skip to main |
skip to sidebar
אתמול נערכה השקת קולקציית החורף של מותג ההנעלה הישראלי Zamsh. אני מודה שלא שמעתי עליו לפני ההשקה, אבל הסקרנות גררה אותי לסניף הרשת בדיזנגוף סנטר על מנת לקבל קצת תובנות.
המסקנות לא היו חד משמעיות.
בפן החיובי, מדובר בקולקציה חורפית בגוונים בטוחים וסולידיים (חום, קאמל, בז', אפור, שחור ומעט ירוק בקבוק, כחול דהוי ובורדו) ובדגמים יומיומיים ונוחים מאוד, כאלה שאין בעיה לנעול ליום עבודה ארוך. העקבים לא גבוהים, האימומים נוחים ובסך הכל, מדובר בפתרונות יומיומיים במחירים סבירים ביותר (מ-249 ש"ח ועד 599 ש"ח למגף היקר ביותר שראיתי בחנות). למי שזה חשוב לה, חלק מהדגמים עשויים דמוי עור (ואחרים מעור ומזמש). מבירור קטן בקרב חברות, אלה שרכשו סנדלים בחנות מאוד מרוצות מהם. לדבריהן, הסנדלים מחזיקים מעמד יפה ונראים מצוין גם בנעילה ממושכת. אני מתארת לעצמי שכך הדבר גם לגבי נעלי החורף.
בפן הפחות חיובי, קשה לדבר על עיצובים מסעירים או חדשניים במיוחד והצבעוניות מאוד מאוד מוגבלת. לדעתי עוד קצת תעוזה היתה עושה טוב למותג, אבל אולי אני לא קהל היעד שאליהם הם מכוונים.
לרשת יש סניפים בתל אביב, זכרון יעקב, חדרה, ירושלים ורחובות, כך שתוכלו לנסות להתרשם בעצמכם.
זה אולי לא בדיוק הפריט ההולם לפינת בא לי, אבל יש לי נסיבות מקלות:
1. אני אוהבת משקפיים.
2. יש לי חולשה מוזרה לאסי משקפיים (אצלו משווק הפלא), הוא האופטומטריסט שלי 5-6 שנים.
3. בזמן האחרון הדבר היחיד שמתחשק לי לקנות הוא משקפיים.
4. הדגם הזה כל כך טפשי שאי אפשר לא לאהוב אותו.
אכן, הם מטופשים, עם עיגולים וזוהרים בחושך. משום מה בחומרים שקיבלתי הוסבר שזה גימיק למועדונים, אבל אני באמת לא מכירה יותר מדי אנשים שהולכים למועדונים עם משקפיים. אז בואו נסתפק ב"זוהר בחושך, משעשע בחדר השינה ויש לזה אחלה עיגולים מאדליקים על המוטות". 690 ש"ח, לא נורא יקר אבל לא יזיקו כמה אחוזי הנחה.
ורסאצ'ה מטפחים את תת-המותג Versus ומפנקים אותו בדגם האולטרה-מהמם הזה (הו, כמה הוצ'י יכולה נעל להיות), שיש בו שרשראות אדומות ועקב אדום, ואין בו כלל פלטפורמה שתקל עלינו את העקב הרצחני. בדגם הזה מגולמים יפה גם מחיר אסטרונומי (315 ליש"ט בסופעונה!) וגם כאבי גב אסטרונומיים, הכל בשם המותגיות.
לבן. מנומרר. מגפון. עקב תלול. לא פרקטי בשום צורה. עולה המון (1,160 אירו!). אזדין אליה שוב מוכיח שמעצבי על לא צריכים לחשוב על דברים מעשיים כי כנראה יהיה מי שישלם.
כל בחורה צריכה עניבה, במיוחד כזו עם מגדל אייפל ולבבות, לא?
ומכיוון שבטסי אהובתי יודעת את האמת הבסיסית הזו, הנה שרשרת העניבה שהיא מציעה לנו לרכוש בהוצאה מינימלית של 85$. בעצם, עכשיו כשחושבים על זה, הגברת יודעת לתמחר.
