמריקאים אוהבים לתת הצעה ואז לשכוח מהעניין, בתקווה שלא יבוא חוכמולוג לקראת סוף המכרז ויגנוב את העסקה מתחת לאפם, אבל גם אצלם לא חסרים כרישי מכירות פומביות שיחכו לדקה שבה המכרז נסגר כדי להציע הצעה שאי אפשר לסרב לה.
13. אל תציעו בתחילת המכרז: למען האמת, אני נכנסת למכרזים רק כשיש עוד 5-10 דקות לסיום ובוחנת את השטח. לפעמים לא כדאי לי להציע כלל ולפעמים אחכה לשניות האחרונות (לא פחות מעשר שניות, כדי למנוע הפסדי מכרזים בגלל האיטיות של המערכת), ואציע מה שיש לי. בניגוד לאחרים אני לא מציעה את מחיר המקסימום שהחלטתי עליו, אלא רק מחיר שגבוה ב-2-3$ מהמחיר שיש כרגע.
14. צפו להרבה תמונות: כאמור, התבנית של Auctiva מאפשרת למוכר להעלות עד 11 תמונות ללא תשלום. אתם רוצים לראות לא תמונות קטלוגיות אלא תמונות של המוצר עצמו, בעיקר אם מדובר ביד שנייה: תוויות, דוגמת בד, איך הוא יושב על הדוגמנית וכו'. התמונות הן הכלי שלכם לבדיקת אותנטיות המוצר ומצבו, ומוכר שלא טורח לספק מספיק תמונות הוא מוכר שלא כדאי לקנות ממנו. גם אם המוצר אותנטי, מה זה יעזור לכם כשתקבלו את האותנטי שלכם מוכתם מבפנים בכתמי זיעה ובלאי?
אם אתם קונים אקססוריז, זכרו שאקססוריז שונים נראים אחרת על רקעים שונים. אתם רוצים לראות את הצמיד/טבעת/סיכה לא רק על רקע סקסי ומחיא של קטיפה שחורה או אדומה, אלא על רקעים פשוטים יותר. לפעמים זה מה שנותן את התחושה האמיתית של המוצר ועד כמה זול הוא ייראה כשיצוות עם בדים יומיומיים.
15. הכירו את המותגים: מה שחשוב בעיקר הוא לדעת בדיוק, אבל בדיוק, איך נראים הסמלים המסחריים של הבגדים, כדי שתוכלו לדעם אם זה הדבר האמיתי או חיקוי. קצת עבודה באינטרנט.
בנוסף, חשוב להכיר את מחירי השוק שלהם. אם מציעים לכם נעלי Guess ב-200$, חדשות זה לא רחוק במיוחד ממחיר השוק שלהם. אם מציעים אותן ב-40$ - זו מציאה. מן הסתם שני המצבים מחייבים בדיקת אותנטיות של המוצר, אני פשוט תוהה מדוע ב-200$ תעדיפו לקנות באיביי ולא באתר שמתמחה בנעליים וכל המוצרים בו מקוריים (התשובה "להימנע ממכס" היא גרועה מאוד, אגב. אף אחד לא מבטיח שתימנעו ממכס גם ברכישה באיביי).
לגבי מוצרי קוסמטיקה, יש באיביי כמה מוכרים שמתמחים בעודפים (גם לסטרוברינט יש עמוד באיביי). המחירים נמוכים מאוד, אבל חשוב לבדוק את תאריך הייצור של המוצר עם קבלתו. כבר היו מקרים שנשלחו קרמים בני 4-5 שנים. אמנם לא מקולקלים, אבל גם לא נעים למרוח באזור העיניים קרם עתיק שכזה.

זהו להפעם!

תגליות (אתרי אינטרנט שאפשר להזמין מהם): Figleaves

סדרת פוסטים מתוך הרעיון שיש כל מיני אוצרות שאנחנו לא מכירים - מהארץ ומחו"ל. כמה פעמים אמרתם לעצמכם (ובעיקר לעצמכן): "חבל שאני לא בניו יורק, הייתי הורגת בשביל הסבון של פילוסופי" או "אוף עם הבוטס האלה שלא עושים משלוחה לארץ של מוצרי נאמבר סבן המיתולוגיים". ולא רק קוסמטיקה: גם בגדים, אקססוריז שווים ונעליים - יש הרבה דברים שאפשר למצוא ברשת. בכל פוסט אתר אחר, עם כתובת ומפרט של מי הם ומה הם עושים. מקווה שתיהנו!



Figleaves
מה זה? חנות מקוונת למכירת הלבשה תחתונה.
מה יש שם? הלבשה תחתונה לגברים ולנשים ממיטב המותגים בתחום. נקודת החוזקה היא, כמובן, חזיות ממותגים נחשבים (Freya, Aubade, Passionata, Charons, Chantelle, Panache, Vanity Fair, Gossard, Lejaby, Somone Perele ועוד, הבנתם את הרעיון). בנוסף, גרביונים ממותגים נחשקים כמו ג'ונתן אסטון, פיג'מות לנשים, גברים וילדים ושלל אביזרי לנג'רי.
תנאי תשלום: כרטיס אשראי בלבד בעסקת אונליין. אין אפשרות לתשלום בפייפאל.
תמחור: חזיות במחירים שמתחילים במחירי מבצע (כ-10 ליש"ט בממוצע), ועד מחיר מלא של 35-50 ליש"ט לחזייה.
גובה דמי המשלוח: 5.5 ליש"ט לדואר רגיל, 20 ליש"ט לדואר אקספרס.
נגישות במייל: טובה. מענה מהיר, שירות לקוחות שנחשב לאחד מהטובים ברשת.
זמן אספקה: באתר מתחייבים למשך אספקה של עד עשרה ימים למשלוח בדואר רגיל.
שני טיפים ודי: הראשון, ברשת יש עוד לפחות שלושה אתרים טובים להזמנת חזיות. אם חשקה נפשכן בחזייה, לא להתייאש ולהשוות מחירים. פוסטים על שאר האתרים יעלו בקרוב, שווה לחכות. החיסכון לעומת מחירי הארץ מגיע למאות שקלים.
השני, חכו למבצעים עונתיים (כריסטמס, קיץ, חורף, מה שבא ברוך הבא). המחירים מגיעים לשפל שבכלל אי אפשר לחלום עליו בארץ.

סתם נחמד

אחרי לא מספיק פוסטים על נעליים, הגיע הזמן לחזור לתלם. ברשותכם אציג היום כמה דגמים חמודים, אם כי אני לא בטוחה שהם שווים את המחירים המופרכים שדורשים בעבורם.



לובוטין עם גלדיאטורים מטאליים חינניים. הגלדיאטורים אמנם טחונים עד דק, אבל הסוליה היא מונדריאן. 1,695$?! שבץ, זה מה שזה.
פאמפס סטנדרטיות עם עקב מעניין של רותי דיוויס. אהבתי את משחקי הגבהים של הניטים על העקב. לצערי הן עולות 945$, שהוא אובר פרייסינג מטוררררררררף. 
דולצ'ה וגבאנה עם פלטפורמות חינניות ומפוצצות נצנצים לסוגיהם. נדמה לי שהדגם מצטלם כנראה טוב להפליא, ואילו במציאות הוא ייראה שוקה כרמל שיק, אבל בואו נקווה שאני טועה. לפחות עבור 1,248$.
אחרון ודי: דגם רצועות חינני של בלנסיאגה עם סוליה סגולה מלבבת. 1,140 ליש"ט זה טיפה מוגזם, אבל שוין.

עד כאן להיום, עמוס לי.
שיהיה יום נפלא,
נ.

איביי #3: מחירי מוצרים ומשלוחים

אם לדבר בשורות תחתונות, מחיר המוצר באיביי מורכב ממחיר המוצר וממחיר המשלוח. זה מה שיירד בפועל מחשבון האשראי והפייפאל, זה המחיר שעליו תחויבו במכס. זו גם הסיבה לכך שקשה מאוד למצוא מציאות מטורפות באיביי: מוכרים שמתחילים ממחיר נמוך מפצים את עצמם במחירי המשלוח. מוכרים שמבקשים מחיר שקרוב במידה מסוימת למחיר השוק של המוצר, הרבה פעמים יגבו פחות על המשלוח (אבל זה לא מחייב, ובמיוחד כשמדובר במשלוחים לארץ. לפעמים נראה כאילו המוכרים פשוט לא רוצים להתעסק עם שילוח לארץ - בד"כ נכון למוכרים מארה"ב).
יש מוכרים (בד"כ מהמזרח הרחוק) שעושים את רוב הכנסותיהם ממחירי המשלוח, כי המוצרים שלהם מתומחרים במחירי רצפה ולא מתרוממים הרבה מעליהם (תיק ב-2$ עם שילוח של 30$, למשל).

