אלו הם המשקפיים של קרל לגרפלד, פריט לאספנים שעיצב האדון לגרפלד בשנות התשעים. אין ספק שהם לא עדכניים היום כלל. מצד שני, אין ספק שהם לא היו עדכניים גם אז. הם פשוט נעים בספירה משל עצמם. אז - לאהוב או לשנוא? ואם תדעו שאפשר להשיג אותם בארץ, בבוטיק המשקפיים נווה צדק, תמורת 2,200 ש"ח? ואם תדעו שיש גם דגם כסוף?
מעבר הדירה שלי הוא סוד גלוי. כשקנינו את מה שהיום אנחנו מתייחסים אליו כדירתנו החדשה, היה באותו מקום רק בור עם תחילת שלד. זה היה באוגוסט 2008. שנתיים חלפו. איך אמרה אתמול שרונה? הזמן טס ועומד במקום בו זמנית. היא צודקת: הרגשנו כל דקה לאיטה אבל כמכלול השנתיים האלה חלפו במהירות מסחררת, וכך מצאתי את עצמי יום אחד עם דירה ובלי רהיטים, עם מפתח לארץ המובטחת אבל בלי מקום לישון כשאגיע אליה.
כך שבימים אלה ממש אני מחפשת מיטה. הדרישות: נוחה, רחבה, עמידה ויציבה. חדר השינה שקנינו רק לפני שנה וחצי התפרק, פשוטו כמשמעו. לא חיפשנו מציאה מטורפת, לא קנינו במקום שכוח אל ועדיין, זו היתה אחת הרכישות הפחות-מוצלחות שביצעתי מימיי. לא מזמן קיבלתי את החומרים של הולנדיה, שמציעים באמת את הדובדבן שבקציפת המיטות: מיטה שגורמת לשחרור אנדורפינים. במילים אחרות, מיטה ממסטלת. לצערי, היא גם עולה בהתאם, 76 אלף ש"ח. התקציב שלי: עד 2,000 ש"ח למיטה. עוד 2,000 ש"ח למזרן. לא ממש אותו דבר.
מתברר שאאלץ הפעם לוותר על תנועות המסטול והערסול שמפתים שמיטה יכולה להציע תמורת דבר בסיסי הרבה יותר: ארבע רגליים, גב, מקום למזרן. אם יש לכם המלצות, אשמח מאוד לשמוע.
זה תיכף כאן. ילדי בתי הספר כבר מצחצחים את העפרונות, ילדי הגנים את הסנדלים. המתבגרים, אני מניחה, מצחצחים את הלשון המושחזת ואת האנטי הרגיל להורים. יש רוח חדשה באוויר, אי אפשר להתעלם מזה: שנת הלימודים ממש פה. תיכף היא מתחילה. ונכון ששבוע אחד בלבד, אפילו פחות, יספיקו לה כדי להחזיר את הילדים הביתה לרגל ראש השנה, אבל אי אפשר להמשיך להעמיד פנים שהיא לא פה, ממש מעבר לשעון המעורר הבא.
מה נועלים ילדים ליום הראשון (והשני, והשלושים) בבית הספר? כרגיל, יהיו כאלה שיקבלו סנדלים ואחרים שיזכו בסניקרס או בנעלי ספורט. יהיו כאלה שיקבלו מותגים מפוארים ואחרים יסתפקו במותגים עממיים עד בלתי ממותגים. בסך הכל, רוב הילדים לא לומדים בכיתה עם פאשיוניסטות צעירות כמו סורי קרוז, אז כולם מרגישים די בסדר.
(1)+(2) סנדלים של פפאיה לבנים ולבנות, 169 ש"ח לזוג. (3) סניקרס של הוויאנס, 349 ש"ח. (4) נעלי בובה של הוויאנס.
בסך הכל, נעליים זה באמת החלק הכי פחות חשוב של תחילת שנת הלימודים. מקווה שתתחיל לכולם ברגל ימין, אני עצמי מלווה את האחיין לכיתה א' וזה הדבר הכי מרגש שקרה לי מזה זמן רב.
זה לא צמיד אלא טבעת מזהב 18K ויהלומים. היא מאוד יפה בעיניי, בקווים מודרניים ומקסימים. תג המחיר - 3,980$ - לא ריאלי מבחינתי בעליל, אבל כממתק לעיניים בשבת בבוקר היא עושה עבודה מצוינת.
