אני עוקבת כבר כמה זמן אחרי האבולוציה של טבעת ה-B.Zero1 של בולגרי. מה שהחל כטבעת שהזכירה אום שנשלף ממנוע של מכונת כביסה, התפתח ברבות השנים לדגם שמצליח לפשוט וללבוש צורות שונות ומשונות. זה נראה כך:
מימין למעלה בזהב צהוב: הטבעת הקלאסית עם הברגה אחת. משמאל למעלה בזהב ורוד ושחור: הגרסה הכי מוצלחת שלה, לטעמי, עם קרמיקה שחורה (ורק 890$!). מתחתיה, בזהב לבן ויהלום בולט, טבעת מליין טבעות הנישואין של בי זירו. לצידה בזהב ורוד - גרסה של הבי זירו משובצת יהלומים. למטה: הגרסה הקלאסית בזהב לבן ועם שלוש הברגות במקום אחת.
הסיבה לשמה כינסתי אתכם הבוקר היא כדי להציג בפניכם את הפלא הבא, שיתוף פעולה בין בולגרי והבי זירו שלהם לבין אניש קאפור, האיש והקווים המעוגלים. הפרשנות של קאפור לבי זירו עשויה פלדה, ברובה, אבל עדיין נושאת את לוגו המותג. בעיניי היא מאוד מאוד יפה, אבל לא בטוח שהיא מצדיקה את הסכום שדורשים עבורה - 5,500 ש"ח בפדני (940$ בארה"ב):
מחר עולה בערוץ 2 סימני שאלה, הסדרה החדשה והמדוברת של רשת. הרעיון ממשיך את הקו של סרוגים - צעירים דתיים שמתלבטים בשאלות של אמונה. הפעם הם לא חובשי כיפות סרוגות אלא חוזרים בשאלה ממש, שנעזרים במעין מרכז תמיכה בשם סימני שאלה.
רשת עשו מאמץ כן ליצור דרמה איכותית. כמו תמיד (או לפחות, כמו במקרה של מגדלים באוויר המעייפת של ערוץ 10 המתחרה), אם כבר יש כל כך הרבה כוונות טובות, היוצרים חשים צורך לחפות עליהן בדמויות מוקצנות ממש: ברמן תקוע ומנוכר מגרושתו ומבתו (דן שפירא), ציירת שמחפשת מנטור עסקי ורגשי (גאלה קוגן), סתם אחד שחי בלי לחשוב על מחר (איתי תורג'מן), חשפנית (טל טלמון) ומנהלת של מרכז סיוע לחוזרים בשאלה שאחרי כל השנים האלה עדיין עוסקת בחזרה שלה בשאלה (יונה אליאן). הכל, כמובן, שוחה במרק התל אביבי, כי הרי ההפך מחיים דתיים הוא אובדן כיוון ודרך בתל אביב, ולא, חלילה, חיים בורגניים בפרברים ועבודה כמנהל חשבונות.
מחר עולה הדרמה התל אביבית של רשת, שתחבר את תל אביב והעולם החרדי, כמו שהדג נחש עשו פעם באיזה שיר. אם בא לכם להתכרבל מול הטלוויזיה בעשר בלילה, אולי תתאהבו.
לפעמים לא צריך לתאר במילים. לפעמים פשוט מספיק לומר תודה. תודה לכם, Casadei, שנתתם לנו אושר כה גדול, יצירה כה נאווה עם גורמט כה מבדר. אני בטוחה שגם מנהל השיווק שלכם מודה לכם, בכל פעם שהוא רואה שהיא עולה 820$!
בפוסט הזה אסקור מוצרי קוסמטיקה שניסיתי בזמן האחרון. את חלקם קיבלתי להתנסות, אחרים קניתי מיוזמתי.
מוצרי איפור לנקום, סומק מסדרת La Rose Deco בגוון 01: הנסיינית: חן, 26. אריזה שחורה ואלגנטית מצויידת במראה. סומק אסתטי להפליא וחבל להשתמש בו, אבל כמובן שמישהו צריך לעשות את העבודה הקשה. סומק בגוון ורוד עתיק בהיר עם נצנוצי זהב עדינים. אני השתמשתי בו בערב כסומק והוא פשוט האיר לי את הפנים בצורה מחמיאה וטבעית. החזיק מעמד מעל בסיס טוב לאורך כל הערב כולו. ממליצה לפנק את עצמך במשהו שכיף להציץ בו.
מייבליין, Volume Express Lift Up מסקרה: מסקרה שחורה. הנסיינית: חן, 26. שחורה באריזה שחורה בכיתוב ברונזה זוהר. מבטיחה להרים, לעגל ולעבות. בפועל, מעגלת טוב מאוד ומפרידה נהדר וללא גושים. המברשת של המסקרה קצת קעורה וזה מאוד מקל את המריחה שלה על הריסים. לא עבה במיוחד ולא דקה במיוחד, לי היתה מושלמת. מושכת חומר במידה נחוצה ונמרחת נהדר. מתייבשת כעבור מספר שניות. שרדה יום שלם אם כי קצת נזלה על העפעף התחתון והותירה שם סימנים שחורים. מסקנות: תמורה מצויינת למחיר! מסקרה טובה ונוחה לשימוש. מפרידה היטב את הריסים ומאו דמתאימה למי שאוהבת מראה לא מלאכותי מדי. נהדרת ליום יום בעיניי, כל עוד את משגיחה שהיא לא נמרחת לאחר מספר שעות.