היי, אמא! היום יש לך יום הולדת. מאוד רצינו לקנות לך משהו, אבל אנחנו מכירים את טעמך ויודעים שגם השנה, כמו בכל שנה, תלכי ותבחרי לבד. כדי להקל עלייך את הבחירה רציתי להציע את הטבעת הזו:
אני יודעת שאת אוהבת אבני חן, במיוחד ירוקות, יהלומים (במיוחד צהובים) וזהב 18K, כך שלדעתי את תאהבי אותה מאוד. את תג המחיר, מן הסתם, הרבה פחות: 18,000$. סכום אסטרונומי ומעט מגוחך שברור לכולנו שלא נרשה לעצמנו, אבל ימי הולדת הם פה, בין היתר, כדי לחלום.
ואם אנחנו כבר במצב רוח של קניות, זהב וסכומי עתק על דברים קטנים, אולי תתענייני גם בטבעת הזו:
אכן, זהב 18K חובר ליהלומים, לצורה מוגדרת (של האות S) ולתג מחיר מרגיז (אם כי שפוי יותר מהקודם) של 3,600$. מזל טוב, אמא!
קולקציית תכשיטים חדשה-ישנה של בטסי אהובתי, תחת השם המחייב Vampire collection (הייתכן שבטסי ומאק תזמנו יחד את הופעת קולקציות הערפדים והרשעים בהתאמה? אתמהה). מבט קצר חושף את מה שכולנו כבר ידענו: בטסי אמנם משווקת תכשיטים תוצרת המזרח בדיוק כמו הרשתות העממיות יותר, מדיווה ועד אקססורייז, אבל איכשהו אצלה הם מושקעים והומוריסטיים יותר, ובסך הכל אמנם מתומחרים הרבה מעל לתמורה שהם נותנים, אבל לפחות הם נותנים תמורה כלשהי.
[1] שרשרת הינשוף המוכרת לכולנו (2$ באיביי למקור הסיני הזול), הפעם בגרסה משודרגת והומוריסטית, עם צבעים ושושנה שחורה לעיטור. 75$.
[2] עכשיו עברנו לטבעות: טבעת משקפיים ערפדיים שכאלה. ורודה, עסיסית ומשעשעת להפליא. הפריט המוצלח ביותר בפוסט, לטעמי. 45$.
[3] עגילי עטלף שכתוב עליהם BOO. דברים שרק בטסי הגדולה יכולה לשווק! 40$.
[4] עוד פריט שכבר ראינו כמוהו אבל עשוי בטוב טעם ובהומור נאה: טבעת ינשוף עם עיניים נוצצות. 41$.
לרגל ביטול עמלות הדואר הדרקוניות (38 ש"ח בגין כל הזמנה ולא משנה מה ערכה), יש לי חשק עז לתור באיביי אחר הטבעת הוורודה.
כמה רע כבר יכולים להיות מגפיים צבאיים, שואלת בחורה את עצמה ואז היא נתקלת במפגע הבא:
ושוב ניקולס קירקווד משתף פעולה עם Erdem, ושוב עוד שיתוף פעולה של מעצב-על עם מותג בועט הולך דרומה. הפעם זו בחירת הבד המקושקש מדי והבלתי חינני בעליל שעל המגף הסולידי והחמוד. ב-710 ליש"ט הייתי מצפה לקבל פלא עיצובי הרבה יותר מרגש.
כריסי מוריס - שוב - עם דגם מפוסל שאי אפשר בעליל לנעול/ללכת בו באזורי תעשייה/להתעלם ממנו כשרואים אותו ברחוב, בחלון הראווה או בתצוגה במוזיאון.
יצירת המופת עשויה סאטן אפור וגומי אטום למים (מאוד פרקטי לחורף, כמה חבל שהחרטום פתוח!) ותעלה סכום צנוע של 1,285$. אה, וקוראים לה סטפני. לא למעצבת, לנעל.
היום בפינת ה"בא לי" פיסת טראש אייטיזי נוסטלגי, דביק, חמים ומתקתק. כן, זוהי סיכת-לוגו של ברבי מהתקופה היפה ההיא כשהיו לי קוקיות, לפני שהלוגו הפך לוורוד ולמתוחכם להחריד. הסיכה המופלאה היא תלת ממדית ומוצאה בבית Yazbukey (מותג עיצוב שבעצמו חוגג עתה עשור להיווסדו וחש צורך להמציא את עצמו מחדש. במקרה הזה, להמציא את עצמו מישן), ומחירה 70 אירו. מי אמר שעונג צריך להיות יקר להחריד, אפילו בבלוג הזה.