איך יודעים האם מחיר השילוח הוא ריאלי?
כמו כל דבר בחיים, יש שלוש אפשרויות: או שאתם מתעקשים על מחיר משלוח ריאלי ומבינים שיחד עם זה יגיע מחיר ריאלי של המוצר, או שאתם מבינים שמחיר המשלוח גבוה להחריד כי מחיר המוצר נמוך מים המלח, או שאתם מתעקשים על שילוח חינם (Free Shipping), ויודעים שגם זה אמור להיות משוקלל במחיר הסופי של המוצר.

אם מחיר המשלוח חשוב לכם, כדאי שתדעו שיש כמה גורמים שמשפיעים עליו: גודל החבילה, משקל החבילה, היעד (ישראל) וארץ המקור. שווה לבדוק כמה מוכרים באותה קטגוריה כדי לדעת אם המחיר שמבקשים מכם עבור שילוח גבוה בצורה לא רגילה, וכמובן להפעיל הגיון בריא ולהחליט על סכום מקסימום שתשקיעו ברכישת אותו מוצר, ולא משנה אם אתם משקיעים את הסכום הזה בעיקר במוצר עצמו או במשלוח.

מחירי מוצרים
מכרז (bid): הצורה הכי בסיסית של רכישה באיביי. המוכר קובע מחיר התחלתי למוצר ותאריך תפוגה, ומי שיציע את הסכום הגבוה ביותר עד רגע הסגירה - ייקח.
Buy It Now: כמו בחנות. המוכר מציע מוצר עם תג מחיר והראשון שיסכים לשלם לו את מה שהוא דורש יקנה את המוצר. כאן פחות חשוב תאריך הסגירה של המכירה, כי בדרך כלל מוצרים שלא נמכרו יוצעו שוב (relist).
Buy It now or Best Offer: הכלאה בין מכרז למכירה רגילה. המוכר מגדיר מחיר מסוים (מחיר Buy It Now) שבו ימכור. לצד זה, מכיוון שהוא לא בטוח כמה תסכימו לשלם, יש אופציה להציע פחות ממנו, כמו במכרז. אם בחרתם באפשרות של מכרז, ההתנהלות מבחינתכם היא כמו במכרז, כלומר תצטרכו לחכות למועד הסגירה של המכרז כדי לראות אם זכיתם. לחדד את הנקודה: אם אחרי שהצעתם מחיר הגיע מישהו ובחר ב-Buy It Now, הוא זוכה למרות שהוא לא עושה זאת באמצעות המכרז.
חשוב לציין לגבי האופציה הזו שלמוכרים רבים שבוחרים בצורת המכירה הזו יש מחיר מינימום שבפחות ממנו הם לא מסכימים למכור: אם הם דורשים ב-Buy It Now 200$ על המוצר ואתם מציעים 15$, בו במקום תקבלו הודעה שהסכום אינו מגיע לסכום המינימום שהמוכר הציב עבור מוצר זה.

משלוחים
מחיר המשלוחים יכול להיות Flat Rate (קבוע למשלוחים לכל העולם. לפעמים ייכתב: Standard Int'l Flat Rate Shipping), או משתנה ליעדים השונים עפ"י אופן השילוח. מן הסתם המוכרים יעדיפו את שיטת השילוח הכי זולה עבורם ובד"כ יודיעו על כך בעמוד המוצר. אותו מוכר עשוי להשתמש בשיטות משלוח שונות, תלוי בגודל החבילה. אם זה המצב, יהיה כתוב varies for items shipped from an international location בלשונית ה-Shipping and Payments.
אדווה המומחית לשילוח אומרת שיש מוכרים שיבחרו בדרך הבטוחה ביותר ולא הזולה ביותר, ואו שישלחו עם שליח (פדקס ודומיהם), או באמצעות הדואר המהיר (EMS) או שיחייבו את הקונה לשאת בהוצאות הביטוח.
האפשרויות הנפוצות ביותר שראיתי:
USPS: US Postal service - הדואר האמריקאי.
USPS Priority Mail: שירות של הדואר האמריקאי המבטיח לשולח תעריף אחיד לכל המשלוחים, ללא תלות בגודל החבילה (עד גודל מסוים). אדווה מוסיפה שזה מעין דואר רשום שמחייב חתימה. היא מוסיפה שאם זו מעטפת Priority, היא תגיע הביתה בד"כ עם שליח. תנק יו, בייבי!
USPS First Class Mail International: משלוח בדואר אוויר, בד"כ לחבילות קטנות.
Economy Air: שירות דואר אוויר מוזל, אוסטרליה.
Royal Mail: שירות הדואר הבריטי (באדיבות אדווה).

אנשים טובים, זקוקה לתיק

יכולתי לבחור בכותרת מתחכמת לפוסט הזה. באמת שיכולתי. "תיק (לא) סגור"? "לתפור לי תיק"? לא חסרות כותרות מתחכמות, אבל אני באמת, באמת, זקוקה לתיק חדש. לכן אצרף פה תמונה של היסטוריית התיקים המביכה שלי, ואקווה שמישהו (ובעיקר: מישהי) תרים את הכפפה, תחווה את דעתה ובעיקר - תעזור לי לבחור תיק שיהיה גם פרקטי, גם בקווים נקיים יחסית וגם נוח מבפנים. נשמע פשוט? עבורי זה מורכב, אני ממש לא אוהבת להחליף תיקים!



מלמעלה בכיוון השעון: תיק ספייק מגומי. היה לי כתיכוניסטית הו כה פאנק-גותית שכמוני. לא, סתם. הייתי חננה איומה, התיק הזה סתם נועד לעצבן את ההורים שלי. והם התעצבנו, במיוחד כי הגומי הסריח בטירוף, במיוחד כששימנתי אותו. אני חושבת שהיום הטוב בחייהם היה כשהעפתי אותו והתגייסתי לצבא.
ג'אנספורט חרוש בדוגמת שן כלב (פפיטה?) בשחור-לבן. אני יודעת שג'אנספורט טוענים שזה דגם חדש, אבל הוא לא. למעשה, הם ייצרו אותו עוד בשנת 2000. אני יודעת, היה לי. הלכתי איתו לאוניברסיטה והרגשתי הכי אלגנטית שאפשר, בהתחשב בעובדה שהיו לי רצועות על הכתפיים שחתכו את הפרופורציות שלי בצורה איומה.
תיק דוורים קטן של קיפלינג. הוא בן חמש, והדבר הכי טוב בו הוא הקופיף הקטן, שהוא למעשה קופיפה קטנה בשם אניה. חלוקת הפנים שלו מצוינת, אבל די, חייבים להחליף. אי אפשר להמשיך להסתובב בעולם עם תיק אלכסון. זה הכי לא ביזנס שיכול להיות.
סתם תיק שמצא חן בעיניי לאחרונה, דגם אונו של כיסים. לא ראיתי אותו במציאות אבל אני חושבת שהוא די גדול. מה דעתכם? שווה לקנות? הוא רק תיק יד, ומבחינתי זה יתרון: אני לא אוהבת רצועות כתף וכבר סיכמנו שרצועת אלכסון זה הכי לא.

מה דעתכם?

איביי #2: מילון איביי ומדיניות משלוחים ותשלומים

הדבר הכי קשה באיביי הוא ההתחלה, מפני שהממשק לא ממש מעודד אותך להמשיך הלאה. הקטגוריות מבלבלות וההיצע לא ברור כלל. אם קוראים בצורה קפדנית, על מוצרים רבים יש תיאור די ממצה של מצב המוצר (הרבה פעמים כבר בכותרת), אופן המשלוח וכד', הטריק הוא רק למצוא את המידע כדי לקבל את ההחלטה.

