בא לי בא לי בא לי

קצת ישראליאנה לסוף השבוע: גם יפה, גם נחשק וגם ממש לא זול.


תיק עור של מיקה בשן עם הדפס משי. אני אוהבת את הנקודות, אבל יש גם פייזלי, פרחים וסתם כתמים חמודים. הדגם הזה עולה 1,800 ש"ח, תיקי הצד - 2,500 ש"ח. אני אוהבת את ההומור של בשן כמו שהוא משתקף בתיקים האלה, והרבה פחות חיבבתי את בגדי העור בקולקציה, שתפסו את עצמם ברצינות רבה מדי לטעמי.

וווווווווווואווווווווווווווווווו!

יומני היקר, אני אוהבת פלטפורמות מעניינות. אני אוהב גפות מושקעות. אני אוהבת עקבים גבוהים ואני אוהבת בכל ליבי את נט-א-פורטה. ויומני, תראה מה עוד אני אוהבת:


סנדל קסמים של Camilla Skovgaard, יצירת מופת קטנה, מסעירה ומלבבת, עם שלושה ניטים קטנים, מעין נקודות חן בים של עור שחור. פלא אקזוטי נדיר שעולה בימינו 515$. לחטוף, לפני שייגמר.

לאהוב או לשנוא?

מה דעתכם על משהו ממוחזר, משהו מנוטנט, משהו של לובוטין, לשם שינוי?


מה דעתכם על הדגם הזה, דגם לוציפר, שלובוטין ארגן לנו ככה בקטנה? מצד אחד, חייבים להודות שביחס למתקפת הניטים הרגילה מדובר בשיחוק עדין ואלגנטי. מצד שני, ממוחזר, נו. ממוחזר ויקר! 995$!

לאהוב או לשנוא?

סילבסטר הבא עלינו לטובה, על שלל המועקות היקרות שהוא מספק (ארוחות מתומחרות-מדי, תורים בטיב טעם ומיני אאוטפיטים שאיש אינו זקוק להם), מביא בכנפיו גם נעליים מיוחדות. בדרך כלל מגדירים אותן כזוהרות או נוצצות. לפעמים סתם יוקרתיות. הדגם שלפנינו, נחש הבלינג, מסווג כנוצץ וחגיגי.


כן, כן, זה נחש מנצנץ שם, על מגפון שחור. הפלא, מבית Luciano Barachini, יתאים ללא ספק לטבעת הזו, שרק לפני כמה פוסטים דיברנו עליה. לא לשכוח איזה עלה תאנה קטן על הדרך. תמורת הפלא, המשווק בארץ ברשת סכו עור, נשלם 1,432 ש"ח. היום, בפינה לשיפוטכם. הייתם קונים?

נתלבש על זה

היום ומחר נערך ארוע ההתרמה "מתלבשות על זה", המיועד לגיוס תרומות למרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית תל אביב.
כמדי שנה, גם השנה לוקחים בארוע חלק מעצבים רבים, כשכל ההכנסות הן קודש למטרה הסופר-חשובה הזו.
זו הזדמנות מצוינת לקרוא לכן (ולכם) להגיע, לקנות ולתרום, לא רק בגלל האמירה האופנתית אלא בעיקר בגלל המטרה החברתית הכל-כך חשובה הזו. שימו לב לרשימת המציגים, היא מכובדת מאוד. כל הכבוד לאנשי מרכז הסיוע ולמעצבים שהתגייסו לתרום, ולכל מי שמתנדב ותורם בארוע.


היום, 10:00-18:00, ומחר, 10:00-20:00, גני התערוכה, ביתן 11.

בא לי בא לי בא לי

תודו שהתגעגעתם. תודו שמה שחסר לכם זו דוגמת קרוקו. במיוחד כשהיא מוטבעת בזהב 18K ומוקפת יהלומים. בעצם, מה שחסר לכולנו זה צמיד כזה:


זהב צהוב 18K, קראט יהלומים משובצים מסביב ונוכחות מאסיבית ביותר, זה מה שאני מציעה לכם היום. תמורת הפיס החד פעמי בהחלט הזה נשלם סכום צנום של 6,300$ בלבד. שנייה, לא להידחף בתור!

הגרלת סופ"ש

סופ"ש בפתח ונעלולה מחלקת לכם מארז לקים שווים של Life במתנה.