פעם שאלתי מעצבת נעליים ישראלית מדוע יש לי תחושה שכל המעצבים הישראליים עושים אותו דבר. זה פשוט, היא ענתה. כולנו חיים באותו מקום, יש לנו אותם מקורות השראה, אותם ספקי חומרים ואותם אנשי מקצוע שאנחנו עובדים איתם. זה גם מסביר את העובדה שכולם מתמחרים בצורה דומה, פחות או יותר.
המצב מעבר לים לא שונה כלל ממה שתואר פה. הדגמים הבסיסיים אותם דגמים, הרעיונות מוגדרים ומוגבלים והביצוע - תלוי במתח המחירים הסופי. והנה דוגמה נאה לעניין:
בעיקרון, הדגמים כל כך דומים שאפשר לתהות מדוע צריך מעצבים שונים אם התוצאות בסופו של דבר דומות בצורה מחשידה.
[1] Two Lips (רק לי שם המותג מזכיר Tulips?) עם מגפון מעוטר באבנים שחורות. 115$.
[2] השם הגדול של הפוסט - לובוטין עצמו - עם מגפון שמזכיר לי דגים. 755 ליש"ט.
[3] קלווין קליין עם מגפון קלוע. חסר במלאי.
[4] דיאן פון פורסטנבורג עם מגפון על פלטפורמה, ככל הנראה הדגם המסעיר ביותר של הפוסט הזה. 430$.
טל הציעה להקדיש פינה קבועה בבלוג לנעליים מעוררות השראה שמחירן אינו עולה על 100$. זה רעיון נהדר, מכיוון ש-100$ הוא סכום ריאלי לשלם עבור זוג נעליים, במיוחד מעוררות השראה.
את הפינה פותח המגף המוצלח בהחלט הזה מבית סטיב מאדן, שמחירו בשוק החופשי 90$ בלבד. סכום סביר בהחלט תמורת מגפיים שנראים ידידותיים להפליא לכפות הרגליים המעונות שלנו. אכן, לא מדובר בדגם מעורר השראה במיוחד אלא לכל היותר חמוד, אבל נראה לי שהוא מספק תמורה ראויה להשקעה.
אהמ אהמ אהמ, יש לי תחושת אי נוחות מהפינה לשיפוטכם הפעם.
אכן, Camilla Skovgaard לא לחלוטין התפקסה על תפקידה כמעצבת נעליים, כנראה. גם פרוותי על גבול נעלי הבית, גם סוליית טרקטור, גם שטוח (שיש מי שיראה בזה יתרון, אבל בדגם הזה אני מתקשה להבין איך זה ייתכן), גם קו-סוליה ג'ינג'י והכי גרוע: חרטום פתוח. לא, בעצם הכי גרוע הוא תג המחיר: 635$. לא מבינה את הדגם הזה.
מכיוון שהחורף לא מגיע אבל כבר הוצאתי את מיטב מחלצותיי האפורות מהארון, הנה רעיון שהתגלגל בראשי לשפצור קטן של המראה האפרורי הכללי כך שיהיה בו משהו יותר קיצי ומשמח. הבסיס אפור, כל השאר - ממש לא. לדעתי התוצאה מלבבת.
הבסיס האפור: חולצה ומכנסיים של טוטלי בגזרות מוצלחות (יש להם סטודיו פתוח היום ומחר ואני שוקלת ללכת להציץ על החולצה הזו. פרטים פה).
שדרוגים: שרשרת סגולה ודומיננטית של יעל אוריאלי בסגול חמוד.
צמיד נפלא (ויקר מאוד מאוד מאוד) של Mark Davis. כמה יקר? 3,400$!!!
תיק-צמיד (הוא לא ממש תיק, יותר מן ארנקון שכזה) של טיפני. 795$.
וכמובן, הסנדלים המנצחים בכל עת של Gianmarco Lorenzi, בגוון צווחני ועם פלטפורמה צווחנית מאוד ונצנצים טראשיים ונהדרים. המחיר נהדר פחות: 1,585 אירו! פיסת טראש יוקרתית לחלוטין.
המטאליות פשוט כובשות את ליבי, ועוד של ג'ימי צ'ו, שאלוהים יעזור לי.