רבלון, Double Twist מסקרה: מסקרה שחורה. הנסיינית: חן, 26. מסקרה באריזה אדומה (קצת צ'יפית לטעמי) שמבטיחה גם לעגל וגם לעבות. שניים במחיר אחד ממש. המיכל של המסקרה קצת עבה וקצר יותר מחברותיה האחרות על המדף, אבל זה לא משפיע, אם כבר זה משפיע אך ורק על נוחות האחיזה לטובתה. המברשת היא בעלת 2 סוגי זיזים, קצרים וארוכים, בשני צבעים: שחור ואדום. האחד מיועד להפריד והשני, כאמור, לעגל. לאחר מספר נסיונות הנחתי אותה בצד ועברתי להשתמש במסקרות אחרות. היא סוחבת הרבה יותר מדי צבע, ולא בצורה חיובית. היא הדביקה לי את הריסים ויצרה מראה לא ממש טבעי ולא ממש מלאכותי, מראה מודבק. יש לציין כי בשימוש עם מברשת מסקרה אחרת אבל עם החומר שלה זה נראה כבר יותר טוב. מסקנות: מומלצת למי שאוהבת מראה דרמטי מאוד (ריסים דבוקים) ולמי שיש לה סבלנות להתעסק עם המסקרה, שכן היישום שלה לא מאוד נוח והיא לא מתייבשת מאוד מהר. קראתי שנסיניות אחרות נהנו מהשימוש בה.
לנקום, Hypnose Drama מסקרה: מסקרה שחורה, עמידה למים. הנסיינית: חן, 26. עמידה במים ובפני מסיר איפור, גם מסיר איפור דו פאזי. לי יש עיניים רגישות במיוחד והיא לא גירתה אותם בשום צורה. המסקרה מבטיחה אפקט של ריסים מלאים, (בעגה הפרסומית: מלאכותיים). המברשת שמנמנה להפליא אבל נוחה. לא ארוכה מדי, סוחבת צבע בכמות נכונה למריחה על שתי העיניים, כל אחת בתורה. האריזה שחורה וקלאסית, כיאה למוצר יוקרתי. המסקרה לא סובלת מריח לוואי, מבושם או לא. מסקנות: ריסים מלאכותיים היא לא עושה, אבל אפקט של ריסים מופרדים ועבים יותר - בהחלט כן. השימוש נוח, המברשת נוחה והייבוש מהיר. החזיקה מעמד כ-8 שעות במועדון צפוף ולא נמרחה כלל וכלל. מומלצת בחום.
קרמי פנים וסרומים ל'אוקסיטן, קרם פנים קטיפתי שקד-תפוח: קרם פנים כבד ועשיר, יחסית, שיכול לשמש גם כקרם לילה. הנסיינית: בת 33 עם עור מעורב-שמן, שהשתמשה בו כקרם לילה. הקרם נספג בצורה טובה, מלחח מאוד, קצת כבד ליום-יום, אפילו בחורף, אבל מושלם ללילה. לא מחצ'קן, לא מעורר תחושה בלתי נעימה, לא משאיר משקעים לבנים על העור. האריזה קצת מאכזבת מפני שהוא לא מגיע בשפופרת או במשאבה, אבל מעבר לזה הוא מושלם ומומלץ בחום.
פילוסופי, Hope In a Jar: קרם הלחות המפורסם מבית פילוסופי בגרסה עם מקדם הגנה מהשמש SPF25. הנסיינית: אני, בת 29, עור מעורב-שמן בקיץ וקצת יבש בחורף. הזמנתי את התקווה בצנצנת גם כי שמעתי עליה כה רבות, ובעיקר כי קרם הפנים האהוב שלי לימי החורף, המולטי-אקטיב של קלרינס, שווה את משקלו בזהב. סייל בסטרוברי העמיד את מחיר התקווה על 20$ לצנצנת, סכום סביר. המוצר מעולה, נותן פייט לא רע בכלל למולטי-אקטיב. המרקם קרמי ונעים, נספג היטב, מלחח היטב ומקדם ההגנה הוא בונוס נהדר. החיסרון, כצפוי, הוא באריזת הצנצנת.
סבונים לה רוש פוזה, קרם ג'ל ניקוי מסדרת Effaclar: סבון פנים לעור שמן ורגיש. הנסיינית: אני, בת 29, עור מעורב-שמן בקיץ וקצת יבש בחורף. אמנם אין לי עור שמן בחורף, אבל מדי פעם, במיוחד אחרי אימון כושר, התחושה גריזית במיוחד. עד כה השתמשתי בסבון העדין של קליניק, אבל תמיד נשארתי בתחושה מיובשת משהו ולא מאוד נעימה. מוס הניקוי של לה רוש הוא הברקה מוחלטת: הניקוי יעיל, התחושה נעימה מאוד ולא מייבשת כלל וכלל והמרקם נפלא פשוט. ללא ספק סבון הפנים הטוב ביותר שיצא לי לנסות.
קריטה, ג'ל דה לגון: ג'ל ניקוי לפנים עם "כדוריות לחות". הנסיינית: אני, בת 29, עור מעורב-שמן בקיץ וקצת יבש בחורף. מדובר בג'ל ניקוי עדין מאוד, אולי עדין מדי, לכל סוגי העור. האריזה יפה מאוד, ואולי זה הדבר הטוב ביותר שיש לי לומר עליו. אופן השימוש קצת מרגיז: מעסים על עור יבש, ואז התחושה בלתי נעימה בעליל. כששוטפים העור אכן מרגיש מלוחח וללא תחושת מתיחה, אבל הוא לא מרגיש נקי יותר. בסך הכל, אולי הסבון עושה משהו, אבל לא מרגיש לי שהוא עושה את מה שהוא אמור לעשות. במחיר הזה, השוק מלא במוצרים טובים יותר.