החורף הגיע, לפחות אצל ניקולס קירקווד ו-Brownsfashion, וזה באמת זוג מגפונים חמוד להפליא, לא? כחול, מצויץ, ונדמה לי שאפילו, עם המיומנות הנכונה, גם בר-הליכה בהחלט. מצד שני, הוא כחול, מצויץ ונראה כאילו אמור להינעל בידי שדוני היער המכושף, לא? ולא רק זה. תמורת מגפוני-השדון האלה קירקווד ישמח אם ניפרד מ- 710 ליש"ט. די הרבה כסף כדי להיראות כאילו יצאנו זה עתה מ"שר הטבעות", לא?
העונה החדשה של הישרדות עומדת בפני סיום, וביום שני תיערך בכרמיאל הקרנה חגיגית של פרק הסיום. רוצים לזכות בנסיעת-הצ'ופר של ערוץ 10 לכרמיאל ולראות את הפרק לפני כולם? הגיבו לפוסט זה ואתם בדרך! כמו תמיד, תוכלו לשפר את סיכויי הזכייה באמצעות ציוצים, לייקים ואזכורים בפייסבוק.
בין המגיבים לפוסט יוגרל זוג כרטיסים לארוע, כולל כיבוד ופינוקים, וכמובן - צפייה בגמר הישרדות. ההרשמה תיסגר ביום שבת, 28/8. השם הזוכה יפורסם ביום ראשון, 29/8.
אנא שימו לב עקב טעות בפרסום המקורי: הסעה אינה כלולה. ההגעה עצמאית.
לרגל מלאת 5 שנים לבושם DKNY Be Delicious משיקים בארץ את התפוח הירוק המוכר בגרסת אדט וגם נתנו לנו, הבלוגריות, לשחק. הרעיון: בחרי בלוגרית ישראלית אחרת שנראה לך שהבושם מתאים לה, או שתאהב אותו, או שהוא משקף אותה בצורה כלשהי, והיא תוכל לקבל את הבושם במתנה.
לפני בחירת הזוכה עשיתי עבודת הכנה מקיפה. רחרחתי את הגרסה הישנה (פרחוני-פירותי קליל ומתקתק), בחנתי את הגרסה החדשה והגעתי למסקנה שאני רוצה לתת אותה לבלוגרית צעירה, ממש ממש צעירה, מפני שמדובר בבושם צעיר מאוד, עדין ואנין למדי - צעיר ואלגנטי, עד כמה שבושם לצעירות יכול להיות אלגנטי. בקצרה, הבלוגרית שבחרתי היא עמית מאנה K. בת ה-13. זו גם הזדמנות לספר שבמותג השיקו תחרות "סוף לסיפור" בעמוד הפייסבוק שלהם, בה ניתן לזכות בזוג כרטיסי טיסה לניו יורק.
נ.ב רוצים לדעת מי הבלוגרית שנבחרה בריסים ורסיסים? נ.נ.ב מכיוון שכרגע שאלו אני מבהירה: אני לא מקבלת את הבושם. כל הרעיון היה לשחק ולעשות משהו יפה בשביל מישהי אחרת לקראת ראש השנה. מעבר לזה, כשקראתי על השקת הבושם החדש דווקא שמחתי כי יש מעט השקות מושקעות במידה כזאת בארץ. בדרך כלל פשוט מעלים בושם על המדפים, אבל פה עשו סביבו פסטיבל שלם, כמו בחו"ל.
לפני שבוע בדיוק נחתה בתיבת המייל הזמנה לפתיחת "מסבאה ישראלית" שבה ואך ורק בה תימכר בירה ישראלית חדשה, אביר שמה (אחר כך גיליתי שבעצם היא לא כל כך חדשה, שכן הבירה הזו היא למעשה גלגול של בירה ישראלית משנות ה-50, מעין ורסיה של הבירה שהבריטים נהגו לייצר פה על מנת לשעשע את עצמם). התלבטתי עמוקות אם ללכת או לא, ובסופו של דבר נזכרתי בימיי רוויי האלכוהול בלונדון ובכרס הבירה החביבה שטיפחתי שם והחלטתי שללכת יהיה רעיון נהדר. אני חושבת שבחוץ היו 200 מעלות עם 700 אחוזי לחות והבריזה מהים (המסבאה נמצאת בקצה רחוב דיזנגוף, לפני חניוני הנמל) התגלתה כפיח מאגזוז של אוטובוס כלשהו ולא רוח ים מלטפת וקלילה. אבל מה אני מתלוננת, ללכת לשתות בירה און א סאנדיי נייט זה באמת דבר נהדר.