למרות השפיץ המטופש והעקב הבלתי אפשרי, זה מגפון כל כך חמוד, טראשי במידה ומלא נוכחות. גם המחיר מלא נוכחות דומה: 479 אירו. אבוי לי.
קצת לפני שופוני התוודעתי למותג חדש המייבא נעלי ילדים: זמל'ה. התמונות היפהפיות הן רק חלק מהתמונה. לדברי עדי מוג'ה, אחת היבואניות, יש שלושה דברים שחייבים להתחשב בהם כשמגיעים לבחור נעליים לילדים: מראה, איכות (ובכלל זה המוניטין של היצרן) ומחיר.
היא אפילו חרזה מזה שיר קטן: "יש נעליים טובות יותר ויש פחות / יש יפות ויש פחות / יש יקרות פחד ויש זולות".
לפי מה החלטתם עם אילו חברות לעבוד?
"אנחנו מייבאות מותג ספרדי אחד ושלושה מותגים אמריקאיים. בחרנו את החברות שאנו עובדות איתן בקפידה רבה. אלו נעליים שהיינו קונות לילדים שלנו, הן מבחינת אין שהן נראות, איכות (כולן אורטופדיות ובעלות מוניטין רב שנים בייצור נעלי ילדים) ומחירן סביר".
[1] נעלי טרום הליכה מדגם טוקסידו מבית המותג האמריקאי Pedoodles, שמחירן 220 ש"ח.
[2] נעלי ספורט-רטרו מבית המותג האמריקאי Eleven, במחיר 240-260 ש"ח, תלוי בדגם.
[3] נעלי ספורט של אגאתה רואיז דה לה פראדה מבית המותג הספרדי Garvalin, שמחירן 180-270 ש"ח לפי הדגם.
[4] עוד דגם רטרואי של Eleven, במחיר 240-260 ש"ח.
זמל'ה מתמקדים בינתיים במכירות ביתיות ("המכירות נערכות אחת לחודש בערך, תמיד בחלל שנראה כמו חדר משחקים בו הילדים מוזמנים לשחק וההורים לקנות נעליים", אומרת מוג'ה). פרטים נוספים ניתן למצוא פה.
הוזמנתי לסקור את החנות של Furla בכיכר המדינה. לפני ההזמנה נשלחו כמה פקשוטים שחלקם, לפחות, נראו ראויים לפוסט משל עצמם, לכן הסכמתי. התלוותה אליי נאוה ריץ, שגם צילמה וגם התפעלה.
מיקום: החנות ממוקמת בכיכר המדינה פינת רחוב ויצמן בתל אביב. למעשה הכניסה אינה מהכיכר אלא מרחוב ויצמן. כיכר המדינה היא מקום לא נעים במיוחד (לי, לפחות) ועמוס מותגים יקרים מאוד. החנות נמצאת במקום מזה 6 שנים.
החנות: השטח הפנימי מוגדר במדפים מסודרים בעלי תצוגה מוקפדת. בקומה התחתונה, הפחות מוקפדת, יש תצוגה קטנטנה הכוללת גם את תיקי עליסה בארץ הפלאות של המותג. בקומת הכניסה (העליונה והמרכזית) יש תצוגה גדולה של תיקים, מתלה חגורות ומעט נעליים וצעיפים שפזורים בינות לתיקים. בשלב מאוחר יותר התברר שהצעיפים והתכשיטים מסתתרים בתוך שתי "שידות" במרכז החנות. בניגוד לשיטה שהיתה נהוגה באמארו, שבה הלקוחה פותחת לבד את המגירות ומחטטת בהן, כאן המגירות הן לא לחיטוט אלא כדי לסייע למוכרת להציע שירות.
ההיצע: לא גדול. בעיקר תיקים ופחות מזה נעליים ואקססוריז. היצע התכשיטים קטנטן ומורכב רק מתכשיטי אופנה שלא הרשימו אותי. על הקיר שמעל גרם המדרגות יש תצוגה של כמה דגמי נעליים, המוצלחים שבהם, לטעמי, הם מגפון נובוק מוטבע בדוגמה מנומרת.
התיקים עשויים עור מסוגים שונים (נאפה, נובוק וכו'), בצבעוניות מצומצמת: שחור, חום, ורוד עתיק, אפור ומעט סגול מעושן. אין גוונים כהים נוספים ולא גוונים מטאליים.