מילון למתחילים
NWT: New With Tags - פריט חדש לחלוטין, עם כל התגיות
BNWT: Brand New With Tags - כמו NWT.
BNWL: Brand New With Label - כמו BNWT.
NWOT: New Without Tags - פריט שהמוכר אומר שהוא חדש לחלוטין, אך נטול תוויות. מתי זה קורה? כשמדובר במוכר פרטי, כשהוא קונה משהו (בד"כ בגד), מתכונן להשתמש בו ומתחרט. כשמדובר בחנות במזרח הרחוק, כשהם מייצרים עבור מותג כלשהו ונשארים עודפים שהמותג לא לקח.
BNWOT: Brand New Without Tags - כמו NWOT.
EUC: Excellent Used Condition - מוצר משומש, אך המוכר אומר שהוא במצב מעולה וללא, או כמעט ללא, סימני שימוש מוקדם.
Pre-Owned: מוצר משומש, ייתכנו סימני שימוש.
Used: מוצר משומש שיש עליו סימני שימוש.
NIB: New In Box - מוצר חדש בקופסה המקורית (מקביל ל-NWT).
BNIB: Brand New In Box - כמו NIB.
MIB: Mint in box - כמו NIB, חדש בקופסה.
MISB: Mint in Sealed Box - לא רק שהוא חדש, הקופסה גם מעולם לא נפתחה (למשל, באריזות קוסמטיקה עם ציפוי ניילון אוטם).
OOP: Out of Production - ראיתי את המונח הזה רק פעם אחת. משמעותו מוצר/פריט שייצורו הופסק. כשמדובר בקוסמטיקה או בבשמים חשוב לשים לב מתי הייצור הופסק.

איך אני יודע אם המוכר שולח את המוצר שלי גם לארץ?
הרבה פעמים יהיה הכי פשוט לבקש מאיביי לסדר את התצוגה עפ"י המחיר, מפני שאז איביי ישקלל אוטומטית את עלויות המשלוח לארץ (לפני שהמסך יתרפרש תתבקשו לבחור את המדינה שלכם). בדרך כלל על מוצרים שלא נשלחים לארץ אין מחיר משלוח לארץ, כך שזו אינדיקציה טובה.

הדרך הפשוטה ביותר לדעת אם המוצר נשלח לארץ היא להיכנס לעמוד המוצר, ללחוץ על הלשונית Shipping and Payments, לפתוח את הגלילה ולראות אם ישראל מופיעה שם. אם ישראל לא מופיעה, אפשר לשלוח למוכר שאלה כמה יעלה לשלוח לארץ. יש מוכרים שלא מפריע להם לשלוח גם לארץ, הם פשוט לא טרחו להגדיר לכך תעריף בגלל מיעוט קונים מהארץ. אחרים יסרבו לשלוח לפה וזהו.

דרכי קיצור שלא עוזרות תמיד:
1. בעמוד המוצר עצמו יש מצד ימין ריבוע שכותרתו Other item info, שם מופיעה מדיניות המשלוחים הכללית של המוכר. גם אם כתוב שהוא שולח לכל העולם (Worldwide), זה לא אומר שהוא שולח לארץ את המוצר הספציפי שעליו אתם מסתכלים כרגע, וכמובן שלפעמים Worldwide לא כולל את ישראל כלל.
2. בעמוד המוצר, מתחת לריבוע המודגש של המחיר, אמורה להופיע שורה שבה מפורטת עלות המשלוח (Shipping). אם היא מופיעה, המוכר שולח לארץ, אבל אם לא, יכול להיות שאיביי לא מזהה שאתם מישראל.

חיבור חשבון פייפאל לחשבון איביי
יש מוכרים שלא רק מעדיפים שתשלמו בפייפאל, הם לא מאפשרים לקונים שאין להם חשבון פייפאל שמחובר לחשבון האיביי שלהם להציע הצעות על המוצרים שלהם. מן הסתם תגלו את זה בדיוק כשתרצו להציע הצעה, ותפסידו בגלל הבלגן את המכרז. אני יודעת, זה קרה לי.

איך מחברים?
ב-My Ebay גשו ללשונית Account משם ל-PayPal Account. שם יש לבחור באופציה Add PayPal Account.
המסך הבא שייפתח יהיה מסך פייפאל בתוך חלון האיביי, ותתבקשו להקיש מייל וססמה לחשבון הפייפאל שלכם. לאחר שתאשרו יהיה חיבור בין שני החשבונות, ומבחינת איביי יהיו לו סימון שחיברתם חשבון פייפאל ולכן אתם יכולים להציע הצעות במכרזים גם אצל מוכרים קשוחים.

רשימת מוכרים בתנור, עוד מעט ותהיה לנו!

לאהוב או לשנוא?

רוצים חיקוי אבסורדי של התקרה של הקפלה הסיסטינית על כף הרגל שלכם? דולצ'ה וגבאנה יגבו מכם 995$ תמורת התענוג. מציאה, לא?

סטיילינג ובן אנד ג'ריס

בוטיק המעצבים בסנטר השיק שירות חדש של סטיילינג אישי והזמין את לובה ואותי לסקר את המאורע (האמת שמרפקתי את דרכי לסטיילינג באופן מאוד לא סטייליסטי, אבל בואו נתעלם מהעובדה שאני מעט אריק-בולדוזר-שרונית בקטעים האלה). קבענו עם עינת, הסטייליסטית החמודה והיפהפיה, לחמש בערב. לובה הביאה איתה את יוד (כולי תקווה שכך אכן מאייתים את שמה), עלמת חן מעט פחות דכדוכית משתינו, כך שהיינו שלוש: שתי חובבות אופנה ועוד נעלולה אחת שהגיעה נעולה בנעליים לא מתאימות שלחצו לה על העצם (אבל היה לי מחשוף ענק שממילא גרם לכולם לבהות לי בפרונט היום, ושום דבר לא עזר, כולל שרשרת הינשוף האהובה שלי מאקססורייז). נסו לומר שלא היינו "תיק" מעצבן במיוחד לסטייליסטית. אם נקצר את הסיפור, אף אחת מאיתנו לא יצאה עם מלתחה חדשה, אבל ניסיתי לצאת מכל העניין עם כמה תובנות חדשות. יצאו מזה שתיים:

תובנה מס' 1: סטייליסטיות דקיקות מתקשות להבין את מצוקת המידות הגדולות
עינת היא הסטייליסטית הרביעית שיצא לי להכיר (האחרות היו לי וולף המדהימה, ליאת אשורי ודורין אטיאס). כולן נשים דקיקות. אם לשפוט לפי מתמודדי כוכב נולד ולפי האופן שבו דורין התלבשה כשהיתה בהריון, נדמה לי שבטוח לומר שאם לא היית מידה גדולה מימייך, אין לך מושג אילו בגדים גרועים, גזרות מחורבנות וצבעים מדכאים מציפים את הרשתות למידות גדולות.
עינת היום אמרה לי בהתלהבות ובכנות שלכולנו יש דברים שהיינו רוצות להבליט ואחרים לטשטש, ותפקידה כסטייליסטית הוא לסייע לנו בהגשמת המטרה. עכשיו לכי תסבירי לה שכדי לטשטש תחת גדול צריך הרבה בד, ואז הוא כבר לא מטושטש, הוא מאוד מאוד בולט. בקצרה, אחרי המילים שלה פתאום הבנתי מדוע כל האאוטפיטים שהוכנו עבור חנה לסלאו בפרויקט מסלול נראו ככה (לא שלא חשדתי בזה קודם, ועל כך תעיד נילי שקיבלה מייל רטנוני בנושא): לטשטש את הפרונט הענקי עם קילומטרים של בד ולהבליט את הרגליים הדקיקות, ובכך להעצים את הדיספרופורציה במקום לאזן אותה.

תובנה מס' 2: מעצבים מתקשים לייצר גזרות קשיחות, או לפחות משתדלים להימנע מהן
כמות הסמרטוטים שראיתי היום בשוק המעצבים היתה בלתי נתפסת. וכשאני אומרת סמרטוט אני לא מתכוונת לזה כעלבון אלא בהעדר שם תואר אחר לפיסת בד שאמורה להיות חולצה/קרדיגן/חצאית/שמלה מבד נשפך ונטול גזרה ממשית. את לובשת את מה שזה לא יהיה והבגד מקבל לחלוטין את צורת הגוף שלך. חלילה שלבגד לא תהיה אישיות משל עצמו. שלא יעז להקנות לגוף צורה מעט משדרגת. יש אינפלציה של בגדי שאנטי בסבבה במחירי בוטיק המעצבים (שדי רחוקים מלהיות שאנטי בסבבה, לדעתי, אם כי לא ביררתי כלל ולכן אל תתעצבנו עליי אם הם סבירים).
הגדיל לעשות אחד הקרדיגנים שהיה מורכב מ-3 ק"מ בד שפשוט הטביעו אותי וגרמו לי לחשוב רק על דבר אחד: מנשאים לתינוקות. אלה שהם למעשה חתיכת בד אחת באורך בלתי נסבל. האם האמיצה מתעטפת בחתיכה באיקסים במשך כמה שעות, ובסוף משליכה פנימה את התינוק מרוח כמו צפרדע, כי מה לא עושים בשם עקרון הרצף. למען האמת, אני חושבת שעם קצת קשירות דקורטיביות אפשר להתחיל למכור את המנשאים האלה בבוטיק המעצבים כקרדיגנים. יש להם אפילו כיס!