עיצוב הפנים נראה כמו בר מצוי: הרבה עץ, שולחנות גבוהים, חושך, צפוף.
אני יודעת שהבטיחו ארוחה אבל אני הגעתי רק בשביל הבירה ואיך לומר, זו אחלה בירה לחובבי הקלילות המתקתקות (שלא לדבר על הכוסות המהממות).
למרות הצפיפות והחום המזעזע היה באמת ארוע נחמד, האווירה היתה טובה, השיחה קלחה. אי אפשר להתעלם מהפלייליסט, שהיה מההזויים והנהדרים שיצא לי לשמוע (פלייליסט נהדר והזוי באותה מידה שמעתי לאחרונה רק בשגב אקספרס, שם נתקעו חזק באייטיז ומסרבים לשחרר). היו שם אינקסס עם Suicide Blonde, ג'ימי סאמרוויל עם Don't Leave Me This Way, מייקל ג'קסון(!) ואני לא זוכרת מי עוד. זה נשמע כמו הנגן שאיתו אני מתעמלת בבקרים! אשאיר אתכם, אם כן, עם אינקסס.
משקפי שמש עגולים עם אישיות ורצון טוב של מותג משקפי השמש Anne et Valentin. כמו הרבה דברים אחרים, המשקפיים הם "בהשראת וינטג'", כלומר, עגולים עם מסגרת עבה. חייבים להודות שהמראה מאוד צרפתי ומינימליסטי, לא? על כל פנים, הם מוצלחים מאוד ואמור להיות להם גם ליין של משקפי ראייה מוצלחים לא פחות שאני לא יודעת אם הביאו לארץ. הזוג החביב הזה יעלה 1,750 ש"ח בחנות של רזילי במתחם התחנה.
הא, הנה טביתה סימונס שמציעה, אההההההההה, נעליים של "המגפר"! עם משבצות ועקב רוקי מפוספס שאי אפשר (ואסור) להחמיץ אותו. כשמתרגלים לפלא המקושקש הוא ממש חמוד, אפילו הרמוני, ורק המחיר מחזיר אותי לגודלי הטבעי: 685 ליש"ט. שוד וגזל!
שלשום פרסמתי את הפוסט הזה והקוראת ציפי התרעמה על הבחירה בנעל כל כך בלתי אפשרית. "מה הקטע שלך עם העקבים הבלתי אפשריים האלה?", היא שאלה. "אני מסתכלת ומזדעזעת, מי יכולה ללכת על דבר כזה?". עניתי לה באמונה שלמה שבאמת כיף להסתכל עליהן, גם אם הנעילה בלתי אפשרית בעליל, ואז היכה בי שהיא צודקת, שבאמת הגיע הזמן לפוסט עם נעליים נעילות, לשם שינוי. והכי נעיל שאני יכולה לחשוב עליו הוא נעלי אוקספורד, שהן כמעט תמיד שטוחות אבל גם כשלא - העקבים נוטים להיות נעילים.
(1) כאילו אוקספורד על פלטפורמה גבוהה ועקב רוקי נוח ונעיל לגמרי מבית ג'פרי קמפבל. 128$ באורבן אאוטפיטרס, שגם שולחים לארץ (אם אתם מוכנים להשקיע עוד כמה עשרות דולרים בשילוח ובמכס). (2) שטוחות מבד לבית טופשופ. 110$. האם יצא לכם לראות כאלה בארץ? (3) שטוחות של ראלף לורן, ללא ספק האיש שלעד ייחרט בזכרוני כאחראי לאחת משערוריות הפוטושופ היותר מטופשות ומביכות, אבל דווקא נעליים נחמדות. 408$. (4) וכמובן, המלכה-האם הבלתי מעורערת של ליבי, בטסי החד פעמית, עם דגם נפוליאון שלה: עקב רחב, גפת לקה והרבה מאוד שופוני - כל אלה יכולים להיות שלכם תמורת 200$.