שירות: כאמור, מאחר שהוזמנו לא באמת קיבלנו שירות אלא הסברים מצד מנהלת המותג, אבל המוכרת נראתה כמו מוכרת מצויה.
תמחור: המשבר הכלכלי הגיע גם לפורלה, כך נראה. תיקים יעלו עד 2,700 ש"ח, הצעיפים יקרים יחסית, 300-500 ש"ח, הנעליים עד 1,500 ש"ח. בסך הכל התמחורים פונים יותר לבני המעמד הבינוני ולא לעשירון העליון.
שורה תחתונה: יופי של פינוק/מתנה עצמית/לשלוח את בן הזוג ביומולדת.
צילומים: נאוה ריץ
על השיפוד היום: מגפון. שחור. עם דוגמה מטאלית. סלילית. מוזרה. ועוד בכחול מטאלי. מוזר. עם עקב בלתי נחמד למראה. וחרטום שנראה מאוד קצר. ומוזר.
העוף המוזר שלפניכם (מבית LaRare) יעלה 639 אירו. הייתם משלמים תמורתו את המספר הנקוב, רק בשקלים?
The Outnet, אתר האאוטלט של Net a Porter, חי, בועט וקיים. המציאות אמנם מתומחרות במאות דולרים, אבל תג המחיר הראשוני שהוצמד לתמורה היה גבוה הרבה יותר, האמינו לי. הבעיה האקוטית ביותר של האאוטלט, כמו כל אאוטלט, היא מידות. לצערי, כל עוד יהיו אנשים שישלמו מאות רבות של דולרים תמורת פריטי אופנה, אנחנו, אלה שרוצים לשלם פחות, ניאלץ לחכות לאאוטנט. אז מה חדש שם, בעצם?
[1] מארק ג'ייקובס עם מגפון גס, צ'אנקי ונהדר. 405$.
[2] לובוטין מציג: תפרחת מטאלית על סנדל. 537$.
[3] רופרט סנדרסון עם סנדל קצת גס עם תיפורים בולטים וחיתוכים מעניינים. 294$.
[4] אליזבט וג'יימס עם כפכף מרהיב על עקב אכזרי במיוחד. לא יקר (יחסית). 180$.
והנה מגף רכיבה מבית Sigerson Morrison, גם הפעם בפינה לשיפוטכם. מה אתם אומרים? הברקה מטורפת ו-"eye-catching design for a statement finish to your looks", כמו שמנסים לשכנע אותנו באאוטנט, או פשוט טעם רע?
קניון שרונים החדש חולל מהומה קטנה כשנפתח בגלל התאורה הכחולה הבוהקת-למרחוק, שמפריעה גם לשכנים וגם לנהגים (מדובר בקוטל-יתושים, סליחה, קוטל-צרכנים, ענק, קיר כחול ומואר שפשוט מושך אותך אליו. קשה מאוד לנהוג ככה מפני שהאור החזק מסיח את הדעת).החנויות שנדגמו:
וינס קמוטו: סניף ראשון באזור המרכז למותג ההנעלה החדש.
על המדף נעליים של BCBG, ג'סיקה סימפסון וקמוטו עצמו.
מחירים סבירים עד גבוהים: המותג של קמוטו מתחיל בכ-400 ש"ח לזוג (קרוב ל-600 ש"ח לנעליים הממוצעות של קמוטו בחנות), ועד מעל אלף ש"ח ל-BCBG.
היצע: לא גדול ומאוד טרנדי ועונתי. אין פינת מבצעים, יהיה מעניין לראות אם תהיה אחת אחרי סוף העונה הראשון.
במשפט אחד: האחות הגדולה של ניין ווסט.
LALO: דוכן של מעצבת התכשיטים וקישוטי הבית אורנה לאלו.
על המדף פמוטים ותכשיטים, בעיקר שרשראות.
מחירים התמחורים הרגילים של לאלו, הנעים בעיקר בטווח של 200-300 ש"ח לפריט.
היצע: לא גדול, רק קולקציות אחרונות של לאלו. אין פינת מבצעים.
במשפט אחד: מעדיפה את החנות במתחם התחנה.
אמה: סניף נוסף לבוטיק אמה, המציע בגדים מיובאים.