אז מה צריך לעשות? כרגיל: להצטרף לעמוד הפייסבוק, לעקוב בטוויטר ולשתף את דבר ההגרלה בכל מקום אפשרי, וגם להשאיר פה תגובה. ההגרלה נסגרת ביום חמישי, 23/12/2010, בחצות.

בא לי בא לי בא לי

אתמול עברתי ליד דוכן של רשת רביד ונעצרתי נטועה מול סטנד של טבעות ניתנות להערמה. ברביד משווקים אותן תחת המותג Stackable Sterling, שאותו אני לא מכירה ולא הצלחתי ממש גם לגגל כהלכה. הטבעות האלה הן ממש לא המצאה חדשה, אבל תראו כמה יפה זה יכול להיראות (ואני באמת לא חובבת גדולה של טבעות גסות ומוערמות):


הטבעות האלה יקרות (460 ליש"ט לזהובה ו-745 ליש"ט לזו עם היהלומים, לכל אחת מהן) ונמצאות כאן. יש שם גם יישום משעשע, מעין פוליוור, שמאפשר לגרור טבעות ולהרכיב מהן ערימות. ברביד נשלם הרבה פחות, סביב 250-350 ש"ח לכל טבעת (לא ביררתי לגבי כל אחת מהן ולכן אני לא יודעת אם אין יקרות יותר). אני הסתפקתי באחת, ואגב, יש הנחה לחברי מועדון.

בא לי בא לי בא לי

ושוב איתכם בפינתנו יקר, מיותר ונהדר: אף פעם אין יותר מדי טבעות, האין זאת?


כך שגם הטבעת הזו, מבית Undercover, לא יכולה בשום אופן להיות מיותרת, וזה לא רק מכיוון שהיא עשויה אבן ירוקה מטמטמת ביופייה ובעלת צורת תפוח מלבבת. רק תג המחיר מקלקל במקצת את החגיגה, כי למי יש 1,659 אירו עודפים בחשבון לדברים כאלה.

שופינג לא שקט, גרסת הבמאי

אולי יצא לכם לקרוא את הטור האחרון שלי ב-OnLife, ששמו שופינג לא שקט ועוסק בווליום המרגיז מאוד של מוזיקה בחנויות. רציתי לחדד כמה דברים, כאלה שפחות התאימו לטור באתר כזה. Here I go.

לפעמים אני מסתכלת על רשתות ולא מבינה מי בדיוק שוכר שם את העובדים. אם פעם נכנסתם לסניף של טופ-שופ בדיזנגוף סנטר אתם בטח מכירים את זה שהמוכרים יושבים ומגלגלים ביניהם דאחקות מטורפות, המוזיקה דופקת בראש ואת השירות אפשר לחפש בארומה הסמוך. שמיים וארץ לעומת המצב בסניף של טופ-שופ ברמת אביב, ששם המוכרות חמודות והמוזיקה לגמרי בגבולות הסביר. אני לא מבינה: זו לא אותה רשת? אלה לא אותם מוצרים? למה להבריח לקוחות? מוזיקה רועשת, מבחינתי, שווה שירות גרוע. זה זלזול בלקוח. זה לבוא ולהגיד לו: אנחנו רוצים להונות אותך כך שתוציא אצלנו יותר כסף ממה שתכננת, או על דברים שלא באמת מתאימים לך. אני לא רואה שום הבדל בין מוזיקה רועשת למראות מרזות - בשני המקרים אחד החושים שלך לא עובד טוב וכושר השיפוט שלך לקוי.

כשפניתי לרשתות לבקש תגובה - רק רנואר טרחו להגיב. כל יתר הרשתות מניחות, כנראה, שאין לנו ברירה אלא לקנות אצלם ואז ללכת לקופת חולים ולקנות אביזרי שמיעה. ואנחנו, כקונים, יורים ובוכים. גם קונים בחנויות האלה, גם מחליפים במרץ, גם מתלוננים שמדיניות ההחלפה לא ידידותית ללקוח וגם סובלים את כל הרעות החולות שהם מאכילים אותנו מבחינת טשטוש החושים: המוזיקה, התאורה הלא מספקת, המראות הכוזבות. הצרכן הישראלי לא רוצה להיות פראייר, אבל זה כנראה לא מאוד מפריע לו, כי אז יש לו אחלה סיבה להתלונן, לרוץ להחליף, לצעוק על נציג מכירות ולהרגיש אכבר-גבר שלא נותן לאף אחד לדרוך עליו. כמובן שהרבה יותר פשוט היה מלכתחילה לא לקנות במקומות כאלה, אבל אנחנו לומדים רק דרך האוברדרפט. ישראבלוף.