שיער קרסטס, שמפו מסדרת נוטרי-תרמיק: שמפו לשיער יבש. הנסיינית: בת 33, שיער רגיל שהופך לשמן מדי פעם. ההתנסות בשמפו לשיער יבש לוותה בחשש כבד ואמיתי שהשמפו יכביד על השיער, יהפוך אותו לחסר צורה וברק, שיגרום לו למרקם של מטאטא, לכבדות בלתי רצויה, עודפי שומן, עייפות כללית ושאר בעיות. בפועל, מדובר בשמפו מזין מאוד, מנקה היטב, נעים מאוד על השיער גם בלי תוספת של מרכך או מסכה, מסדרה זו או מסדרות אחרות. שמפו יקר שממלא את כל ההבטחות באתר היצרן: השיער אכן נראה ומרגיש רך ונעים יותר.
קרסטס, מרכך מסדרת נוטרי-תרמיק: מרכך לשיער יבש. הנסיינית: בת 27 עם שיער יבש ודק. מרכך מושלם לשיער יבש. משאיר את השיער רך מאוד, כמעט ללא קשרים, ללא דבלולים וללא חשמל סטטי מעיק. בעיקרון, לא היה צורך אפילו לייבש בפן כדי לקבל שיער ידידותי, רך ונוח לסידור, אבל כמובן שהשימוש בפן סייע לו להסתדר בדיוק לפי הצורך. התחושה של המרכך מאוד עשירה (אפילו כשמחזיקים אותו בכף היד) ומאוד נעימה. הריח מצוין. הוא לא חסכוני במיוחד וחבל, כי המחיר לא זול.
קרסטס, מרכך מסדרת נוטרי-תרמיק: מסכה לשיער יבש. הנסיינית: בת 27 עם שיער יבש ודק. המסכה הטובה ביותר שניסיתי. משאירה שיער רך, מבריק, נעים, קל לסידור ועמיד בפני שימוש בפן. לא מכבידה על שיער דק אבל כן נותנת לו תחושה של שיער קצת יותר עבה, גמיש ועמיד. ביחס למחיר, מכל מוצרי הסדרה, זה המוצר שעליו הייתי ממליצה ביותר לרכוש. בשעה שליתר המוצרים יש תחליפים זולים יותר, מסכות לשיער הן גם כך יקרות והשימוש בהן לא תכוף, לכן שווה להוסיף תמורת המסכה הטובה ביותר.
אביזרים Silk'n, מכשיר הסרת שיער לטווח ארוך: מחיר: 1,990 ש"ח במבצע. ההבטחה: "מכשיר ביתי להסרת שיער לטווח ארוך בטכנולוגיית האור". בגלל מחיר המכשיר, עוד קצת פרטים עליו: מדובר במכשיר ביתי להסרת שיער (היום כבר לא משתמשים במונח לצמיתות) במסגרת הכנת הגוף לקיץ. הבנתי שהמכשיר פועל בטכנולוגיית IPL, בשעה שבשוק הבינ"ל קיים גם מוצר ביתי בטכנולוגיית לייזר, שאינו משווק בארץ, עד כמה שידוע לי. הסרת השיער מתבצעת באמצעות ראש מאיר. הנורות ברות החלפה ומספיקות ל-750 הבזקים. המכשיר פועל באמצעות חיבור לזרם החשמל ולא סוללות. למכשיר יש נורית בקרה ודרגות עוצמה שונות. השימוש אינו מומלץ לנשים הרות ומיניקות אך אין כל בעיה להשתמש בו גם בגיל המעבר, למי שזקוקה. ניתן להשתמש בו גם להסרת שיער מהפנים. למכשיר יש התקן בטיחות שלא מאפשר לו להאיר לאוויר מחשש לפגיעה בעיניים. יש להשתמש במכשיר מדי שבועיים בשלוש הפעמים הראשונות, ואחר כך לפי הצורך. כבר לאחר השימוש הראשון אמורים לראות האטה בצמיחה. כל אזור זקוק לכמות טיפולים שונה, המשתנה גם מאדם לאדם. ראש המכשיר קל לניקוי באמצעות מגבון לח, כך שכמה חברות, אחיות וכו' יכולות להשתמש בו יחד, מה שהופך אותו לחסכוני אפילו יותר. עם זאת, למספר משתמשות מומלץ מבחינה הגיינית לרכוש לכל אחת ראש נפרד. זהו המכשיר היחידי בשוק הישראלי עם אישור מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA), ומחירו 1,790 ש"ח. הנסייניות: חן, 26, ואני. כל אחת מאיתנו השתמשה במכשיר פעמיים נוספות על בתי השחי שלה. חן מדווחת על האטה בצמיחה, אך השיער לא נעלם לגמרי. במקרה שלי, לא נוספו קרחות חדשות והצמיחה איטית גם כך וללא שינוי. אמשיך לעקוב בסקירה הקוסמטית הבאה.
אני לא יודעת כמה מכם זוכרים את הגימיק של סווטש, אי שם בשנות התשעים, של החלפת רצועות? סווטש יצרו אז שעונים עם דוגמאות, והחלפת הרצועות הביאה לכך שבמקום הרמוניה מושלמת בין האיור על הרצועה לאיור על לוח השעון, קיבלנו מעין בלגן מאורגן.
בינתיים, כמו שכולנו יודעים, סווטש כבר לא בענייני החלפת הרצועות העצמית, ולמען האמת גם הקולקציות שלהם כבר לא מפילות מהרגליים. במקומם נכנסו לנישת הרצועות הזו טוי ווטש עם סדרת הג'לי שלהם. הרעיון אותו רעיון, הצבעים חלקים והתוצאה לפעמים עובדת נהדר.
שני מותגי תכשיטים חדשים נחתו בארצנו בהפרש של כמה ימים ובהשקעה כספית בלתי מבוטלת בכל אחד מהם. שני המותגים אירופאיים (במקור), אבל מוגדרים היום כמותגים בינלאומיים.