היה כיף לשוטט עם עינת בינות הקולבים בבוטיק המעצבים ולשמוע אותה מנפנפת, לפעמים בהחלטיות שלא מאפיינת לקוחות מן השורה, מוכרות ומעצבות שבאו "להסביר איך זה נראה". היא אמרה לי שלא כדאי לי ללבוש אפרסק או צבעים שיגרמו לי לראות מתה, ולהעדיף צבעים קרים (מתברר שיש גם אדום קר. לא ידעתי). בסך הכל, נהניתי, נחמד לשמוע קצת מאיש מקצוע, גם אם עינת זעזעה את עולמי כשאמרה שהיא לא ממליצה לי ללכת עם פלטפורמות ענקיות. מה זאת אומרת?! פלטפורמות ענקיות הן הנעליים החביבות עליי ואיש לא ישכנע אותי אחרת!

אחרי שחזרנו הביתה הפולני הפתיע אותי בבן אנד ג'ריס צ'אנקי מאנקי רכה כמו שאני אוהבת, והרשה לי אפילו לחטט בה ולהוציא את כל האגוזים, אז יצאתי מרוצה.



כנראה כדאי לציין ששירות הסטיילינג של בוטיק המעצבים ניתן מדי יום חמישי החל מ-17:00, והוא חינם.

לאהוב או לשנוא?

לא מזמן ראיתי את "אמדאוס" (השלמת חוסרים, באמת סרט מצוין), ואם יש משהו שהמגפון הזה של דולצ'ה וגבאנה מזכיר לי הוא את התלבושות התקופתיות משם. עכשיו, תצביע מי שרוצה לצעוד עם זה ברחובות ארצנו ולהיכנס בתוך שלולית. את הבוץ שייכנס בקפלים גם אלוהים לא יוציא. 833 אירו.

מעשה בשעון

שלשום הייתי במסיבת עיתונאים לרגל השקת ה-Ice Watch, מותג שעוני פלסטיק חדש בארץ. אין הרבה מה לומר על ההשקה, פרט לכך שהאוכל שהוגש היה טעים מאוד (ניוקי עם ערמונים ושמן כמהין? כן, תנו לי כל יום!) והזדמן לי לשבת באותו שולחן עם חן אבני. לראשונה מזה זמן רב הרגשתי נוח להיות מבוגרת במיליון שנה מלובה, שכן יכולתי להיזכר עם חן בנוסטלגיות משועשעת כיצד אספנו (כל אחד בנפרד, שהרי הכרנו לראשונה באותו אירוע) שעוני סווטש. היה ממש כיף, במיוחד כשתרמתי את פיסת המידע המרגשת לפיה יש לי עדיין את השעון שבתוך הדינוזאור. למען האמת, הוא מעטר את הסלון שלי.
כדי לצ'פר אותנו על הזמן שהשקענו בהשקה (לי זה עלה בחצי יום חופש), קיבלנו במתנה שעון לבן, שהתגלה כחמוד מאוד ופועל ללא בטריה. בשקית של השעון היתה גם קוביה הונגרית שכל אחת מפאותיה היא שעון. האחיינים דיווחו שזו אחת המתנות הכי שוות שאי פעם נתתי להם.

מבחינת הקולקציה של Ice Watch, לא כל כך הבנתי מדוע המחיר הוגדר כנמוך. השעון הזול ביותר שלהם עולה 395 ש"ח. לא יקר, אבל רחוק מלהיות שעון זול. על כל פנים, יש להם שעונים לבנים חמודים מאוד, שורו, הביטו וראו:



הלבן שקיבלתי מסדרת סילי(395 ש"ח), המרובע שהייתי מעדיפה לקבל (445 ש"ח), לבן וברונזה שלא מוצא חן בעיניי כלל (495 ש"ח) והלבן הקלאסי (395 ש"ח גם כן). התמונות מכאן. האתר נוח להתמצאות ואפשר לקנות בו, רק חבל מאוד שהמחירים לא כתובים על כל דגם, מגלים אותם רק כשהשעון נוסף לסל הקניות.

ואם כבר דיברנו על סווטש
רק אני שמתי לב שהשמות של שני המותגים דומים בהגייה? swatch ו-i-swatch? טוב, על השמיעה הבלתי-אבסולוטית שלי לא בונים מדינה.

אז מה קרה לסווטש מאז תחילת שנות התשעים? שום דבר טוב, כנראה. הרבה יותר מדי סדרות ותת סדרות הושקו בעשורים החולפים, והפכו את סווטש מחברה שחזקה בשעוני פלסטיק מעוצבים בתמחור עממי, לחברה שחזקה רק בתחזוק המותג של עצמה, ויסלחו לי יבואני סווטש (הם תמיד יכולים להזמין אותי להשקת שעוניהם ולהעתיר עליי סווטשים חינם. אני לא אגיד לא. להפך, אני אצרח "כן" מחריש אזניים). סווטש גם מתעקשים לשמר את קו הביז'ו שלהם, שכבר שנים לא מורכב מתכשיטים משעשעים.



השעונים חמודים מאוד, אין ספק, אבל רק אני מרגישה שפעם הם היו מסעירים יותר? יכול להיות שלא שהמעצבים של סווטש התעייפו כמו שהמוצר, הקונספט, התיישן והפסיק לרגש. בכל מקרה, שיהיה יום נפלא ומלא דייקנות!

אוהבת,
נ.

תגליות (אתרי אינטרנט שאפשר להזמין מהם): Love Colour Love Tights

סדרת פוסטים מתוך הרעיון שיש כל מיני אוצרות שאנחנו לא מכירים - מהארץ ומחו"ל. כמה פעמים אמרתם לעצמכם (ובעיקר לעצמכן): "חבל שאני לא בניו יורק, הייתי הורגת בשביל הסבון של פילוסופי" או "אוף עם הבוטס האלה שלא עושים משלוחה לארץ של מוצרי נאמבר סבן המיתולוגיים". ולא רק קוסמטיקה: גם בגדים, אקססוריז שווים ונעליים - יש הרבה דברים שאפשר למצוא ברשת. בכל פוסט אתר אחר, עם כתובת ומפרט של מי הם ומה הם עושים. מקווה שתיהנו!



ההמלצה הפעם באדיבות לובה:
Love Colour Love Tights
מה זה? חנות מקוונת למכירת גרביונים וטייטס.
מה יש שם? גרביונים וטייטס במבחר ענק ובדוגמאות ייחודיות, גרביים וחותלות.
תנאי תשלום: כרטיסי אשראי ופייפאל.
תמחור: מ-4 ליש"ט לגרביונים בסייל ו-1.5 ליש"ט לגרביים הזולים ביותר ועד כ-20 ליש"ט לטייטס יקרים.
גובה דמי המשלוח: 4.5 ליש"ט בלבד.
נגישות במייל: טובה. ענו כבר ביום למחרת.
זמן אספקה: באתר מתחייבים למשך אספקה של עד 21 יום למשלוח בדואר רגיל.
שימו לב ש...: בירורי המידות מעולם לא היו נוחים וברורים יותר (רק עמדו עם העכבר על המילים view sizing chart בעמוד המוצר שבחרתם ותראו את הקסם קורה), ובקרוב תיפתח מחלקה למידות גדולות יותר.

תגליות (אתרי אינטרנט שאפשר להזמין מהם): My Tights

סדרת פוסטים מתוך הרעיון שיש כל מיני אוצרות שאנחנו לא מכירים - מהארץ ומחו"ל. כמה פעמים אמרתם לעצמכם (ובעיקר לעצמכן): "חבל שאני לא בניו יורק, הייתי הורגת בשביל הסבון של פילוסופי" או "אוף עם הבוטס האלה שלא עושים משלוחה לארץ של מוצרי נאמבר סבן המיתולוגיים". ולא רק קוסמטיקה: גם בגדים, אקססוריז שווים ונעליים - יש הרבה דברים שאפשר למצוא ברשת. בכל פוסט אתר אחר, עם כתובת ומפרט של מי הם ומה הם עושים. מקווה שתיהנו!



