ביי לפייסבוק: היום הרביעי

אוקיי, סימני ההתנתקות מהפייסבוק* מתחילים לתת בי את אותותיהם.

מצאתי קופסת סיגריות שהאקסית שלי השאירה אצלי לפני 8 שנים. עכשיו, מעולם לא עישנתי סיגריה בחיים שלי וזה לא שלא היו לי הזדמנויות לאורך השנים, פשוט החברים המעשנים אף פעם לא הסכימו לתת לי סיגריה או אפילו שכטה (ככה קוראים לזה?) בטענה שהם מגינים עליי ועדיף לי ככה.
בקיצור לא היה אלכוהול בבית (בכל זאת, מה זה, השקה פה?!) ומצאתי את הקופסה. שלפתי סיגריה והשקעתי שלושה גפרורים עד שקלטתי שאני אמור לשאוף כדי שהסיגריה תידלק. בקיצור, עישנתי סיגריה שלמה ואיפרתי לתוך ספל שלא עשה רע לאף אחד. לא היו שיעולים, לא הייתה תחושה מיוחדת, לא הייתה התרגשות וגם לא היה גועל. היה סתם משהו רגיל. הבת שלי בת ה-5 קלטה אותי ואמרה לי שאסור לעשן כי זה מלכלך את כדור הארץ. ניסיתי לעשות טבעות כדי להסיח את דעתה מהכוכב, אבל סתם יצא עשן לבן. היא לא התרשמה.
זרקתי את שאר הקופסה.
35 שנה (בהנחה שתינוקות יכולים לעשן) תהיתי מה הטעם של סיגריה ועכשיו גיליתי שזה שום דבר מיוחד.
נשארו עוד 10 ימים לסוף הניסוי. אולי מחר אני אשתה חשיש.


* צבי דובוש, מייסד ועורך אישים, משתתף בניסוי גמילה מהפייסבוק של התוכנית צינור לילה בערוץ 10. במסגרת הניסוי התחייב לא להיכנס לפייסבוק במשך שבועיים.

מגפונים

מגפונים עם טוויסט, זה יהיה הקטע שלי בחורף הקרוב. מגפיים זה רציני ומחייב מדי, מגפונים הם בדיוק מה שאני צריכה: לא ממש נעליים, ממש לא מגפיים.



(1) אליזבת' וג'יימס עם מגפון עמוק ופרוץ-חרטום במראה כללי של דג. 375$.
(2) טומי הילפיגר לא מחדש שוםדבר, אבל עושה את זה בחן לא רע. 298$.
(3) ג'ימי צ'ו עם מגפון פרוותי משהו שגם כן לא מחדש המון, אבל עשוי טוב. תג המחיר, לעומת זאת, 1,195$, קצת מופרך יחסית לתמורה.
(4) מארק ג'ייקובס עם מגפון קטנטן, חצי-אוקספורד, שמזכיר במשהו את המגפון החמוד של טרייסי ניולס מהפוסט על קום איל פו. 395$.

מעניין איפה מוצאים מגפון כמו במס' 4.

ביי לפייסבוק: יממה לניסוי

אוקיי, זה כבר לא מצחיק. אני 24 שעות בלי פייסבוק*.

מצד אחד, גיליתי שהתפנו לי בערך שלוש שעות שניצלתי להשלמת פערים בעבודה וזה היה נחמד.
מצד שני איבדתי את שמחת החיים וזה פחות נחמד.

אני די בטוח שאני מפספס משהו. אני מתחיל להרגיש כמו הבן שלי שבוכה כשהוא צריך ללכת לישון כי הוא מפחד שיקרה משהו מעניין בלילה והוא לעולם לא יידע מה זה היה.


* צבי דובוש, מייסד ועורך אישים, משתתף בניסוי גמילה מהפייסבוק של התוכנית צינור לילה בערוץ 10. במסגרת הניסוי התחייב לא להיכנס לפייסבוק במשך שבועיים.