Misaki מה זה? תכשיטי פנינים בקולקציות מגוונות בשילוב כסף (לפעמים מצופה זהב). יש גם קולקציית שעונים. מדינת המוצא: מונטה קרלו. טווח מחירים: 400-1,000 ש"ח לפריט. איפה משיגים? החנות הראשונה - וכרגע היחידה - נמצאת בקניון שרונים בהוד השרון. פריט הדגל (הבחירה שלי): השרשרת הזו, שנמכרת ב-900 ש"ח:
Pandora מה זה? מותג המתמחה בתכשיטי חרוזים (Charm Bracelets), רעיון מאוד פופולרי בחו"ל שעוד לא נטמע בארץ. הרעיון פשוט למדי: תמחור נפרד לכל חלק, לכל חרוז ולכל צמיד בסיס - וכל אחת יוצרת לעצמה תכשיט משלה באמצעות שילובים שונים, כשכל חרוז נקנה כמתנה בנקודות ציון בחיים. ומעבר לזה: עגילים, שרשראות חרוזים עם אותו פטנט, שעונים וטבעות ניתנות להערמה. מדינת המוצא: דנמרק. טווח מחירים: 180-3,950 ש"ח לצמיד בסיס ו-120-2,990 ש"ח לחרוזים, תלוי בחומר ממנו הם עשויים (עור, כסף, זהב, יהלומים וכד'). איפה משיגים? כמה נקודות מכירה ברחבי הארץ, חנות בקניון הגדול בחיפה, חנות מותג במרכז שוסטר ברמת אביב בתל אביב ובקרוב גם סניף דגל בכיכר המדינה בתל אביב. פריט הדגל (הבחירה שלי): צמידי הבסיס העשויים מתכת כל כך יפים, שבאמת אין שום צורך מיוחד להוסיף עליהם חרוזים. היפה מביניהם הוא, כמובן, צמיד הכסף המושחר. אפשר לצרף לו, בשביל ההרגשה הטובה, כמה חרוזים בודדים. אני אוהבת את כדורי הכסף עם כתר הזהב הקטן והמשעשע:
זה היה שבוע שהוקדש רובו לתכשיטים, ולכן נישאר עם ג'ול:
ופתאום, עם השמש החורפית ומזג האוויר שעוד לא החליט מה הוא בדיוק, יש חשק עז ללכת לחוף הים, אם אפשר על יאכטה (למי שלא ניסה - זה נראה טוב יותר בסרטים מאשר במציאות), כשכל המציאות עטופה בגוונים של טורקיז ושמש צהובה. או הצמיד הזה:
Mars and Valentine מנפיקים את הדבר היפה להפליא הזה, בלי לשכוח את כל הסממנים של הקיץ הבא עלינו לטובה. יש פה אפילו מצפן! 338$, סכום מתקבל על הדעת יחסית לתכשיט כסף עם פניני מים מתוקים ואבני טופז שוויצריות. ולקינוח, ג'רי.
גילוי נאות: אני אוהבת תכשיטים יקרים. אני אוהבת מתכות יקרות ואבנים יקרות לא פחות. מה שאני פחות אוהבת, לפחות בארץ, אלה העיצובים השמרניים, לפחות במותגים הנפוצים, כי זו לא חוכמה באמת לדבר על טובי פרבר או ליאת ולדמן.
דמיאני, מותג יהלומים איטלקי ענק, יקר ונחשב, דווקא מצליח להציג עיצובים שהם בו זמנית מודרניים ומעודנים. הצמיד הזה, עם זהב 18K בשלושה גוונים ויהלום קטנטן ומיותר, נמכר בנורדסטרום ב-5,480$. קצת יקר, אבל מה לא עושים בשביל האהבה.
שיטוט באתר נורדסטרום הניב צמיד כסף מושחר בחלקו, בדוגמת "הכנרת מתייבשת". אז מה זה, בעצם?
למעלה, צמיד כסף של John Hardy, במהדורה מוגבלת לנורדסטרום, מדגם קאלי, עשוי כסף סטרלינג 925 בעבודת יד ובמחיר 195$. למטה, דגם דומה מאוד מאוד, עשוי חומרים דומים, של המותג הישראלי SoloOrly, של המעצבת אורלי אליה, שנמכר בסטייל ריבר ב-45 שקלים בלבד (וגם אזל מהמלאי). אז נכון, הגימורים בוודאי לא זהים וגם לא התחושה שרכשת תכשיט מכלבו יוקרתי, אבל התוצאה הסופית מספקת אותי, רק שיחזור למלאי.
איך אפשר לסרב לסדנת עיצוב נעליים, במיוחד ב"הגילדה"? מכיוון שאי אפשר להתכחש לפוטנציאל הכיף (או לעתיד המבטיח כמעצבת נעליים מהוללה), מיהרתי להבטיח מקומי - ושנייה לאחר מכן איחרתי בשעה וחצי. לשמחתי, כשהגעתי התברר שכולם בהפסקת קפה ומה שפספסתי היה הרצאה בנושא מקורות ההשראה. לא נורא, ניחמו אותי כולם, הכיף תיכף מתחיל.
אז מה היה לנו שם?
כלי העבודה שניתנו לנו היו בלתי מסעירים בעליל: פיסת פלסטיק בצורת נעל עקב (כדי שנתמודד עם האילוצים ולא פשוט נתעלם מהם), פיסת נייר ועליה "מקור ההשראה" שלנו, עט וזוג מספריים. בשלב מאוחר יותר קיבלנו כמה דפי A4 וסול.