יש לי עוד כמה דברים לומר עלינו כצרכנים או כאנשי עסקים - שני הצדדים של אותה מטבע בסופו של דבר - אבל אחסוך אותם הפעם. חנויות רועשות הן באמת דבר מרגיז אבל קטן. הבעיה היא, שזה מתפשט לשאר תחומי החיים שלנו ואנחנו לא טורחים להפיק לקחים. שיהיה שבוע טוב.

בא לי בא לי בא לי

נפתח שבוע עם דבר יפה מאוד, יקר מאוד, כתום מאוד ומנוצנץ מאוד. במילים אחרות - נפתח שבוע עם הדבר הזה:


יש פה את כל הדברים הטובים, מבית היוצר של מארק דיוויס: זהב 18K, בקליט, טופז, 4,670$. עכשיו, איפה כפתור התרומה של הבלוג כדי שאוכל לרכוש את הפלא?

בא לי בא לי בא לי

אם כבר סופה-לא יוצאים מהבית-פוך-קר-קולות של רוח-אמאל'ה, למה לא לפתח חשקים מגונים לדברים יקרים. נניח, צמיד בלינג-גורמט של מארני. נניח זה:


לא, לא. אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו. אנחנו גם לא באמת צריכים. ב-385$ אפשר לעשות הרבה דברים אחרים, אבל כמה שהוא יפה!

יצאנו כך

אתמול הייתי בארוע ההתרמה של ניין ווסט ונעמת, במסגרתו הותרמו נעליים למען נשים מוכות. המטרה היתה כל כך חשובה שהתגברתי על החשש מהדוחק המטורף (שאכן היה) והלכתי לתרום.
כמוני חשבו כל מיני סלבריטאים, שחלקם אפילו השקיעו בנעליים ראויות, מה שמביא אותנו לשאלה המובילה של הפוסט: למי שייכות הנעליים בתמונה הבאה?


(1) ציון ברוך
(2) סטייליסט אקראי מהסביבה
(3) יואב מאיר
(4) עוז זהבי

כמו תמיד, בין הפותרים נכונה יוגרלו מנוי חינם לבלוג וכבוד עולמי :)

די, נו, אלה בסך הכל סניקרס מזארה, מחה אתמול רפות יואב מאיר - כישרון אדיר ובנאדם נחמד בצורה קיצונית - כשביקשתי בפרצוף מבועת לצלם את מנעליו. ואיך אפשר היה לסרב? מתוך נעליו הציצו גרביים ורודים! יואב בחור מקסים להפליא, ולכן לא רק שהרשה לי לצלם, אלא גם עשה איזו פוזה מצחיקה, כדי שאוכל לתפוס את הנעליים בצורה מיטבית בעודי חמושה במצלמת הסלולר העלובה שלי. ותודה לאברי גלעד שייסד את הפינה. אולי אתה לא קורא, אבל אברי, הכל בזכותך.

בא לי בא לי בא לי

טראשי דיוה יוקרתית מסוגי (כלומר, עקרת בית מהפרברים, אבל בבלוג אני יכולה לומר על עצמי מה שבא לי) לא יכולה להרשות לעצמה להיתפס בלי Statement ring. אם הדג הכבוש מאתמול לא הספיק, מה תאמרו על האריה/הפרצוף השחוק מהיום?


כן, כן, כן, כן! לעולם בעקבות ורסאצ'ה. אין ספק שהטבעת משקפת בבירור את מצבה של דונטלה: זוהרת וחרוכה מבחוץ, אבל אין לדעת מה קורה מבפנים. במקרה הזה, המתכת אינה כסף, האבנים בוודאי שאינן יקרות. 195$ בסייל היסטרי עולה הטבעת הזו, הכל, כנראה, כי מקושקש שם איפשהו ורסאצ'ה. אבל היי, יום הולדת זו סיבה מספיק טובה לבזבז כסף על שטויות. אני באמת צריכה קיצ'נאייד בו לא אדע להשתמש.

בא לי בא לי בא לי

שימו לב לדג הזהב האותנטי בתמונה הבאה, יהיה חידון בסוף!