רגע, אז מה את רוצה מגרגורי היינס? בתשעה באוגוסט מדי שנה מציינים עוד שנה למותו של אמן הסטפס גרגורי היינס שנפטר ב-2003. אולי יצא לכם לצפות בו ב"חולה הדק" או ב"כמו אוויר לנשימה" או "חכם על גדולים". אני הכרתי אותו ב-Tap, שם פחות או יותר עשו משהו עם כישרון הריקוד הנהדר הזה שלו. שם היינס רקד סטפס בנעלי שחור ולבן שנראות בדיוק כמו נעלי אוקספורד (התמונה מפה, ואמנם הנעליים הן לא בשחור ולבן, זה די מעביר את המסר). אז במידה מסוימת, הפוסט הזה הוא גם בשבילו. אחלה סרט, Tap. נסו לצפות בו.
לא מאפיין אותי, אני יודעת, הפוסטים האישיים האלה. יש בלוגריות שעושות את זה יותר טוב ממני. אבל בזמן האחרון החיים עושים כל מיני תעלולים משונים. במישור המשפחתי, קיבלתי מה שרציתי. ז"א, יש לי עכשיו הרבה יותר אחריות, הרבה יותר דאגות והרבה הרבה יותר מה להוכיח. במישור המקצועי, לא רק שהגעתי לקצה גבול היכולת להתקדם במקום הנוכחי, אני פתאום מגלה שהתחושה לגמרי הדדית. זה לא רק שאני מיציתי את מקום העבודה, גם הוא מיצה את עצמו, ואותי. מה עושים מכאן אני עוד לא יודעת. מחכה לראות, אולי החיים יפתיעו אותי בסיבוב, אם כי אם נסתמך על ניסיון העבר, אני אצטרך לעבוד הרבה וקשה כדי לזכות בהפתעות הקטנות האלה. אומרים שיש אנשים שככה זה אצלם, הם צריכים לעבוד עבור כל דבר, גם דברים שאחרים מקבלים בקלות. אין מתנות חינם. לא היה דבר אחד שלא ירקתי דם כדי להשיג. חשבתי שבשלב הנוכחי זה כבר לא יהיה ככה, אבל לא, אני בחזרה במשבצת הראשונה וצריכה להצדיק את הקיום שלי, שוב, מחדש, בכל אחד מאפיקי החיים, כולל האישיים.
אני נמצאת כרגע בנקודה קצת משונה בחיים. פול גז בניוטרל, שנייה לפני החזרה לספסלי האקדמיה, הדי "תהילת העבר", אם אפשר לכנות אותה כך, בראשי כבר שככו. אני פחות בטוחה בעצמי, פחות רגועה במקום שלי ועם הרבה הרבה יותר שטרות לפרוע. אני מחשבת פתאום את כל הרגעים האלה בחודשיים-שלושה החולפים שבהם אכזבתי, גם אם אז לא הבנתי למה - עכשיו פתאום הכל נהיר. תמיד הייתי מאוד סרגלית וישרה, אבל בדרך כלל לא נתתי דין וחשבון. ואולי זה הדבר הכי חשוב, לתת דין וחשבון לאנשים שאתה רוצה להמשיך איתם, בכל מישור של החיים.
מנצלת את הבמה הזו כדי להתנצל בפני מי שנפגע, מי שרצה ולא קיבל ומי שקיבל ורצה לדעת מה ומדוע. מנצלת את הבמה הזו כדי לחבק יותר חזק את האנשים שאני אוהבת ושאני מקווה שאוהבים אותי בחזרה. נעליים זה לא הכל בחיים, אבל חברות דווקא כן. לומדים לשמור אותה בדרך הקשה, דרך הרגליים. ואין יום כמו שבת כדי שהלב יהיה קל יותר, גם לי וגם לכם.
הכירו את הדגם הנפלא הזה של בריאן אטווד, עם סיומת אדמדמה דקיקה לגפה שחורה ובוהקת ופרח בשני צבעים בחלקה האחורי. היא כל כך יפה שאפשר לשנייה לשכוח את העקב המופרך והבלתי נעיל ואת תג המחיר, 633 אירו. אם אתן במקרה רוכשות נעליים לחגים ונתקעתן עם עודף, עשו מגבית וארגנו לי את הזוג הנהדר הזה. תודה מראש.