אם חשבתי שלעצב זה משחק ילדים והמעצב עושה מה שהוא רוצה, הגיעה הסדנה וחשפה מציאות קצת פחות זוהרת: יש אילוצים, יש מקור השראה - או לקוח - שמכתיב מה מעצבים, והמעצב צריך ללכת בין הטיפות מצד אחד, ומצד שני לגרום לכל העניין להיראות קליל ומגניב. מתוך השעתיים וחצי שהוקצבו לסדנת העיצוב, לקח לי בערך שעה וחצי להבין איך תיראה נעל הפרח שלי. בשלב הזה, שולחן העבודה נראה כמו אחרי מלחמה גרעינית.
בחורה יצירתית ממני שזכתה למילה "תפוז" כמקור השראה, עיצבה את הדגם הזה, כולו מבוסס תנועתיות. קצת צבעוניות - וכולנו מבינים את ההכלאה בין תפוז לנעל.
ומי שממש מוכשר - כמו קובי לוי שהנחה את הסדנה - אפילו מצליח ליצור דברים כאלה.
אם מזדמנת לכם עוד סדנה כזו, לכו. סביר להניח שתתחילו - כמוני - להעריך הרבה יותר את מעצבי הנעליים המוצלחים ותשימו בפרופורציות את אלה שפחות.
בשורת שיתוף פעולה חדשה נחתה אצלי במייל: H&M, כך התבשרתי, משתפים פעולה עם מותג הקבקבים Swedish Hasbeens כדי "להביא את אופנת סוליות העץ הפופולריות לשווקים נוספים בעולם... עם שלושה דגמי קבקבי העץ, שנוצרו בהשראת הסגנון השוודי המסורתי". כמה נחמד ש-H&M גאים במורשתם השוודית, אבל Swedish Hasbeens הם לא בדיוק קבקבי העץ שגדלנו עליהם. למעשה, מדובר בפרשנות צעירה, נוחה וחמודה על אותה סוליה. כשהם עושים את זה "לבד", הדגמים של SH נראים, בין היתר, גם כך:
והנה מה ש-SH עשו בשביל H&M, שמרני במידה דומה, הרבה פחות הרפתקני מהדגמים היותר-הרפתקניים של SH, אבל בסך הכל, דומה מאוד.
כל אלה במחיר מקסימלי של 349 ש"ח, שזה באמת לא נורא כלל. אני מקווה שלא תהיה בעיה עם איכות הגימורים, וקדימה, מתכוננת להתייצב ב-20 באפריל ב-H&M ולבחון את הפלא בעצמי.
מה אתם אומרים על גם ספורטיבי אבל גם על עקבים דקיקים, גם לא ממש יקר אבל גם מתומחר מדי, גם צבעוני וגם דומה למשהו שכולנו כבר רגילים ואוהבים? במילים אחרות, מה דעתכם על נייקי על עקבים דקים???
כן, מה דעתכם על המוטציה הזו, חילול קודש של ממש, עם הסווש והסראפן? מה דעתכם לשלם רק 70$ תמורת הפלא, שיזעזע את אמות הסיפים של הגב התחתון שלכם בלי לוותר על המראה המגושם? לא יודעת מה איתכם, אני ממש בעניין.
כי כבר הרבה זמן לא היה פה איזה בלינג איכותי, ילדותי, צבעוני, משעשע ויקר להפליא, ואם אפשר - גם בלונדיני.
אז מה אתם אומרים על שרשרת הברבי בלינג הזו, שנמכרת עכשיו תמורת פחות מ-50$? האם תשמחו לדעת שהיא מגיעה בצבעים נוספים, כמו שחור וזהב? האם תשמחו כמוני לדעת שהאתר כנראה שולח לארץ (אבל חישוב העלויות מתעכב, וככל הנראה המשלוח אינו חינם כמו שנכתב כשמנסים ליצור הזמנה)? האם תרוצו לגוגל לחפש מיהי Nicki Minaj, ששרשרת הפלאים שייכת לליין ששמה מתנוסס עליו? שיהיה בוקר נפלא!
קצת הופתעתי לגלות שמותג אופנת הגברים מאניה עדיין קיים. כבר הרבה זמן לא ראיתי את הלוגו (המעולה) שלהם, ומשום מה הנחתי שהם כבר לא איתנו עוד, קצת כמו מה שקרה עם כאוס, עליה השלום. בסך הכל, מכיוון ששני המותגים תמיד נראו לי דומים מאוד (לכנות מותגי אופנת גברים בשמות מגוחכים היה כנראה עניין של אמצע שנות האלפיים) ומכיוון שיש לי זכרונות לא רעים מהבגדים של כאוס (כנראה מפני שהייתי אז צעירה ונוחה להתרשם) - מאניה קיבלו סיכוי הוגן.
מאניה, שלדבריהם פונים לקהל של בני 14-30, גייסו את נירו לוי כפרזנטור. העובדה שלוי יכול להיות אבא של רוב רוכשי הבגדים שאליהם המותג מכוון, משנית לכך שבסקר שערכו נמצא שלוי, ולמעשה, חפר מרמזור, הוא הדמות שרוב הגברים הצעירים מזדהים איתה. לוי עושה עבור מאניה עבודה טובה, כלומר, מצליח לא להיראות מגוחך בבגדים שמיועדים לגברים צעירים מאוד, יחסית.
עוד לענייננו: שני העוגנים בקולקציה הם ליין ג'ינסים - רובם בגזרות נמוכות וסקיניות ורק מעטים בגזרות שבני השלושים וקצת יוכלו לחבב - וחולצות וסריגים מודפסים. אם הג'ינסים מפולחים בדיוק לקהל היעד הצעיר, הבליין בעיני עצמו, לחלק מה"טופים" יש סיכוי טוב יותר לקלוע גם לטעמם של בני השלושים ומשהו. מבחינת טווח המידות, מאניה מייצרים במידות 36-46. מחירים: סריגים בכ-150 ש"ח, הג'ינסים רובם יעלו פחות מ-400 ש"ח.