ילדים יקרים, התוכלו לנחש מה הפריט שבתמונה?
אכן! מדובר בטבעת דג זהב (או שמא דג אחר, מגדיר הדגים אינו ברשותי כרגע. אולי קרפיון?) מבית Manya & Roumen. הפלא מצופה בזהב 18K ותמורתו ניפרד מסכום צנוע אך מספק של 6,000$. אתם קוראים נכון, ששת אלפים דולר. לדעתי בסכום הזה אפשר לרכוש אספקת דגי זהב לעשור. אבל היי, אם יש לכם 6,000$ מיותרים ובא לכם לפרגן לי את הטבעת המופלאה הזו ליום הולדתי המתקרב, אני לא אעמוד בדרככם.

פרויקט פדיקור: כולה, נמל תל אביב (ציון: ****)

מבצע לחברי הפייסבוק של כולה שיגר אותי לנמל תל אביב להתנסות בפדיקור במתחם הנשי של קום איל פו במה שמסתמן כמחיר אטרקטיבי.
הטיפולים שנבחרו: פדיקור כולה תענוג (115 ש"ח במקום 145 ש"ח, הנחת חנוכה לחברי הפייסבוק).
מבחר הלקים: מבחר לא רע של OPI. לא מבחר צבעים מטורף כמו שיש ברשתות הפדיקור שאנחנו מכירים כמו יוליה ו-Happy Hour, אלא מבחר צנוע יותר ושפוי, אבל עדיין ממצה למדי. עבורי זה מספיק בהחלט. 8/10
ניקיון המתקנים: נקי ומסודר מאוד. 10/10
היגיינה: קיימת עמדת חיטוי לכלי העבודה. העובדת השתמשה בכפפות חד פעמיות(היא גם החליפה כמה פעמים במהלך הטיפול). 10/10
עמידה בזמנים: איחרתי ולכן חיכו לי. לא המתנתי ולו דקה. 10/10


איכות העבודה: במשך כ-40 דקות יאנה הנהדרת שייפה, שפשפה, מרחה, שטפה ואלוהים יודע מה עוד לכפות הרגליים שלי. יצאתי משם עמוסה בתובנות, רשימת מכולת של מה צריך לקנות כדי שכפות הרגליים יפסיקו להתבקע ומגוון טיפים שימושיים. לצערי, למחרת התברר שלמרות עבודתה הקשה, נשארו עוד סדקים. 7/10
תוספות ופינוקים: חשוב לציין שהטיפול הוא באווירת "רטרו". אפשר לשכוח מכורסאות מסאז' (במקומן יש מעין כסא משרדי משעשע), מג'קוזי לכפות הרגליים (במקומו יש גיגית) ומשאר אביזרי הפינוק שהתרגלנו אליהם והם די מיותרים לטעמי. עם זאת, בכניסה צוידתי בזוג כפכפים (רב פעמיים, שאני לא יודעת איך מנקים אותם מלקוחה ללקוחה).
החוויה שלי: המקום יפה. העבודה היתה טובה. המקום לא מפואר כמו מכוני הפדיקור שציינתי כבר אלא הרבה יותר אינטימי. יכול להיות שזה חלק מהקסם. בסך הכל, זה היה כמו פדיקור שכונתי אצל פדיקוריסטית טובה - ובמחיר הזה הוא השתלם.

הכללים של פרויקט פדיקור:
- אחת לכמה זמן נסקור מכון אחר.
- בלי חינמים, הכל על חשבוננו.
- המכונים לא יידעו מראש על כוונתנו להגיע לסקור אותם.
- כל פוסט ביקורת יפורסם תוך 24 שעות מרגע הטיפול, כל עוד הכל טרי.
- כל מכון יקבל ציון בקטגוריות מוגדרות, בסקאלה שבין 1 ל-10.
- הציון הסופי ניתן בכוכבים, מאחד ועד חמישה.

בא לי בא לי בא לי

בזמן האחרון אני תרה אחרי הטבעת המושלמת. לא שאני בטוחה שהמיצג הבא יהיה תמצית כל מה שרציתי אי פעם מטבעת, אבל מוכרחים להודות שמדובר בפריט נאה (שנראה נהדר בתמונה):


הפרטים היבשים: טבעת מבית Vita Fede האיטלקי, מצופה זהב ועשויה בעבודה יד. 291 ליש"ט וזה שלנו!

בא לי בא לי בא לי

אם כבר פתחנו את הבוקר בנעליים ישראליות, למה לא להמשיך את היום בפינת בא לי ישראלית. הפעם, מבית Love Links, מותג תכשיטים שמשווק ברשת רביד (אגב, מותגים ישראליים - למה לא תקראו לעצמכם בשם עברי? תנו להתגאות בכם טיפה - והנה התיקון של מיכל: זה מותג דני ואני יצאתי חומוס). הרעיון: חרוזים שונים שמתלבשים על שרשראות מוכנות (או צמידים מוכנים). לכל חרוז מחיר משלו.