על המדף כל מיני בגדים על קולבים צבעוניים שנראו כמו סוכריות. במרכז החנות חלל ענק ובלתי מנוצל, ושתי מוכרות אדישות שמבגדיהן ההדוקים בצבצו טיקטים של הבוטיק.
מחירים עד 400 ש"ח לפריט.
היצע: לא גדול.
במשפט אחד: אחות קטנה לקאלה.
OLLA: חנות הלבשה תחתונה בעלת שני מותגים: המותג הברזיאלי Hope ומותג צרפתי נוסף (נדמה לי ש-Princesse Tam Tam, אבל אני לא בטוחה).
על המדף הרבה חזיות ומעט תחתונים, במגוון לא גדול של מידות, בעיקר עד מידה D.
מחירים רגילים לארץ אך גבוהים למדי: סביב 500 ש"ח לחזייה.
היצע: לא גדול אבל תואם.
במשפט אחד: עוד מעט נהיה ליה לונדון.
שופרא: עוד סניף של רשת הנעליים.
על המדף נעליים של Irregular Choice, Tsubu וגם ג'פרי קמפבל ומעט תיקים.
מחירים חלק מהדגמים מפתיעים במחיר לטובה (300 ש"ח לסניקרס מרהיבות עם פסים), אחרים מאכזבים מאוד (699 ש"ח למגפוני הפלטפורמה-ניטים-פיפי טואו של ג'פרי קמפבל).
היצע: כמו ביתר הסניפים של שופרא.
במשפט אחד: מחכים לסוף העונה.
ILAK: דוכן מני-פדי.
על המדף בעיקר לקים, אבל כמו בדוכנים דומים - הדבר המרכזי כאן הוא השירות שהם מציעים (שאותו לא ממש דגמתי). המיקום מבריק: ממש מול שופרא.
מחירים לא נדגמו.
היצע: טיפולים סטנדרטיים בתנאים חשופים מאוד בקניון.
במשפט אחד: העיצוב הזכיר את LAKA.
AMARO: חנות תכשיטים נוספת למותג של אירית גופר-ששון.
על המדף תכשיטי המותג מקולקציות אחרונות בלבד. אין כמעט מגירות כמו בסניפים האחרים (אולי הם שופצו ועכשיו אין גם בהם מגירות) ואין מגירת מבצעים. יש כמה פריטים במבצע על הדוכן שליד הקופה. המוכרת התעקשה לומר ללקוחה כלשהי "זה מעלף עלייך!" על כל אחד מהפריטים שאותה לקוחה מדדה.
מחירים ממאה ש"ח ואילך, תלוי בפריט.
היצע: כמו ביתר סניפי אמארו.
במשפט אחד: בדיוק מה שציפינו לקבל.
גם אם אתם לא חובבים נעליים בגוון כסוף-מטאלי, לא נופלים מכפכפופרחות סגורים הרמטית מקדימה ופרוצים לכל רוח בעקב ומתקשים לעכל פלטפורמות, הדגם הבא יעורר בכם סוג כלשהו של התפעלות. הוא כל כך מוצלח וכל כך דקדקני ומרובה פרטים, שאי אפשר לא להתפעם ממנו:
אליזבט וג'יימס הצטיינו מאוד בדגם הלא-חדש הזה, וכמה חבל שהמידה היחידה שנשארה ב-The Outnet היא 7.5. מצד שני, אם אתם דווקא מתהדרים במידה הזו, הדבר היפה-יפה-יפה הזה יעלה לכם 195$ בלבד. אהבה, היא נראית ככה.
בדרך כלל קולקציות התיקים של רשתות הנעליים שצמחו בארץ כמו פטריות אחרי הגשם מתקשות לרגש, כך שאני מקווה שהחריג הזה - מבית מותג ההנעלה ספרינג - לא רק מצטלם טוב אלא גם נראה טוב במציאות:
התיק הזה פשוט מזכיר לי תות לבן ענק ומלא ניטים. 299 ש"ח, ברשת ספרינג. אם ראיתם אותו, דווחו אם הוא ממתק גם במציאות.
על השיפוד הפעם מגפונים של בלנסיאגה.
היתרונות: עקב נוח. החסרונות: גפה מכוערת ותג מחיר שהשתיקה יפה לו - 980$. הבמה שלכם.