גוני חורף? הצחקתם אותם

בניגוד לכל המעצבים שכבר דיברנו עליהם בעבר, יש כמה מעצבים שהעובדה שאוטוטו סתיו אפרורי ושנייה אחריו יגיעו חורף וגשם לא מרגשת בכלל. למען האמת, הם מחליפים את חומרי הגלם, זמש במקום לקה או פרווה (לא מלאכותית, לצערי) במקום בדים, אבל נשארים בצבעים שעושים שמח לנשמה. אני אוהבת את החשיבה שמאחורי העיצובים האלה, כי הדכדוך הסתווי הוא לא יותר מאשר עניין של פרשנות ולמה, לעזאזל, שלא נהיה קלי דעת ועליזים גם כשעלי שלכת נוחתים לנו על הראש ויונים צחורות-כנף (ומלאות כינים) עפות להן לארצות החום. אם אתם שואלים אותי, סתיו זו העונה הכי טובה בשנה: יש רוח נעימה, מתקפת החרקים של האביב והקיץ מסתיימת ועדיין לא צריך להירטב כדי לקנות במכולת. גן עדן.



(1) טביתה סימונס, לחובבי המראה האפרסקי-זמשי, שמוכנים לשלם תמורתו 1,230$.
(2) אס"ל ממחזר קלאסיקה על פלטפורמה וצובע אותה בסגול נועז ובלתי חורפי כלל. 920$.
(3) Roger Vivier, שאני לא מתפעלת ממנו בדרך כלל, בפרשנות כתומה, מלאת פאייטים וטראשית להפליא, על פאמפ סולידית. 750 אירו.
(4) מלברי, תמיד חמודים אבל עד כה לא ממש מרגשים, עם מגפון בכחול-העונה-שעברה, מתוק כל כך שגורם ללב להתכווץ. גם כששומעים את המחיר: 695$.

אז - מה תנעלו הסתיו?

ביי לפייסבוק: היום ראשון - שעה ראשונה לניסוי

קודם כל, תודה לנעלולה שהסכימה לארח אותי בבלוג שלה אחרי שאני והפייסבוק נפרדנו*.

שנית, אני מרגיש צורך דחוף לעדכן סטטוס קריטי לחיים שלי: אלוהים לוקח אליו את כל הטובים - נגמרו השקדי מרק.
אני מרגיש כמו בנאדם שאיבד את אחד החושים שלו. חוש האינטרנט, יש. חוש האימייל, יש. חוש הפייסבוק, יוק.

שלישית, עכשיו כשיש לי המון זמן פנוי , אולי כדאי שאני אשתתף בניסוי אחר של ערוץ 10, בו המשתתפים צריכים לעשות סקס 61 יום רצוף, אבל בלי לרוץ לספר לחבר'ה, רק לספר לערוץ 10.

רביעית, כל אלה שאמרו שאני לא אחזיק שעה מעמד, הבדיחה היא עליכם, כי אני הולך עכשיו לישון ועד שאני אקום יעברו לפחות 8 שעות!


* צבי דובוש, מייסד ועורך אישים, משתתף בניסוי גמילה מהפייסבוק של התוכנית צינור לילה בערוץ 10. במסגרת הניסוי התחייב לא להיכנס לפייסבוק במשך שבועיים.

פרו נוחות

קום איל פו הזמינו בלוגריות להשקת קולקציות הנעליים המבטיחות שלהם, ובכלל זה פריטים מהקולקציה של Raperi, Chie Mihara ועוד כמה שמות נאים.
התייצבתי באיחור מרגיז ועם מטען ציפיות אדיר לקבל כמה ממתקי עיניים רציניים ביותר עם תג מחיר תואם. בשורה התחתונה, קום איל פו בהחלט עושים פה מהלך נועז מבחינה מסחרית. קא"פ מנסים לכוון הכי קרוב ל-A-listers. לפעמים זה מצליח (כלומר, עם Chie Mihara). בשאר הזמן - פחות: המעצבים לא מגשימים את מטען הציפיות ותג המחיר שלהם, או שאולי הדגמים שהובאו היו הכי סולידיים שבנמצא.