מחיר הקומבינציה הזו, על כל חרוזיה, עומד על סכום פנטסטי למדי של 2,890 ש"ח. קצת הרבה, אבל מאוד חמוד.

לאהוב או לשנוא?

הנה משהו ישראלי נחמד לפתוח איתו יום ראשון בשבוע. סכו עור, מסוג החנויות האלה ששמן תמיד הרתיע אותי (למרות קשת ראויה בהחלט של מותגים שהם מייבאים ותמחור בלתי צנוע בעליל), עם פאמפ רוכסנים משעשעת. לפני שאתם אומרים "פאמפ ריצ'רצ'ים זה הכי זאנוטי של הקיץ שעבר", אני מבקשת להפנות את תשומת ליבכם אל הפלא:


אז בסדר, הפאמפ לא מובילה לריור ואולי הרוכסנים גם לא מעלפים - אבל מה תגידו על העקב, הא? ועל תג המחיר, 890 ש"ח, הא? לאהוב או לשנוא, דגם קונוס רוכסנים של מותג הבית - סכו עור - הפינה לשיפוטכם.

בא לי בא לי בא לי (יום הולדת שמח, נגה!)

נגה מחליפה היום קידומת, ו-20 זה גיל כל כך יפה. אז ילדה אהובה שלי, מאחלת לך כל כך הרבה אושר, כיף וטוב - וגם ינשוף אחד, של ויויאן ווסטווד.


אני לא באמת יודעת אם מדובר בטבעת פלסטיק עם זכוכיות או במשהו קצת יותר איכותי, אבל מקווה בהחלט בשביל ווסטווד שזה איכותי יותר. 279 אירו, עוד לא בתקציב שלך, חומד, אבל בקרוב, אני מאמינה בך.

בא לי בא לי בא לי

טוב, אתמול התפרעתי אבל היום אני ממש בסדר, לפחות מבחינת מחיר.


ארמאני אקסצ'יינג עם שעון מלבב ומלא נוכחות, שמצויד בלוגו פרחי עם נצנצים (סליחה, סוורובסקים), שרשר דה-לוקס לזכר ימיי בחולון וכמובן - תג מחיר לא נורא במיוחד של 250$. או, ליבי החלוש.

בא לי בא לי בא לי

שוב הוא כאן, פרויקט יום ההולדת שלי. שנה חלפה, אולי נכריז עליו כמסורת בבלוג? גם השנה נתחיל בכמה פוסטי בא לי מושקעים, ואחריהם אקנה לי באיביי משהו נחמד, כך שאני מתכבדת לפתוח את הסדרה עם... [תופים בבקשה]...


עגילי דבורה של המעצבת הלונדונית Sharon Khazzam. הם כל כך יפים, וכל כך לא מזכירים לי דבורה, שאפשר לשנייה אחת לשכוח מתג המחיר מפלצתי - 9,800$ - ולהתרכז באבנים היפות ובגימורים הנאים. וגם בזה שלעולם לא נוכל להרשות לעצמנו אותם, כמובן. כבר פותחת את חגיגות ההמתנה ליום ההולדת בערגה שלא תתממש.

בא לי בא לי בא לי

לפני שאתם גוללים טיפה כדי לצפות בפלא היומי, הנה מה שצריך לדעת על לינדה פארו: היא ובעלה האופטיקאי עיצבו משקפי שמש, יוקו אונו התאהבה במשקפיים שלהם בשנות השבעים, אבל בני הזוג התקשו להחזיק מעמד והמותג גווע. קצת כמו ביל בלאס, גם המותג של לינדה הוקם לתחייה (ב-2003), הפעם בשורה של שיתופי פעולה עם מעצבים, שכולם התבקשו לעצב דגמים ברוח רטרואית, כיאה למותג שהקים את עצמו לתחייה משנות השבעים. בזמן האחרון אפילו דיברו על כך שליידי גאגא תעצב להם משקפי שמש. ג'רמי סקוט כבר עשה את זה. גם דריס ואן נוטן.


אלכסנדר וונג עושה לינדה פארו, בחן בלתי מבוטל ובמחיר לא רע בכלל: 335$ בלבד. לא נורא.