אתמול נזכרתי בפלווג החביב וחשבתי שיהיה נחמד לבדוק מה הוא זמם בזמן האחרון. החדשות הטובות הן שאצל ג'ון כמו אצל ג'ון. החדשות הרעות, שלפעמים הוא מותח את הסגנון שלו, שנע כנראה בין קרקסי לנעלי נוחות, עד גבול המביך. גם אני לא פראיירית, לכן אספתי מקבץ נאה של דגמים מביכים והבאתי אותו כאן לפניכם:
(1) כן, זה מגפון ורוד עם שפיץ. לא, זה לא לגברים. בפינת ההלצה העצובה: הדגם מכונה מליסה. 325$. (2) גרסה פלווגית לדו-צבעיות שהולכות לככב בסתיו הקרוב. הכי שרוך ארומה. 169$. (3) בובתיות בגוונים שכל בת ארבע היתה מתפדחת לצאת בהן מהבית. 255$. (4) ועוד בובתיות, הפעם כאלה שבנות הארבע שבחבורה היו דווקא מאמצות בכיף (רק תראו את הבזוקיות של הוורוד הזה!). הבעיה מתחילה עם בנות הקצת-יותר-מארבע, שיהיה להן מאוד קשה להצדיק את הסרט הזה. ג'ון, האם שומע? בלי צלופן הסרט לא שווה! 189$.
אלה היו 30 שניות של הומור טהור על חשבון ג'ון פלווג. קחו בחשבון שאני עדיין חושבת שהוא גאון, ואמנם דגמים 2 ו-3 ככל הנראה לא יימצאו במלתחה שלי, אבל הוורודים! הייתי שמחה לכל אחד מהם, אפילו המגפון הערסי עם דוגמת הנחש המצחיקה.
אחרי צונאמי הקמפיינים שהיה בבלוג בזמן האחרון, הגיע הזמן לקצת שפיות מבורכת. במילים אחרות, בואו נתעמר יחד במעצב על כלשהו, שממילא לעולם לא נוכל להרשות לעצמנו. על השיפוד היום מגפון שעיר מאוד של אלכסנדר וונג, ותנו לי להגיד לכם מה היתה ההשראה לעיצוב: הזקנים של זיזי טופ! כן, תודו שזה דומה! המחיר, כמובן, הרבה יותר מהדיסקוגרפיה המלאה של זיזי טופ פלוס עלות התגלחת לשניהם: 925$. לאהוב או לשנוא, הפינה לשיפוטכם.
כמו דולצ'ה וגבאנה, גם קוואלי מאמין גדול בפרזנטורית ממותגת לעייפה. הדולצ'ות היו מוכנים ללכת על פרזנטורית בת 50 פלוס שזקוקה להרבה פוטושופ, אבל קוואלי חסך ובחר בג'יזל. מה רע, גם דוגמנית, גם רזה מאוד מאוד, גם מותג-על בתחום הפרזנטוריות. לא שכאן חסכו בפוטושופ להשגת המראה המצויר-למחצה, אבל היי, לפחות הקמפיין הזה הוא בצבע! כמו האיטלקי החרוך השני שסקרנו, גם קוואלי הולך על נוסחאות בדוקות: מנומרים, אש, להבה והרבה ג'יזל. למה לו להסתבך כשאפשר ללכת על בטוח. האם זה עובד? תשפטו אתם.
מגיע גיל, אמרה לי מעצבת התכשיטים טובי פרבר והבעה חולמנית על פניה, שאת רוצה ללכת על בטוח, שניים-שלושה תכשיטים קבועים, כאלה שהיד נשלחת אליהם אוטומטית ואת יודעת שלא משנה מה תלבשי, הם תמיד יגרמו לך להרגיש טוב עם עצמך. התכשיטים של פרבר נכנסים לתמונה בדיוק בנקודה הזו, כשאת מעדיפה איכות על פני כמות, תהליך שהיא מאבחנת שמתרחש החל מאמצע שנות השלושים. פרבר מעצבת תכשיטים מזהב 18K ואבנים טובות - הכל טבעי. המשמעות היא שהזהב לא מבהיק למרחקים, הזהב הלבן דווקא צהבהב (מפני שהיא אינה מצפה אותו רודיום) והאבנים מלוטשות אבל לא בוהקות כמו זכוכיות למרחקים אלא מסתפקות באיזה ניצוץ טבעי.