מבחינתי, זה היה בעיקר העניין: בחירת הדגמים קצת אכזבה אותי, במיוחד בהתחלה. ליבי לא עצר מפעימתו למראה ולו אחד מהדגמים. זו אמירה עצובה למדי, אבל יש בה ככל הנראה הגיון מסחרי מושלם מבחינת הרשת. קא"פ, ואני מאמינה שהדברים נעשו מתוך החלטה מודעת והתאמה מקסימלית לקהל הלקוחות של הרשת, ויתרו על עניין הטרנדיות לטובת נוחות ושימושיות: כל הדגמים שהוצגו על מדפי החנות, ללא יוצא מן הכלל, צוידו בעקבים סבירים לחלוטין - רובם רבועים ונוחים - ובאימום שנראה ידידותי למשתמשת. לגבי הצבעוניות הסתווית המשעממת להפליא - לא בטוח שזו אשמת הרשת. יכול בהחלט להיות שהמעצבים מתכוננים לתנומת החורף שלהם. במאזן בין חדשנות עיצובית לנוחות, הנוחות מנצחת בגדול. בגזרת התמחור, המצב שונה לחלוטין.

כיאה לרשת כקא"פ ולשמות שהיא מייבאת לארץ, הנעליים לא זולות כלל וכלל. זה לא נורא כשאת שייכת לקהל הלקוחות הרגיל של הרשת, כמובן, וקא"פ לשנייה אחת לא מתיימרים לפנות לאחוזים נרחבים של האוכלוסיה.

וכמה תמונות להמחשה, בלי מחירים:



(1) סולידי בשני צבעים מבית Tracey Neuls.
(2) פרחים מפוסלים של Chie Mihara, כנראה הדגם האמנותי ביותר שראיתי באותה פרזנטציה.
(3) Raperi בדגם סולידי בשני צבעים, ויש גם בצבע אחד.
(4) IXOS הולכים על חיתוכי לייזר, שהוצגו כדבר הלוהט ביותר בתחום הנעליים.

טוב לדעת שיש גם כאלה בארץ. מצער לדעת שכמו מקביליהם מחו"ל, גם את אלה לא כל אחת תוכל להרשות לעצמה.

ימים אפורים

משונה הסתיו הזה שנחת פתאום לפתחנו. פה חם, שם קר. השמש כבר לא מסנוורת ממקומה באמצע השמיים, פשוט כי אנו מחמיצים אותה שם מדי יום (על כך אנחנו ודאי חבים תודה למי שהמיט עלינו את שעון החורף המיותר). סתיו זו העונה החביבה עליי. משהו באפרפרות שמסביב, בלגיטימציה לאהוב את האפור העכור ביותר, חדל האישים מכל הצבעים, שבעיניי דווקא מלא בקסם וברבדים. על כל פנים, אפשר גם לנעול אפור, תראו בעצמכם:



(1) אלה הם Takoon בדגם פיסולי מייגע עם יותר מדי מכל דבר, כולל שרוכים. 795$.
(2) והנה הדגם החביב עליי בפוסט הזה: לואי ויטון מצליחים לא להיות צ'חצ'חים (למרות החרטום המחשיד והפרנזים א-לה המערב הפרוע). 1,260$ שכמובן אין לאיש מאיתנו (אבל אולי אלדו ינפיקו תואם?).
(3) מגפי גשם (ווליז) של מיסוני, עם הדוגמה המיסונית הרגילה, רק בגוונים מאופקים עד שמרניים. 330$, שזה, תסכימו איתי, לא הכי נורא לנעליים של מיסוני (אבל מופרז בהחלט כשנזכרים שמדובר במגפי גומי).
(4) וסטלה מקרטני בשיתוף הפעולה שלה עם אדידס הולכת על הרבה אפור ומנפיקה את הדגם הלא מסעיר אך בהחלט חביב הבא. היא גם מתמחרת אותו ב-150$, שזה איכשהו עובר.

פלטפורמות עכשיו!

שוטטתי לא מכבר בחנויות ארצנו וגיליתי שפסו מהעולם הפלטפורמות הנוחות, אלה שפשוט מגביהות אותנו מהקרקע ב-8-10 ס"מ בלי השיפוע המעיק והלחץ על אצבעות הרגליים. במקומן יש נעלי עקב עם פלטפורמה קדמית, בדרך כלל די גבוהה. זה לא רע, בוודאי עדיף על פני השיפועים הבלתי-אפשריים ששלטו עד כה בכיפה, אבל עדיין לא מהווה תחליף הולם לנוחות היחסית של הפלטפורמות הגסות שאני כל כך אוהבת.