My Tights
מה זה? חנות מקוונת למכירת גרביונים וטייטס.
מה יש שם? גרביונים וטייטס של כמה יצרנים מותגיים בתחום (Levante, Jonathan Aston, Emilio Cavallini, Pamela Mann ועוד), גרביים, מחטבים, אפשרות להשוואה בין מוצרים שונים ומעט ייעוץ בנושא בחירת הגרביונים.
תנאי תשלום: כרטיס אשראי בלבד בעסקת אונליין. אין אפשרות לתשלום בפייפאל.
תמחור: המחטבים יעלו עד 50 ליש"ט, הגרביונים - מ-8 ליש"ט ועד 30 ליש"ט, תלוי ביצרן, בדגם ובדנייר.
גובה דמי המשלוח: 10 ליש"ט.
נגישות במייל: טובה. ענו כבר ביום למחרת.
זמן אספקה: באתר מתחייבים למשך אספקה של עד 21 יום למשלוח בדואר רגיל. חן מומחית הגרביונים מדווחת על שילוח מהיר מאוד.
שני טיפים ודי: האחד, יש דגמים שיש להם מידות (1-4 או S-M-L-XL) ודגמים אחרים שבאים רק במידת גודל אחת. חשוב לדעת לפני שקונים ולבדוק את טבלאות המידות. חן מומחית הגרביונים ממליצה לקחת מידה אחת גדולה יותר כי לחלק מהחברות כמו Levante יש מידות קטנות. השני, דמי המשלוח אינם משתנים ברכישות יקרות יותר - נצלו זאת כדי להתאגד ולרכוש יחד.

פוסט נטול שנאה (ברובו)

הכותרת סתם מטעה, פשוט כבר שלושה ימים שאני מעלה פוסטים של "לאהוב או לשנוא" והרגשתי שיש קצת יותר מדי שנאה באוויר, כך שהפוסט הזה יהיה באווירה חיובית יותר. בואו נדבר על דברים נחמדים. למשל, גרביונים, החברים הכי טובים של הנעליים.

החברים מלונדון החליטו שיהיה נחמד לשלוח לי את השי הבא:



בעודי תוהה אם אעז ללבוש את הגרביונים האלה לכשיגיעו (בכלל מסובך, כי צריך לרכוש לפני כן חצאית אחרת גרביונים הם די חסרי פואנטה), נתקלתי בסקר הבא באתר של פיפל, שממנו התברר לי שהדילמה שלי היא כל כך 2007. לפני שנתיים, אגב, רק 8% מהמצביעות היו מוכנות ללבוש את הגרביונים האלה. היום, אם לשפוט לפי תוצאות החיפוש באיביי ובגוגל, יש הרבה יותר שאין להן שום בעיה לצאת ככה מהבית.

מסקנות? ככל שאני מתרגלת לרעיון הגרביונים נראים לי פחות ופחות אינפנטיליים (ואגב, דנה עשתה זאת קודם, בצורה מעודנת אבל מאוד מדויקת). עם זאת, אם אשב בארוחה עם אמא של הפולני ושלושת אחיו למשפחת פולני ואצטרך להתעלם ממבטים שיינעצו בי, ארגיש די מחורבן. קשה, קשה.

שיהיה לילה נפלא!
נ.

לאהוב או לשנוא?

דווקא בדרך כלל אני אוהבת את פנדי, ואז הם מוציאים מגפיים כאלה, שמזכירים לי יותר עוגת טריקולד. לא יודעת מה עבר להם בראש. בשביל 995$ הייתי מצפה להרבה יותר, או לפחות שיהיה טעים.

לאהוב או לשנוא?

הן פשוט כל כך חמודות, הפלץ האלה של לובוטין, כל כך מזכירות לי חיפושית מתוקה, שאפשר לשכוח שהן מפוצצות ניטים סרי טעם ועולות 445 ליש"ט. אבל למות כמה שהן חמודות.

לאהוב או לשנוא?

אחרי יום שלם של תקלות מחשוב והתגלית המרעישה שגם הטלפון שלי לא שווה כלום, אין כמו קצת לשטוף את העיניים במשהו שאפשר לשנוא בלב שקט. והפעם - זה:



נעלי פלטפורמה של Gian Marco Lorenzi, עם ניטים זהובים, עץ, תיפורים לבנים, עקב גבוה ותגידו לי אתם מה עוד. יש בה חן, אין ספק, ובאותה נשימה מדובר באחת הנעליים הטראשיות ביותר שיצא לי לראות. תמורת 628 אירו - לאהוב או לשנוא? הדילמה בעיצומה.

אבל אמא שלי אמרה לי ששום דבר טוב לא יוצא מירידי נעליים

החוויה המכוננת שלי בשופוני בגרסת-נמל-יפו שלו היתה החנייה. זאת אומרת, כזו חנייה מדוגמת ומתוקתקת לא מצאתי כבר הרבה זמן. נוחה, קרובה למקום האירוע והכי חשוב - חינם. חיים דבש, במיוחד כשמי שבאה איתי לאירוע היתה שרונה ראובני, בחורה שיש לה מה לומר על כל דבר וסיפקה כמה תובנות חותכות על טיב הארגון ואיכות ההיצע (אם בהמשך הפוסט יסתבר שגנבתי לך פאנץ', יפתי, אני מתנצלת כבר עכשיו).

כמעט מיותר לציין שאם את הרושם המרכזי מהאירוע השאירה עליי החנייה, הנעליים עצמן לא דגדגו לי כלל, ברובן. ראשית, כמה מנהלות לידיעת מארגני האירוע:
1. לא מרשים אותי כלל שדמי הכניסה שלכם הולכים לתרומה. אם אתם לא רואים מזה שקל, תנו לי להיכנס חינם ולהחליט למי לתרום את כספי, אני ילדה גדולה. ומה, לא שמעתם על מתן בסתר? אלא אם כן אתם באמת כן מפיקים רווחים מדמי הכניסה, ואז אנא היו כנים איתי והודו בכך בפה מלא.
2. ריח הדגים והזבל בדרך למתחם לא עושה טוב לאף אחד ואינו משפר את המכירות. כך גם שורת פחי הזבל והחתולים האגרסיביים שעל פניהם עברנו בדרך מהחנייה למתחם עצמו.
3. אם כבר גביתם דמי כניסה, תנו לי פתק. או חותמת. או משהו. שלא ארגיש שיכולתי להתפלח פנימה באחת מאלפי הדקות שהקופאים עמדו ושוחחו עם אנשים מאחוריהם.
4. מתחם ענק וחשוך הוא אולי אפרודיזיאק, אבל לא מעודד גיהוץ כרטיסי אשראי במאות שקלים. כמו כן, שולחנון קטן בכל דוכן הוא לא ממש מבחר פראי.
5. העדר קיומן של עמדות מדידה נורמליות לא מעודד גם הוא את המכירות. אל תגידו לי שזו אחריות בעלי הדוכנים - אתם אלה שארגנו אירוע לממכר נעליים, לא סוכריות על מקל. אחריותכם לאבזר את המתחם או לפחות להנחות כל בעל דוכן לחוץ לדאוג לעמדות מדידה מתקבלות על הדעת.
6. שתי מחמאות: החנייה היתה מצוינת, ותודה שדאגתם לאזור חנייה ענק שבו לא צריך לדפוק את השאסי של האוטו. גם השילוט היה מעולה, ברור ומאוד חיוני ונחוץ.

מה היה שם?
שוק, עם מחירים של בוטיק. התמונות האלה עושות לכם חשק לשלם לפחות 400 ש"ח לזוג נעליים? לא? גם לי לא.



שיחקו אותה: שושו ורג'ינה
שושו הציגו לוח עם תמחור מסודר שנתן הרגשה פחות חפיפניקית משאר הדוכנים. אמנם הנעליים בשושו מיובאות, אבל הדוכן היה מסודר, הצבעוניות היתה מקסימה ולא היה צורך לרדוף אחרי המוכרת שתעשה טובה ותגיד כמה זה עולה.