פרבר מחבבת טבעות גדולות, שרשראות מרובות ותכשיטים שאפשר לשחק בהם. מוטיב המשחק חוזר בעגילים, שאפשר לפרק מהם את התליון ולהשתמש בהם כעגילי-חישוק קטנים לעבודה, או כעגילים אלגנטיים לערב כשהתליו מחובר, בשרשראות, שלרבות מהן יש כמה אופני ענידה ובטבעות שנענדות בסטים, שתיים, שלוש ואפילו ארבע, ואפשר לשחק לא רק בסדר הצבעים אלא גם בארגון על האצבע. הנה טעימה קטנה:
לשרשרת משמאל למעלה יש כמה אופני ענידה, אפשר כעניבה או כשרשרת רגילה. השרשרת מימין עשויה מחרוזי זהב, אמנם אפשר לענוד אותה רק בדרך אחת, אבל היא האירה מאוד את הפנים שלי. העגילים עם המנצ'לעך חמודים מאוד! יש גם שרשרת תואמת. מימין למטה - צמיד דקיק שאמור להיענד בסט אבל לא חובה. לידו צמיד מחומר משונה שעשוי מדג כלשהו. מגיע בצבעים שונים (אבל זה הכי יפה). ולסיום - טבעת גדולה.
התכשיטים של פרבר לא זולים. המחירים מתחילים בכאלפיים ש"ח לטבעות נישואים ומאמירים עד 16 אלף ש"ח לשרשראות היקרות ביותר. עם זאת, נתקלתי כבר בתכשיטים יקרים יותר בקניונים. למי שאוהבת, פרבר דוגלת בדיאלוג עם הלקוחה וחנות הסטודיו שלה נמצאת ברח' בן יהודה בת"א.
דולצ'ה וגבאנה עדיין סובלים מאובססיית מדונה קלה ולא כל כך אכפת להם שהתמונות עברו פוטושופ מורגש מאוד וכלל לא טבעי למראה. הקמפיין הפעם אמור להיות בהשראת הסרט האיטלקי "מאמא רומא", או במילים אחרות: אנחנו איטלקים, בואו ניקח את מדונה האיטלקיה ונשים אותה בסיטואציות איטלקיות עם גבות איטלקיות (=שחורות). לגבי התוצאות אפשר להתווכח: (התמונות מפה)
מי שמתעניין בנעליים לא יקבל שום דבר מהקמפיין הזה, אבל אם לשפוט על פיו, הבגדים יהיו שחורים ומנומרים לחלופין. השחור-לבן האמנותי לא עושה חסד עם התמונות ובמיוחד לא עם הבגדים. מדונה נראית מנותחת להפליא (שימו לב לצוואר) ובת בלי גיל (שימו לב לפוטושופ). מצד שני, לא בטוחה שפנלופה קרוז היתה עוברת טוב יותר בקמפיין.
ובהקשר הזה יש לי רק דבר אחד לומר: אני אוהבת את מוסקינו! הם מצליחים להיות מותג עילאי לחלוטין בלי פלצנת ועם המון הומור, וגם הקמפיין הזה עשוי בטוב טעם ובהומור נחוצים, בלי ליפול לתהומות של חשיבות עצמית או התעלפות יתר מזה שהפרזנטורית שלהם יפהפיה. (התמונות מפה)
אוקיי, אז אין פה גיבורי על ולא פרחה במרצדס, אבל הם פרגנו לנו בפיראטית! אולי רק תוכי חסר.
אני כבר לא זוכרת מתי גיליתי את מיכל נגרין, אולי במהלך הצבא או אפילו לפניו. זה היה בוודאות אחרי שהיא עברה משלב הדוכן בנחלת בנימין לשלב החנות, אבל אני לא משוכנעת אם אז כבר היו לה כמה חנויות. אמנם לקולקציות היה לי די קשה להתחבר - כל הפרחים והנצנוצים היו קצת מופרכים עבורי - אבל תמיד אהבתי את העיצוב המובחן של החנויות.
בשנים האחרונות אפשר היה להרגיש בשינוי כיוון אצל נגרין. קודם הושקו קישוטי-בית ומוצרי נייר, כולם עם הפרחים הרגילים והעמוסים שהתרגלנו לצפות ממנה. אחר כך היתה טבילת אש ראשונה עם בגדים בעיצובה שגם כן סבלו מתפרחת. ואז הגיעו תכשיטי הטוונטיז שסימנו את תחילתו של התהליך ששיאו, כך נדמה לי, בהשקה מחודשת של ליין הבגדים עם דגש מיוחד על מבחר והיצע מידות ודגמים ופתיחת הגלריה במתחם התחנה, הכוללת שני חללים, האחד לבגדים והשני לתכשיטים.