(1) Guess עם עקב דקיק וכיסוי לקרסול על פלטפורמה מעודנת. 268$.
(2) פנדי עם הדגם המנצח של הפוסט, פשוט יפהפה! המחיר מצער, 860$. אם תראו את התאום הזול, אשמח לרכוש אותו.
(3) אליה עם דגם מנומר ומשעשע שבאופן פרדוקסלי קל להתאהב בו. 1,830$ שלא אשלם לעולם.
(4) ג'יבנשי עם הפלטפורמה שחיפשתי: הגבהה רציפה מכריות האצבע ועד קצה העקב. 708 אירו מוגזמים וזה שלי.

איזה כיף לדבר שוב על נעליים!

הכי אוף טופיק: בנה ביתך #3: נכנסים לארון

אחרי שקצת נרגענו מהלם המעבר, הארגזים בסלון (אין ריהוט, רק ארגזים במעין מיצג אורבני נאה), היעדר המזרן (אמרו שאולי יגיע בתחילת השבוע הבא), וכל שאר ההתרוצצויות, התחלנו לטפל בבעיה הבוערת ביותר שלנו: היעדר ארון בחדר השינה שלנו.

כשהתחלתי לחפש את הארון המושלם התברר לי שלמרות המחירים הנוחים יחסית של ארונות ההזזה ברשתות שונות, המחירים קופצים בצורה פרועה ביותר ברגע שמבקשים לאבזר אותם בכמה דברים בסיסיים כמו סלסלת רשת, מתלה נשלף למכנסיים וכד'. כל זה, כמובן, עוד לפני שדיברנו על האטימה הלקויה של מרבית ארונות ההזזה (הדלתות משום מה תמיד מותקנות עקום, מניסיון) ועל העובדה שככל שהארון איכותי יותר, כלומר מותאם בצורה מושלמת לחלוטין לנישה שיועדה לו, המחיר קופץ לאזור 8,000 השקלים במהירות מסחררת. בסך הכל, עבור ארון שהרוחב המקסימלי שלו יהיה 2.30 מ', זה לא מעט.

הפתרון המסתמן בינתיים: איקאה. בזמן האחרון שמתי לב לעלייה באיכות הריהוט שלהם, שמתבטאת בקולקציות חדשות, מתכנני הארונות שלהם סופר-מקצוענים ומחירי הפרזול אצלם נוחים מאוד. השאלה היחידה היא האם שווה להשאיר מרווח בלתי מנוצל של 30 ס"מ בנישה, כיוון שאיקאה עובדים אך ורק בגדלים סטנדרטיים ובהפרשים של חצי מטר בין רוחב ארון אחד לשני.

וווווווווווואווווווווווווווווווו!

חמישה יתרונות עצומים של ה-mules שלפניכם:
1. עושה רושם שיש להן עקב רחב, נעיל ונוח.
2. וגם פלטפורמה מלבבת.
3. יש דוגמה על העקב.
4. הן מבית מארני האהוב.
5. אי אפשר להשיג בארץ, וטוב שכך בהתחשב בתג מחיר של 505 ליש"ט.

וווווווווווואווווווווווווווווווו!

זו היתה חופשה שהתארכה. בית חדש הוא תמיד אתגר. במקרה שלי הוא לא היחידי: גם מבחינת קריירה ומבחינת משפחה לא טמנו את היד בצלחת. אבל אלה דברים אחרים. בואו נתמקד היום בדברים יפים, כמו הנעל הזו, למשל, מבית שרלוט אולימפיה.



פלטפורמות ורודות - יש. גפה מנומרת - יש. עקב דקיק ובלתי אפשרי לחלוטין - יש. ללא ספק, יצירה נהדרת (שלא הייתי ממליצה לאף אחת לנסות להדס בה). 1,067$ וזה שלכם, מתנה לחג.

חופשה

זה הזמן לצאת לחופשה של שבוע, לרגל המעבר, החגים, השינויים בחיים ובכלל. לטעון קצת את הבטריות ולחזור בכוחות מחודשים.