כשזה מגיע לרשת אקססורייז אני הרבה פעמים מרגישה שבשעה שהקטלוג מבטיח עיצובים מסעירים, המציאות בשטח פחות ורודה. כל זה לא אמור למנוע מאיתנו להתפעל בכנות מהצעיף הבא:
אמנם הפלא מחבר בין דוגמת פייזלי מייגעת למזוברר-טחון כלשהו, אבל יש לו פונפונים בשילוב שאי אפשר לסרב לו של ורוד וכתום! המחיר לפני הנחות סוף העונה (שיגיעו מוקדם מהצפוי, כנראה, כי העונה לא טורחת להגיע): 136 ש"ח. קצת מאכזב, כי ציפיתי למחיר עממי יותר, אבל לא חריג לשוק.
למי שייכות הנעליים בתמונה הבאה?
(1) השכן שלי מלמטה
(2) אברי גלעד
(3) אורי גוטליב
(4) אייל שכטר
אף אחד לא ניחש נכונה בבלוג... אבל בפייסבוק הצטיינה רות. אכן, אתמול, במסגרת השקת השעשועון החדש של אברי גלעד, עם השם הנפלא שחקו אותה בגדול, על הגג של רשת, הוא מאוד התעקש שאצלם את מנעליו כי "יש לי נעליים יפות", כפי שאמר. אני בטוחה שהן היו גם יפות וגם יקרות כשנרכשו, אבל אברי, הגיעה השעה לקנות חדשות.
דבר אחד ניקר לי בראש בכל פעם שבהיתי במגפון השעיר הזה (פרווה סינתטית, 360$, KTZ):
הוא לא ממש מזכיר לכם את הבחור הזה?
התמונה מפה.
נדמה שאם יש משהו ששני בר מזוהה איתו אלה הן נעלי האוקספורד הקלאסיות. השנה עושה רושם שבר הכריזה מלחמה על הדגמים הקלאסיים והיא מנסה לתת להם פירושים שונים ומשונים, מוצלחים ומשעשעים למדי.
צילום: רוני כנעני
[1] אלה הן אוקספורדיות עם אזני פיל! 750 ש"ח.
[2] עוד התחכמות על נעלי-סטפס, הפעם עם פפיון לבן על רקע שחור. 685 ש"ח.
[3] אותו דגם עם פפיון, הפעם בגוון אחיד. 685 ש"ח גם כן.
המחירים של בר אכן נוטים קצת לצד הגבוה ולגבי הנוחות אני לא יודעת לספר לכם. עם זאת, יש משהו חביב בהתחכמויות האלה, ואפילו משעשע למדי.
היום אני מביאה בפניכם בגאווה את הפריט המופלא הזה, תליון בעיצובה של ליאת ולדמן, בצורת, ובכן, מטוס נייר! ממה שראיתי התליון הוא חלק מסדרת אוריגמי, שיש בה גם ברבור וסירה.
ולדמן היא צורפת, והתליון עשוי מכסף 925. גם המחיר נוח - 350 ש"ח.
אהבתי במיוחד את האופן שבו הדיוק המפורט יצר בסך הכל תליון מאוד הומוריסטי. הוא, כמובן, לא מתאים לכל אחת, אבל יש בו משהו לא מתיילד ומאוד מודע לעצמו ולדעתי, בהחלט מרענן.
להשיג בסטודיו של ליאת ולדמן, רח' יפו 35 חיפה, טל' 04-8511822.
לפעמים אפשר לעשות נכון אפילו דגמים קלאסיים. לא צריך ללכת רחוק עד לובוטין ומתקפת הנצנצים והעקבים המופרכים שלו כדי להנפיק דגם יפה ואפילו מרגש. מצד שני, באותה קלות שבה אפשר לעשות את זה נכון, אפשר גם לקלקל. וכשזה מקולקל, זה כואב בעיניים.
הפעם: נעלי אוקספורד. דגם קלאסי, לכאורה פשוט מאוד, אבל דווקא בגלל הפשטות הזו, שחוזרת על עצמה עונה אחרי עונה, יש מי שחושב שמן הראוי לפלפל אותה.
הדגם העליון: J.Crew הולכים על בטוח, משעמם ומוצלח. גוון ניטרלי חמוד, עקב סביר, גימורים נאים. למען ההגינות אציין שקניתי דגם דומה בצורה מחשידה באלדו עודפים, ושם זה עלה רק 99 ש"ח (אמנם לפני שנתיים-שלוש, אבל הוא עדיין אקטואלי). תמורת הדגם הזה נשלם יותר: 275$. לא זול, לא מאוד נורא.