בשתי מילים, הבגדים של נגרין הם בעיקר חולצות ושמלות יפות למדי לארועים בגזרות מוצלחות (הבדים נראו לי קצת נצמדים אבל לא בחנתי את ההרכב ולכן אני לא יודעת) ובמחירים לא צנועים כלל. טווח המידות רחב, כמו שאפשר לראות גם בקמפיין.
מבחינת התכשיטים עושה רושם שנגרין עיבתה את הליין והוסיפה פיגורינות קטנות ועמוסות שחלקן באמת חמודות מאוד:
אישית, זה קצת עמוס לטעמי, אבל שיטוט זריז בחנות העלה שיש גם תכשיטים פחות עמוסים. מצד שני, רוב מי שעמדה לידי וחיפשה "פחות בלינג" מצאה את עצמה קונה המון בלינג... על כל פנים, נגרין ממשיכה ליצור גם את תכשיטי הפרחים והנצנצים הרגילים, שמסתתרים במגירות שבחנות במתחם התחנה או פשוט מוצגים לעין כל ביתר חנויות הרשת.
עניין הוינטג' כנראה עובד בצורה מפעימה בבית לואי ויטון. קודם כל, הם החליטו לאוורר מהנפטלין את כריסטי טרלינגטון שהיתה סופר-מודל בשנות התשעים. טרלינגטון כבר בת 40, אבל אם לשפוט לפי התמונות או שהיא לא התבגרה ביום או שאצל ויטון יש אנשי פוטושופ משכנעים. כך או אחרת, עם טרלינגטון מצולמות בחורות שצעירות ממנה בעשור לפחות. המראה הנבחר: בדרניות פיפטיז. הן כנראה בדרך לנסיעה, אחרת אין לי הסבר הגיוני לכמות השערורייתית של תיקי הלואי ויטון שצולמו איתן.
חייבים להודות שאין שום דבר יוצא דופן בקמפיין הזה. הדוגמניות יפות, הצילומים יפים ואפילו התיקים יפים (גם הנעליים בסדר). אני אוהבת את הצבעוניות החומה החמימה ואת האווירה הסקסית, אבל בסך הכל, הוא לא מושך במיוחד או תופס את העין.
וואו, איזו אווירה מדהימה יש בקמפיין הזה! אפלולית, מיושנת אבל ברוח גיבורי על. הרמס לקחו את הדוגמנים למקום אחר לגמרי, לקו התפר שבין צילומי אופנה לכרזות של סרט עלילתי. למען האמת, אלמלא הלוגו של הרמס שמככב שם בקטן, סביר להניח שהמודעות האלה היו עוברות יפה מאוד ככרזות לסרט גיבורי על חדש, כשבאטמן פגש מוצרי עור באיכות מעולה (אההההה, עור-מן?). הקמפיין הזה עושה לי חלושעס אפילו יותר מהלובוטין, דווקא בגלל האווירה הקומיקסית, שכל כך שונה ממה שהייתי מצפה ממותג אופנה רציני ובעל דימוי מעט מיושן כמו הרמס.
לפני 20 שנה למדה נגה גולדשטיין צורפות בקורס של משרד העבודה. היא התאהבה בעשייה והמשיכה הלאה, קודם לבצלאל ואחר כך לאוניברסיטת בירמינגהם. עכשיו היא מציגה קולקציית תכשיטים ממתכות יקרות ואבנים טובות שהיא מגדירה אותה בהשראת הטבע, ואני חושבת שמפסלת את הטבע במידה גבוהה של דיוק, בחלק מהמקרים.
משמאל למעלה, שרשרת מדגם אוצר בהשראת פרי עץ הברכיכיטון, זהב 18K, פנינים ויהלומים. 890$. לטעמי החלק החזק יותר בקולקציה הוא הצמידים. צמיד פנינים לבנות שטוחות וזהב 18K מדגם ירח מלא, לטעמי המוצלח ביותר מכל הקולקציה. 400$. מתחתיו צמיד חוביזה (מעוג כרתי) בזהב לבן עם נגיעות של זהב צהוב ויהלומים. 610$. באמצע עגילי אחירותם החורש, זהב 18K ויהלומים. 800$. משמאל למטה, טבעת בצורת פרח אניס, זהב 18K ויהלומים. 1,160$.
עוד מהתכשיטים של נגה וקצת עליה ניתן לראות באתר שלה.