האתר: www.shoeshoe.biz

גם רג'ינה, יצרנית שלא שמעתי עליה קודם, הבריקה עם דוכן מסודר, תצוגה נאה וברורה, עמדת מדידה נקייה, מאוורר (כל הכבוד, היה באמת חם ומעייף) ונעליים שלא רק היו יפות אלא, כך דיווחה שרונה, היו נוחות מאוד חרף היותן גבוהות עקב. דבר נוסף ששימח אותי אצל רג'ינה היתה העובדה שיש לה אתר מכירה ולא אתר תצוגה מופלץ ותו לא.
אמנם קצת קשה לראות בתמונה לאור תנאי התאורה הגרועים במתחם כולו, אך הנעליים בדוכן נראו עשויות באיכות גבוהה מאוד והיו מעוצבות בקווים נקיים ונעימים, במיוחד בהשוואה לדוכנים הסמוכים.



האתר: regina.co.il.

מיותר לחזור על הכותרת, אז אצטט את נגה היפה שאמרה: "פפ. בעשרה שקלים הייתי יכולה לקנות תפוצ'יפס וספרייט ולשבת לקרוא את הספר המרתק שאני באמצעו. באמת בזבוז". צודקת.

תגליות (אתרי אינטרנט שאפשר להזמין מהם): אמריקן אפרל

סדרת פוסטים מתוך הרעיון שיש כל מיני אוצרות שאנחנו לא מכירים - מהארץ ומחו"ל. כמה פעמים אמרתם לעצמכם (ובעיקר לעצמכן): "חבל שאני לא בניו יורק, הייתי הורגת בשביל הסבון של פילוסופי" או "אוף עם הבוטס האלה שלא עושים משלוחה לארץ של מוצרי נאמבר סבן המיתולוגיים". ולא רק קוסמטיקה: גם בגדים, אקססוריז שווים ונעליים - יש הרבה דברים שאפשר למצוא ברשת. בכל פוסט אתר אחר, עם כתובת ומפרט של מי הם ומה הם עושים. מקווה שתיהנו!



אמריקן אפרל
מה זה? החנות המקוונת של מותג הבייסיק האמריקאי.
מה יש שם? את הליין המלא של מוצרי אמריקן אפרל (ביגוד בסיסי, גרביונים, תחתונים, נעליים ואביזרים לנשים, גברים וילדים), מידות גדולות והצעות אונליין שלא מוצעות בחנויות הרשת. לצד זה מופיעה באתר רשימת סניפים בארה"ב.
תנאי תשלום: כרטיס אשראי בלבד בעסקת אונליין. אין אפשרות לתשלום בפייפאל.
תמחור: מדולרים ספורים לסרטים לראש ועד 80$ למכנסיים עם דוגמה.
גובה דמי המשלוח: 20$.
נגישות במייל: טובה. ענו כבר ביום למחרת.
זמן אספקה: באתר מתחייבים למשך אספקה של עד שבועיים למשלוח בדואר רגיל.
שני טיפים ודי: האחד, נצלו את האפשרות לקרוא ביקורות על המוצרים. אתם עשויים לגלות, למשל, שהגרביונים שעולים 14$ מפתחים רכבות לאחר שלוש לבישות בלבד. השני, דמי המשלוח אינם משתנים ברכישות יקרות יותר - נצלו זאת כדי להתאגד ולרכוש יחד.

מנפלאות האובר פרייסינג

גילוי נאות: אתמול הייתי באירוע מכירה "סגור למוזמנים בלבד" של ניין ווסט בקניון רמת אביב, ובו נתנו 40% הנחה על הקולקציה. מאחר שאני כבר די משופשפת באירועים מהסוג הזה היה לי די ברור שחלקי גופות ונעליים יעופו באוויר, כך שמה שנשאר לי לקוות לו זו חברה טובה ושיהיה משהו לשתות בכניסה. היתה שמפניה, אבל הייתי הורגת עבור חצי ליטר מים. החברה דווקא הוכיחה את עצמה, הגעתי עם לובה, מיראל הבליחה לשנייה, קיבלתי חיבוק מהילה שראיתי באירוע אחר וכן הלאה. אבל הרי אף אחד לא מגיע לפה כדי לקרוא על חיי החברה הדלוחים שלי, נכון? אז בואו נדבר נעליים. ליתר דיוק: בואו נדבר על התמונות שקיבלתי מניין ווסט ועל כמה שזה עולה לנו. מתחילים?



סנדל מדגם JANIKA. שער הדולר בדגם זה: 7.14 ש"ח.
מגף מדגם ELEKTRA. שער הדולר בדגם זה: 5.92 ש"ח.
מגפון עם חרטום פתוח מדגם ABI מאזור הסייל באתר ניין ווסט. המחיר הוא המחיר לאחר 30%, ואינו מוצג באתר אלא מתחשב בקופה עם היציאה. שער הדולר בדגם זה: 9.28 ש"ח.

כל המחירים הגיעו מאתר ניין ווסט ארה"ב, והם המחירים לצרכן, כלומר, לאחר שקלול הרווח של החברה.

ולהלן השערים לאחר 40% הנחה שהוצעה לי אתמול:
JANIKA: מחיר לאחר הנחה: 300 ש"ח. שער הדולר לאחר הנחה: 3.75 ש"ח.
ELEKTRA: מחיר לאחר הנחה: 600 ש"ח. שער הדולר לאחר הנחה: 3.55 ש"ח.
ABI: מחיר לאחר הנחה: 390 ש"ח. שער הדולר לאחר הנחה: 5.57 ש"ח.

השער היציג של הדולר היום: 3.79 ש"ח.

אגב, שלא ישתמע לרגע כאילו יש לי טענות כלפי יבואני ניין ווסט. אני יודעת ששטחי להשוות רק את שער הדולר, כי בכל זאת יש להם מיסים ומכס לשלם, היטלי יבוא, שכר דירה, משכורות למוכרים וכן הלאה, אבל עדיין, לשיפוטכם.

פלאפי ברוטלי

אם קיוויתי שלקראת 2010, ההתחממות הגלובלית והמשבר הכלכלי העולמי השימוש בפרווה יפחת, הוא לא.
לפניכם מקבץ קטן של מגפי ומגפוני הפרווה לסתיו הקרוב, אני נשארתי ללא מילים (ולא במובן החינני של הביטוי).



מגף כעור להפליא מבית היוצר של Mukluks. פרוות שפן וזמש. 229 אירו.
מגפון שעיר מבית Diana Broussard. פרוות עיזים טיבטיות. 650 אירו.
מגף גבוה מבית סלבטורה פרגאמו. פרוות מינק ניתנת להסרה. 1,492 אירו.
מגף מבית ג'יבנשי. פרווה מונגולית (כנראה עיזים). 829 אירו.

הפוסט הבא יהיה שמח יותר,
אוהבת,
נ.

תגליות (אתרי אינטרנט שאפשר להזמין מהם): Threadless

סדרת פוסטים מתוך הרעיון שיש כל מיני אוצרות שאנחנו לא מכירים - מהארץ ומחו"ל. כמה פעמים אמרתם לעצמכם (ובעיקר לעצמכן): "חבל שאני לא בניו יורק, הייתי הורגת בשביל הסבון של פילוסופי" או "אוף עם הבוטס האלה שלא עושים משלוחה לארץ של מוצרי נאמבר סבן המיתולוגיים". ולא רק קוסמטיקה: גם בגדים, אקססוריז שווים ונעליים - יש הרבה דברים שאפשר למצוא ברשת. בכל פוסט אתר אחר, עם כתובת ומפרט של מי הם ומה הם עושים. מקווה שתיהנו!



Threadless
מה זה? חנות טי שרטים מעוצבות.
מה יש שם? טי שרטים לגברים ולנשים עם ציורים שונים. בצד Threadless פועלות גם Typetees למכירת טי שרטים עם סלוגנים מתחכמים ו-Kids, בה נמכרות טי שרטים מעוצבות לילדים. כמו כן אפשר להציע סלוגן ולזכות ב-500$.
תנאי תשלום: כרטיס אשראי בעסקת אונליין. אין אפשרות לתשלום בפייפאל.
תמחור: 15-25$ לטי שרט ללא מבצע, ו-9-15$ לטי שרטים באגף ה-Sale.
גובה דמי המשלוח: רמות שונות של משלוח: 5$ למשלוח רגיל, 9$ ל-Priority mail ו-13$ לדואר אקספרס.
נגישות במייל: טובה. ענו כבר ביום למחרת.
זמן אספקה: באתר מתחייבים למשך אספקה של עד שלושה שבועות למשלוח בדואר רגיל.

מדברים אופנה: עם לובה שמוקלר

עם קצת מזל אצליח לראיין למדור הזה אנשים מעניינים שיהיו להם דברים מעניינים לומר על אופנה, בין אם אלה מעצבים, כתבי אופנה או בלוגרים אחרים.