הדגם התחתון: מיו מיו חשים צורך באמירה (וכנראה גם להצדיק את הסכום השערורייתי שהם גובים בגין הדגם הזה, שאין לו שום סיבה למעט המותג המפונפן). הדגם נע במעגלים של טעם רע על גבול ה"נעלתי את חיית המחמד שלי, כן, אני קרואלה דה-ויל". כדי להיראות כמו קרואלה מינוס הפלולה נשלם סכום פנטסטי של 735$. מופרך, מוגזם ובעיקר לא מצדיק את העיצוב הוולגרי. אם במיו מיו הזו קטלוג של קוואלי לפני שהם שחררו את הדגם הזה אל פס הייצור, מוטב שיפסיקו.
מצד אחד, זה באמת סנדל נחמד. מאוד נחמד, אפילו חגיגי. מצד שני: 895$ זה קצת מוגזם, גם אם זה לובוטין, והעקב נראה לי רצחני. אז היום, בפינה לשיפוטכם יש גם עיצוב חדש (שסובל מבאג מוזר בפיירפוקס וחלק מהתמונות לא עולות ואני לא יודעת למה), וגם את הסנדל הזה של לובוטין.
היצע השעונים בארץ מתרחב בזמן האחרון. קשה לי קצת לשים את האצבע על הסיבה להתרחבות, מאחר שלכל מי שאני מכירה יש טלפון נייד עם שעון ולמעשה שעון היד, כפריט פונקציונלי, הוא די מיותר. אבל יש דגמים יפים. ממה שראיתי, רוב השעונים החדשים מיועדים דווקא לגברים, או לכל היותר יוניסקס.
[1] Alessi עם סדרת שעונים שעושים "קאמבק לעור", כהגדרתם. 795 ש"ח.
[2] מותג שעונים חדש בארץ, CP5, במראה קז'ואל-יוניסקס שכזה (המותג נמצא בבעלות קפטן ברצלונה בכדורגל, מה שהופך אותו לחביב במיוחד על סלבס למיניהם). 750 ש"ח.
[3] שעון כמעט-ישראלי של B1: מעוצב בארץ ומיוצר בחו"ל. 2,450 ש"ח. בחברה טוענים שהוא יוניסקס, לי נראה שהוא יותר מפלרטט עם הקהל הגברי.
[4] גם למבורגיני נכנסים לשוק הישראלי, עם שעונים שמעוצבים כמו לוח המחוונים של המכונית. 4,000-10,000 ש"ח ואחד כזה יכול להיות שלכם.
שתי מעצבות ישראליות שלא הכרתי (וכנראה גם לא תיאמו את הדבר זו עם זו), יצאו לשוק בזמן האחרון עם אקססוריז דומיננטיים ומעוצבים העשויים ברובם מחומרים ממוחזרים או חומרים שנעשה בהם שימוש מחדש.
יעל אוריאלי, הפועלת תחת המותג דברים טובים, מתמקדת בשרשראות בעלות נוכחות ובקיפולי בדים שנותנים צורות שונות, בעיקר פרחים. מיכל בן עמי מקפידה שלפחות 80% מהחומרים המשמשים אותה ביצירה יהיו עודפים ושאריות. בן עמי עובדת עם עורות ויוצרת תכשיטים מחוספסים משהו, אולי זכר לימיה כמהנדסת אגרונומיה.
[1]+[4] ענקי פרחים של יעל אוריאלי. 100 ש"ח.
[2] ענק עור של מיכל בן עמי (מחירי הענקים של בן עמי נעים בין 150 ש"ח ל-550 ש"ח).
[3] עגילי שחמט של מיכל בן עמי (מחירי העגילים של בן עמי נעים בין 30 ש"ח ל-50 ש"ח).
מה דעתכם על עיצוב התמונה החדש?
פנדי עם מגפונים בשילוב צבעים קדורני משהו, אבל עם חרטום הגומי המפורסם. בעיניי הפוטנציאל של הדגם הוחמץ בשילוב הצבעים המייגע. תג המחיר, 655 אירו, לא גורם לי להרגיש טוב יותר עם הדגם הזה. מה דעתכם?