הסריג (159 ש"ח) דווקא לא רע בכלל, סולידי ו-Preppy למראה. הבד רך, נעים ומוצלח, למי שזה חשוב לו. החולצה (179 ש"ח) מיועדת לילדים, אני לא חושבת שיש מבוגר שהיא באמת תעבוד עבורו. מבחינת הג'ינסים (הכהה יותר 389 ש"ח, הבהיר 439 ש"ח), גם הדגם הסולידי יותר לא ממש סולידי. בשורה התחתונה: צעירים ודקיקים ייהנו.
למען האמת, התלבטתי עמוקות אם הדגם הזה ראוי לפינת וואו משל עצמו. אחר כך הגעתי למסקנה שכעונש על חוסר ההגיון המוחלט שבמגפון עם חרטום פתוח, הוא יעלה לפינה לשיפוטכם. אז מה יש לנו היום?
חרטום פתוח, מגפון מאובזם עם עקב בלתי נתפס מבית Gianvito Rossi ובסכום צנוע לכל הדעות של 550 ליש"ט. הייתם קונים?
בעצם רצינו ללכת לארוע הפתיחה של "הגילדה", בית הספר לעיצוב נעליים, מפני ששם הובטחה תערוכה של מעצב הנעליים הישראלי קובי לוי. ככל שהתקרבנו לכתובת שנמסרה גילינו (א) שאיננו רואות שום שילוט מכוון, לא שילוט קבוע לבית הספר "הגילדה" ולא שילוט זמני לארוע ו(ב) שגם החנייה בסביבה לא שופעת. החלפנו יעד וחנינו לאורך הגדר שמאחורי גני התערוכה. כשנכנסנו גילינו שהמוזיקה מתנגנת בווליום מחריש אזניים. על הבמה ניצב נמרוד פלד, שצילומים (מאוד מוצלחים, אגב) שלו עיטרו את החלל. ההופעה נעה בין מגוחכת למביכה, ונסתיימה בעלייתה של זמרת ליווי אל הבמה, שצווחה אל הקהל משהו כמו "פיצוץ של מחירים פה ביריד!", עידון במיטבו. המוזיקה אחר כך היתה רועשת מאוד והפריעה גם למוכרים.
תמהיל המציגים היה טוב מהצפוי. לא עוד המון מעצבים תל אביביים שמייצרים עוד ועוד מאותו דבר. לא עוד בגדים לבישים למחצה. הפעם אפשר היה למצוא בייסיק . בייסיק משרדי משודרג, לפעמים אפילו מתומחר בנוחות.
מבחינת אקססוריז, אמנם היו כמה מעצבי תכשיטים, לפחות שני מותגי הנעלה ומותג תיקים אחד, אבל זה ארוע של בגדים באופן מוחלט. גם מתחם החלקת השיער של רמינגטון ומתחם המהפך של מיקי בוגנים נשארו מיותמים למדי, להפתעתי, אולי מכיוון שאתמול הגיעו יחסית מעט אנשים.
המצטיינים שלי: איילת ויינמן: ויינמן מציעה טוניקות מוצלחות מאוד בגזרות מעניינות, מבדים מגוונים בצבעוניות אפרורית ורכה ובמחיר סביר של 239 ש"ח. חבל שהמידה (האחת, לפי מה שראיתי) היא 38 לכל היותר, מפני שהגזרות היו עשויות להחמיא גם לבחורות עגלגלות יותר. רוס אובאטה: גם בלי להתפעל מדי מהמותג, שחלק מהדגמים שהציע נראו מעט פשוטים או לא משויפים מספיק, רוס אובאטה הפתיעו עם עליונית סרוגה מפוספסת ונהדרת (359 ש"ח) ועם שמלות אוברול משעשעות מאופנת הקיץ.
אפרתה: מותג בייסיק משרדי נטול יומרות, עם איכות תפירה טובה, דגמים נוחים, מחירים סבירים (כ-170 ש"ח לחולצה, מעט יותר לשמלות) וגישה כללית קז'ואלית ונוחה. משהו בסולידיות הקלילה שלהם עבד עבורי טוב מאוד. פראו בלאו: ובמיוחד המודפסים הצבעוניים של בלאו, שלצערי היו רק במידה 0, שבו את ליבי. ההומור של המותג - כמו גם פיליפ בלאו והכרבולת הצבעונית שעמד בלב המתחם הקטן של פראו בלאו, ייעץ, תמך ועזר - היו מרעננים מאוד בתוך השפע החורפי והקודר. נטעלי עמרני: מעצבת תכשיטים מפוסלים ויפהפיים, עשויים בד רשת שקוף וקשיח ובו עלי נחושת מהסוג שרוכשים בחנויות יצירה (התמונה אמנם מטושטשת, אבל זה הרעיון).
בשורה התחתונה: ללכת כדי להתרשם, אפילו אם לא קונים. זה שווה דמי כניסה של 15 שקלים.
מי אמר כפכפי נוחות ולא קיבל? מי אמר 49$ מול 465$? מי אמר גוצ'י מול שול? במילים אחרות: נסו אתם למצוא את ההבדלים בין הנעליים האלה, שמצדיקים הפרש של כמעט פי עשרה במחיר:
למעלה: שול, 49$ ויומרה למנוע מכם כאבי גב לכל הזמנים. למטה: גוצ'י, 465$ ויומרה להיות הכפכף הכי אופנתי שתיתקלו בו. לא ברור לי למי מהם יש יחסי ציבור טובים יותר.