אוקיי, הכרתי את לובה כשהופענו זו בצד זו בכתבה על בלוגי אופנה ("חמישה בלוגי אופנה שחייבים להכיר") בבמודה. בינתיים כל מיני דברים השתנו. לובה הפסיקה להעלות אך ורק פוסטים שבהם היא מצולמת ליד המקרר שלה והתחילה לכתוב גם לבמודה וגם לנענע אופנה, והספיקה לפתח אג'נדה משמעותית (ראו בהמשך). מה אגיד לכם, מרתק לדבר עם מישהי דעתנית כל כך, וכל מילה נוספת מיותרת.

לובה, דברים שחשוב שנדע עלייך?
"אני בת 21, מתגוררת בעיר שהיא הגרסא הישראלית ל-Windy city האמריקאית למרות שאין שום דמיון מטאורולוגי בין שתי הערים (קרי אשדוד).
"עד לפני חודשיים הייתי מנהלת תיקי לקוחות. כשפוטרתי הגעתי למסקנה שזה בסדר ליהנות מהזמן הפנוי ולא להרגיש אשמה. מסקנה חשובה נוספת שהסקתי היא שזמן פנוי לא ישלם לי את השכ"ד ומאז אני נעה בין ייאוש לאופטימיות זהירה ומתעסקת עם מה שאני אוהבת בין לבין.".

איך הגעת לכתוב על אופנה וכמה קטנה היית, לכל הרוחות, כשהתחלת להתעניין באופנה?
"כתיבת האופנה הוא עניין שצבר אצלי תאוצה מאוד מהר בחודשים האחרונים. הקמתי את הבלוג לפני כחמישה חודשים בהרף עין, מבלי שהשקעתי מחשבה ראויה בשמו של הבלוג או בקונספט.
"הבלוג נוצר כי רציתי לחלוק עם גרעין קוראים את התלבושות שלי, שזה ללא ספק יצר די אינפנטילי. עם הזמן הבלוג התגבש לכדי משהו שהוא מאוד 'אני' וברגע שהפכתי למובטלת הזדמן לי להשקיע עוד ועוד בתכנים שבו ולשקוע יותר בעולם הכתיבה.
"התחלתי להתעניין באופנה בסביבות גיל ההתבגרות, בתקופה שבה הוריי התגרשו ואמא שלי הרגישה צורך לפצות אותי על אובדן דמות האב בפינוקים ובצריכה מוגזמת של כל מה שביקשתי. התנהגות לא בריאה כזו היא כמו כדור שלג שגורר אחריו עוד הרגלים רעים וזו הסיבה שעד היום אני קונה על סמך גחמות, גם כשאסור ומשקיטה את המצפון שלי במנטרה ש'אמא תתגאה בי'".



אין איזה חלום לעצב אופנה בעצמך? או לפחות לשדרג לבד את הבגדים?
"משדרגת? נדיר שאני עושה את זה. לפעמים אני מוציאה פריטים מהקשרם כשאני משתמשת בשמלה בתור טופ או בתור חצאית, זה מאפשר לי חופש גדול יותר בהתאמה בין הבגדים ומעניק תחושה של מלתחה גדולה עם אופציות רבות יותר.
"עיצוב אופנה זו טריטוריה לא מוכרת מבחינתי. מעולם לא הייתי זו שתפרה לעצמה שמלות או קראה פרוספקטים של 'שנקר'. כתיבה, לעומת זאת, היתה תחום שהתבלטתי בו עוד מהילדות, וזכור לי מקרה שהמורה הדגנרט לשל"ח בחטיבת הביניים פסל עבודה שכתבתי בתואנה שהיא הועתקה מהאינטרנט, בנימוק המשכנע 'היא כתובה טוב מדי מכדי להיות מעשה ידייך'.
"הייתי אמורה להתייצב השנה באוניברסיטת תל אביב ללימודי מדעי המדינה ותקשורת אך נאלצתי לדחות את הלימודים בגלל שיקולים כלכליים. לדחייה הזו היתה משמעות טובה מבחינתי משום שכשבחרתי את תחום הלימודים עשיתי אלמינציה - משמע, איזו אופציה הכי פחות גרועה מבחינתי - וזה דיכא אותי מאוד. התקופה הזו וכל מה שקרה לאחרונה עם הבלוג והכתבות גרם לי להבין שזה מה שבאמת מעניין אותי וזה מה שאני צריכה ללמוד. מעכשיו זה רק עניין של תזמון ותזרים מזומנים נכון עד שזה יקרה".

איך הגעת לקדם בבלוג אג'נדה שקשורה לבעלי חיים?
"האג'נדה הזו מאוד טרייה גם לי, היא התעוררה אצלי כשאימצתי את פרדי. אני חושבת שמשהו בפנים שלו הזכיר לי כלבה שאימצנו בילדותי, סולקה מהבית תוך זמן קצר ועברה התעללות נוראית באתר בנייה בה ננטשה. קורות החיים העגמומיים של הכלבה הזו הודחקו אצלי אבל חזרו לפני השטח כשאימצנו אותו. במקביל גם הבנתי שרבים האנשים שמסוגלים לסלק ולהתעלל בחיות חסרות ישע.
"התחום הזה מאוד קשה רגשית כי הוא גורם לך להרגיש כמה אתה קטן וחסר אונים בחוסר יכולתך לעזור לכל מי שאתה רוצה. אני עושה מה שביכולתי כדי לעזור והבלוג זו פלטפורמה לגיטימית מבחינתי כדי לקדם את מה שיקר ללבי. אני חושבת שהקוראים שלי מקבלים את זה בהבנה כי הם יודעים שאני לא מגבילה את עצמי לתחום ספציפי".

את קונה הרבה באינטרנט. מה שלושת הטיפים הכי טובים שיש לך לרכישה ברשת?
"אני לא מרגישה שיש סיבה אמיתית לחשוש מקנייה באינטרנט. בכל עשרות הקניות שביצעתי ברשת נתקלתי רק במתחזה אחד, וזה לא שינה את דעתי בנושא. כמה פעמים קרה לכן שנדחקתן לתוך זוג מכנסיים שבדיעבד לא הייתן צריכות לקנות? או שהתפשרתן על מידת נעליים כי הנעל שרציתן שבתה אתכן? לי זה קרה לא פעם. יש 'נפילות' גם כשקונים באינטרנט, אין ספק, אך זה לא שונה בהרבה מהטעויות שאנחנו עושות גם אחרי שאנחנו רואות, ממששות ומודדות את הבגד, אז לפחות זה פחות מביך.
"שלוש העצות העיקריות שלי הן כדלקמן: לפני שקונים ברשת מסחרית, לחזור הביתה ולהריץ חיפוש באיביי באמצעות מילות מפתח המתאימות. וב הסיכויים שתמצאו אלטרנטיבות זולות הרבה יותר ויפות לא פחות במרחק הקלקה; אם אתם לא אוחזים במידה סטנדרטית, הקפידו למדוד היקפים על מנת להתאים לעצמכם את המידה הנכונה. כשהמוכר מציג מספיק תמונות מפורטות של הבגד - אפשר לקבל תמונה מייצגת של האופן שבו הוא יישב על הגוף; שימו לב שמחיר המשלוח פרופורציונלי למחיר המוצר. מחיר המשלוח נקבע לפי המשקל של החבילה ולכן לא קשה להעריך אם מחיר המשלוח הגיוני או לא. לא חסרים מוכרים שינסו לגבות מכם מחיר משלוח גבוה מהמקובל כדי להוציא מכם עוד כמה דולרים, זה הורס את החוויה הצרכנית בעיניי ולכן אני מקפידה שזה יהיה הוגן".



את מתעדת גם את בן זוגך בבלוג. איך הוא מגיב לכל העיסוק שלך בבלוגים?
"בן הזוג שלי מאוד תומך בי באופן כללי, גם בעובדה שאני מובטלת וכעת הוא נדרש לתת לי גב עד שאעמוד על הרגליים וגם בבלוג שלי. הוא אפילו עוקב אחרי הבלוג בעצמו ומקפיד לקרוא כל פוסט ופוסט (להוציא ההגיגים על האופנה). הוא התבטא רק פעם אחת נגד הבלוג כשתהה אם אני לא מקדישה לזה יותר מדי זמן, עוד בתקופה שבה עבדתי במשרה מלאה ומלכתחילה לא היה לי הרבה זמן פנוי. עכשיו שכל שעות היום שלי פנויות, אני מסדרת את הזמנים בצורה כזו שהכתיבה בבלוג לא תפגע בשום דבר אחר שאני עושה ולכן לא רק שהוא לא מתנגד, אלא אפילו מעודד".