בעקבות קמפיין יחסי ציבור של מימי לוזון קיבלתי שובר לטיפול פנים בקליניקה של הגב' לוזון בפתח תקווה. הטיפול היה מוצלח למדי (אני לא יודעת להעריך טיפולי פנים כראוי כיוון שאני עושה אותם לעיתים נדירות מאוד, אבל יצאתי אדומה כדבעי וכמה ימים אחרי זה העור נראה ממש טוב, מה גם שמימי היא הקוסמטיקאית אליה פונות מיטב סלבריטאיות ארצנו - ולהן יש עור מעולה), אי לכך שיגרתי את הדס הפתח תקוואית לפדיקור על חשבוני - ואלה תובנותיה (כן, היא כתבה בגוף ראשון): הטיפולים שנבחרו: פדיקור ספא. מבחר הלקים: מבחר לא עצום ולא מטורף של לקים של Essie, בעיקר בגוונים סולידיים יחסית. 8/10 ניקיון המתקנים: נקי ומסודר מאוד מאוד. הרבה מאוד דברים טובים אפשר לומר על הקליניקה הלבנה והיפהפיה של מימי, במיוחד בהתחשב בכך שהיא חלק מביתה של לוזון. המקום יפה ומתוחזק לעילא, משופץ ונעים. 10/10 היגיינה: קיימת עמדת חיטוי לכלי העבודה. העובדת השתמשה בכפפות חד פעמיות אותן החליפה כמה פעמים במהלך הטיפול. 10/10 עמידה בזמנים: המתנה ייצוגית של כעשר דקות בשעות הבוקר. 9/10 איכות העבודה: מדובר באחד מטיפולי הפדיקור הארוכים ביותר שיצא לי לחוות, עם שפשופים נמרצים, מסאז' ארוך ומפנק, קרמים מרגיעים ועיצוב קפדני ומדויק מאוד של הציפורניים. עם זאת, העור היבש נסדק והפגין סימני אדמומיות כבר למחרת (אבל אחרי שימוש בקרם רגליים הסימנים נעלמו בתוך יומיים). 9/10 תוספות ופינוקים: כל התוספות הרגילות, ככל מכון פדיקור גדול ומוקפד אחר, עם הרבה פחות עמדות טיפול ומשמעותית פחות עומס ממכוני הפדיקור התל אביביים. החוויה שלי: טיפול מלכותי, ממש לא באווירת הסרט הנע המאפיינת את מכוני הפדיקור שצצים בזמן האחרון בכל קניון. ללוזון - קוסמטיקאית מהשורה הראשונה עם לקוחות מפורסמות רבות - יש מוניטין לשמור והיא עושה זאת במלוא המרץ והרצינות ובלי להתפשר על איכות הטיפול או המתקנים. המקום באווירת בוטיק, משתדל לשדר דיסקרטיות ופרטיות ולתת תמורה מקסימלית לכסף. פדיקור מופלא. הכתובת: דנמרק 48, פתח תקווה.
* פוסט זה לא פורסם תוך 24 שעות מרגע הטיפול
הכללים של פרויקט פדיקור: - אחת לכמה זמן נסקור מכון אחר. - בלי חינמים, הכל על חשבוננו. - המכונים לא יידעו מראש על כוונתנו להגיע לסקור אותם. - כל פוסט ביקורת יפורסם תוך 24 שעות מרגע הטיפול, כל עוד הכל טרי. - כל מכון יקבל ציון בקטגוריות מוגדרות, בסקאלה שבין 1 ל-10. - הציון הסופי ניתן בכוכבים, מאחד ועד חמישה.
התגעגעתם ללובוטין? לא לגרסה הרדודה, עתירת הניטים והממוחזרת שלו, אלא לאיזה מגע של לובוטניות שיגרום לכם לנוע על הכיסא באי נוחות ולומר לעצמכם "כמה יפה, כמה מפוסל, כמה לא פרקטי, שובר גב, נהדר, יקר". בקצרה, כמה זמן חלף מאז שראינו את לובוטין עושה משהו כזה:
מגפון בצבע קרמל. ראינו כבר דומים לו, ראינו כאלה שמזכירים אותו, אבל הדוגמה כל כך מדויקת, הפיסוליות כל כך מסעירה (והעקב כל כך תלול), שאין מנוס מלעצור רגע ולומר לעצמנו שמעייני היצירה של לובוטין עוד לא יבשו, הם פשוט בדיפ פריז. תמורת 1,095$ גם אנחנו יכולים להיות בעליה של יצירת האמנות על העקב. חבל שלא שולחים לארץ.
אם טבעות ניתנות להערמה עוררו בי בזמן האחרון ריגושים קשים, אפשר רק לדמיין מה חוללו בנפשי הרכה צמידים ניתנים להערמה, במיוחד במחיר סביר.
על הפלא הנוכחי אחראי מותג תכשיטי האופנה הישראלי SoloOrly, והם גובים תמורתו פחות מ-50 ש"ח (לכל צמיד), מחיר סביר לכל הדעות. הצמיד הנוכחי הוא ה"משולש", והוא מגיע בגוני זהב וכסף, שזה תמיד נחמד, ובגוון כסף מושחר נהדר. יש למותג דגם נחמד נוסף, צמיד נחש, שגם הוא נראה לא רע בכלל בגוני כסף.
אומרים שהעולם ישתנה כששמש האביב תזרח עלינו ונגלה שהכתום עשה קאמבק מפואר לחיינו. אני אומרת: למה לחכות? בואו נחזיר את הכתום המפואר כבר עכשיו.
מגפונים של Opening Ceremony שלמרבה החרדה הם תוצר של שיתוף הפעולה שלהם עם דיסני וחלק מהמרצ'נדייזינג של הסרט טרון. אם נתעלם מהטרון-יה, כמו גם מה-395$ שנתבקש לשלם תמורת הטרון הכתום, אולי נתאהב?
שוק האקססוריז, שמתקיים גם היום, הוא אחד מארועי האופנה האלה שכבר הפכו למסורת. דמי הכניסה סבירים ביותר, היצע המציגים תמיד רחב, גם הפעם, ותמיד מובטחת הנחה כלשהי מהמחיר המלא, כך שיש כל מיני סיבות ללכת ולהציץ.