זה נכון שעיתונאי האופנה הולך רעב?
"מעציב אותי לדעת שאין תקציבים ראויים למדורי האופנה בארץ, מה שלא תמיד מאפשר לתגמל את הכתבים באופן ראוי. אני לא יודעת אם זו דוגמא מייצגת לכל עולם העיתונאות אבל זו החוויה האישית שלי. אופנה בארץ היא עדיין תחום שנתפס כשטחי ורדוד וההתייחסות אליו היא בהתאם.
"מצד שני, כשראיינתי את אוהד סרויה מ'דה בראנץ'' בפרזנטציה בבוטיק, הוא סיפר שהשנתיים שהעביר במילאנו, אחת מבירת האופנה הגדולות, גרמו לו להבין שאנשים בתעשיית האופנה בעיר (בדרגים שונים) עובדים בחינם במשך תקופה ארוכה. מה אפשר להגיד על ישראל, אם כך? קטונתי".

בינתיים אפשר לקרוא עוד על מעלליה של לובה בבלוג שלה. תנסו, זה כדאי.

שופוני, יא קוסקוס

לכבוד הגשם או אנא עארף מה, הכריזה חביבתי בלה המצלמת שהיא חולה ולא יכולה להגיע למשרד. לקחתי את הבעסה בסבבה, כלומר בניגוד למה שהתחשק לי לעשות באותן דקות, לא צלצלתי כל רגע להגיד לה כמה שהיא רעה וכמה הגשם רועש פה על גג הפל-קל המקומי.
אבל האשמה אכלה בה בכל פה, ולאות פיצוי שלחה לי הבחורינה את התמונה הבאה: צלחת קוסקוס עם ירקות ונקניקיות טבעול מעשה ידיה להתפאר. אחרי שהורקתי מקנאה ולעלעתי במקצת, הצלחתי לשכנע אותה להגיע לפה באישון ערב (שש וחצי!) ולהעניק לי כמחצית מהמנה המלכותית, מי אמר שאני לא פולנייה טובה, מי. היה באמת טעים ואני לא מרחמת עליה הולכת פה בכפור. היא ממש חולה והאף שלה התנפח לממדי בלון ממוצע, רעה שכמותי!



ולדברים אחרים וחשובים: החל מיום חמישי הקרוב ועד שבת יתקיים שוק הנעליים, שופוני, זו הפעם השנייה. החידושים הפעם: השוק עובר לנמל יפו, תוצג בו תערוכת אמנות פמניסטית וחלק מההכנסות מדמי הכניסה (עשרה שקלים) ייתרמו למרכז "נא לגעת" בנמל יפו, שהוא מרכז חברתי לחירשים ולעיוורים. אני כנראה אהיה שם, ומי שיבוא בקור לעמוד ליד הים - שאקל.

המעצבים - הפנים מאחורי הנעליים: Olivier Theyskens לנינה ריצ'י

אם גם אתם, כמוני, תמיד תהיתם איך נראים מעצבי הנעליים שאנחנו יכולים רק להזיל על יצירותיהם המופלאות, אולי תאהבו את הפינה הזו.
אחרי שמרינה ביקשה לדעת מי האיש מאחורי העיצובים המופרכים לפרקים של בית האופנה נינה ריצ'י נרתמתי למשימה, גם, ובעיקר, בגלל הדמיון המופרע שלו, שהזכיר לי את הדמיון המופרע של המלך מקווין. אז החוזה של אוליבייה אמנם לא חודש במרץ השנה, מה שאומר שהוא לא ימשיך עם נינה ריצ'י לאביב, אבל קולקציית הסתיו, למיטב הבנתי, עדיין בניצוחו.
מה דמיינתי? את אלכסנדר מקווין.
מה קיבלנו? ילד עם מראה מקסיקני ושיער ארוך וחלק, שנראה כאילו לא עבר את גיל 17. אם מחפשים הפתעות בחיים, הבחור הצעיר הזה הוא אחת הבולטות שבהן.


התמונה מכאן.

אוליבייה יוחלף החל מהקולקציה הבאה בידי המעצב בעל המראה הפקידותי השפוי Peter Copping, היום המעצב של לואי ויטון.


התמונה מכאן.

רשמים משוק האקססוריז

אחת השאריות שיש לי מימיי כעיתונאית היא שנתקעתי בכמה רשימות תפוצה של אנשי יח"צ, וכך הגיעה לידיי הזמנה לשוק האקססוריז. מכיוון שהכניסה גם ככה היתה זולה (עשרה שקלים, ועוד חסכו לי) התעתדתי ללכת, אבל היה גשם ולא התחשק לי לצאת מהבית.
אתמול בערב הפולני הודיע שהוא צריך לנסוע למשפחתו בחולון, אז ביקשתי שיקפיץ אותי דרך רוקח. השעה היתה 20:30 כשהגעתי.
סביב גני התערוכה היתה גדר כתומה, כך שרק מי שהגיע דרך הגשר יכול היה להיכנס בנוחות. מכיוון שהתעצלתי לנעול נעליים הגעתי בכפכפי הספונג'ה שלי, מה שהסתבר כהחלטה אידיוטית כי נאלצתי לקפץ בשלוליות בדרך לשער הכניסה. אחרי הכניסה התברר שמדובר בביתן מרוחק יחסית מהכניסה, שכדי להגיע אליו צריך לעבור ליד פחי זבל ושאר ירקות. התעודדתי לראות יחסית הרבה אנשים, גברים ונשים בגילאים שונים, יוצאים החוצה עם שקיות.



שעה וחצי לפני סוף שוק האקססוריז ואפשר היה להרגיש את העייפות באוויר. היו שם הרבה פחות אנשים ממה שחשבתי שיהיו. האקססוריז החורפיים המובטחים התגלו ככמה סטנדים של שאלים וצעיפים, עוד כמה דוכני בגדים וזהו. כל שאר הדוכנים היו של תכשיטים מכל מיני סוגים. ברוב דוכני התכשיטים אפשר היה להשיג גם חגורות מותן.

מכיוון שרוב המוכרים כבר התעייפו, לקבל טיפת יחס (או כרטיס ביקור) התגלה כמשימה לא פשוטה. סיבוב ראשוני של כמה דקות לא הניב הרבה. ראיתי צעיפים חמודים ולא זולים כלל, ואף ראיתי צעיפים יפים מהם בהרבה ברשתות המסחריות (אם כי לדעתי הללו ברשתות עולים יותר). ראיתי תכשיטי פלסטיק בכמה דוכנים, ובאחרים תכשיטים באווירת רטרו/וינטג' שפחות מדברת אליי מפני שאני לא טיפוס סנטימנטלי. ראיתי דוכן צעיפים ומטפחות שבו מטפחות שיש לאמא שלי עוד משנות השבעים ואין לי שום סיבה לשלם בגינן. דיברתי עם שתי מוכרות חמודות ומקסימות שכלל לא התחברתי למרכולתן, והצלחתי במאמץ להשיג שני כרטיסי ביקור משני דוכנים שתהיתי לגביהם.

המחירים לא היו ידידותיים במיוחד, כצפוי מפריטי מעצבים, אבל כפי שאמרה קלבה, הירידים למיניהם עושים עוול למעצבים הצעירים בכך שהם מחברים בין אלה שמעצבים ותופרים בעצמם לאלה שמייבאים מאני לא יודעת איפה או מוכרים פריטי יד שנייה. למה שאשלם 170 ש"ח עבור שאל כשבדוכן הסמוך מוצר מיובא עולה הרבה פחות? אני מניחה שהכל היה קל יותר אילו ליבי היה מפסיק לפעום לנוכח פריט כלשהו, אבל בגלל הגודש גם זה לא קורה. את לא יכולה להתלהב בשקט מפריט כשהדוכן הסמוך נמצא במרחק יריקה. התחרות קשה ובסופו של דבר המבחר העצום של פריטים פחות או יותר דומים שולח אותך החוצה מבלי שהצלחת לבחור.

על כל פנים, יצאתי בידיים ריקות תוך 25 דקות והלכתי לטייל לאורך שדרות רוקח. הפולני הגיע ב-22:30 ואסף אותי מהמשרד בקריית שאול שאליו נשאו אותי הרגליים והתיישבתי שם לעבוד. אני גרועה ככה.