הנבחרים שלי: רוית מהלל: זו הפעם השנייה שאני רואה את התכשיטים של רוית מהלל בשוק האקססוריז. בפעם הקודמת פטרתי אותם כגימיק חמוד, מעין תכשיטים בשילוב חרסינה, אבל הפעם כבר לקחתי אותה קצת יותר ברצינות. קודם כל, העיצובים השתדרגו משהו. יש יותר אלמנטים, לפחות ביחס למה שזכרתי, והתוצאה הסופית ממשיכה להיות מרשימה וייחודית מאוד. למרות החיבה לקו הווינטג'י שהרבה מאוד מעצבים לוקים בו, גם בשוק האקססוריז הנוכחי, הווינטג' של מהלל הוא וינטג' עם טוויסט. אהבתי במיוחד את טבעות החותם החמודות (180 ש"ח), שנראות ממש כמו טבעות עתיקות. עוד מילה טובה על השירות: מהלל והמוכרת השנייה היו אדיבות להפליא.
שלומית אופיר: שלומית אופיר יצאה בליין (וינטג'י) חדש של נעליים, ולכבודו פתחה בשוק האקססוריז הנוכחי עיר קטנה, שבה היו כל מיני דגמי נעליים וגם התכשיטים שכבר למדנו לצפות ממנה. העיר הקטנה והומת האנשים של אופיר היא כנראה סוג של מפגן כוח (מוצדק), הנגישות הפעם טובה יותר ביחס לירידים אחרים, המוכרות העמוסות משתדלות מאוד לעזור ובכלל - אצל אופיר יש מעט מאוד הפתעות. רוב דגמי התכשיטים מדויקים, לגבי דגמי הנעליים אפשר להתדיין מפני שהם הרגישו לי כמו ללכת ממש על בטוח. מצד שני, אי אפשר להתווכח עם העדינות והאיפוק שבכל אחד מהדגמים של אופיר, ולא עם הכיף העצום של גילוי העיר טובת הטעם של שלומית בתוך ים הדוכנים והבלגן.
מדוזה: הדוכן הצבעוני והמשמח של המעצבות לבית מדוזה מציע הפעם דגמי תיקים חדשים ומאוד מאוד מוצלחים (לא הצטלמו טוב במיוחד, אבל כל כך יפים). כמו תמיד, הדוכן כל כך צבעוני וקורץ שהאסוציאציה הראשונה שעולה לראש היא סוכריות. בצד סוכריות התיקים האלה יש גם יחסית מעט שרשראות ועגילים, כנראה כי התיקים הסתברו כפריט הדגל של המדוזות. מלבד הקלאצ'ים שכולנו כבר מכירים יש גם תיק יד יומיומי וקשיח למדי עם רצועות בשילובי צבעים מרנינים ומשמחים ותיק לפטופ מדהים שאני זוממת לרכוש בשנייה שאחליף את הלפטופ המקרטע שלי באחד שעובד מדי פעם. השירות, כמו תמיד, לבבי וחם. אני מודה שלא ציפיתי ליותר מדי מכיוון שאני לא מעריצה גדולה של קלאצ'ים, אבל הדגמים החדשים קנו אותי, והם שווים כל גרוש.
מיכל בן עמי: זה לא סוד שאני אוהבת את העיצובים של מיכל בן עמי, ולמען האמת, יחסית ליתר המעצבים היחסית מבוססים שהגיעו לשוק הזה, בן עמי היא הטרייה והירוקה שבחבורה. קודם כל, הדוכן שלה היה יפה, עם קורות עץ חבולות וחוטי חשמל חשופים. מעין תפאורה נהדרת לתכשיטים שלה, תכשיטי העור עם הניטים והמסמרים והשרשראות הנהדרות, התיאטרליות והבומבסטיות שאהבתי במיוחד, אפילו עליי (אני אוהבת את הניקיון הוויזואל שלהן, למרות הגודל). מעבר לזה, כרגיל, יש עגילים בקו סבנטיז מקסים ומעט חגורות ושירות ראוי לציון.
בשורה התחתונה: אין הרבה הפתעות. ליאת גינזבורג מציעה את ההיצע הרגיל שלה מבוטיק המעצבים. O-Shan נהדרים, אבל מזכירים את התצוגה שלהם ברזילי. הגר סתת ממשיכה בקו שלה. X-Ray מציעים משקפיים ומשקפי שמש במחירים נוחים. איילה פרוינדליך ותיקי הגימיק החמודים שלה הגיעו גם הם, וכך גם מיכל מילר והנעליים הסולידיות. לצד אלה, הרבה מעצבי וינטג'-חדש שלצערי לא קלטתי את שמותיהם. בסך הכל, כיף של שיטוט.
עוד קצת ישראליאנה לפתוח איתה את בוקר יום שישי: מותג התכשיטים אמארו משיק ליין חדש של תיקים, פחות בלינג בלינג, מעט מקושקש כמו שאפשר לצפות מאמארו - ולפרקים די הומוריסטי.
פלא שעיר וכחלחל, לא בלינגי ומזכיר נשכחות מאיזה דגם של מארק ג'ייקובס שמזמן כבר לא התפעלתי מיופיו. 700 ש"ח, גבירותיי ורבותיי, וזה שלנו. מקסים!
אם מחירי המשקפיים נראים גם לכם מופקעים ומוגזמים מצד אחד, אבל מצד שני מאוד תשמחו להתחדש בזוג משקפיים ממותג לעילא, אאוטלטי משקפיים הם פתרון מצוין. אני מכירה באופן אישי שלוש חנויות שמשמשות כסניפי אאוטלט של רשתות המשקפיים, וחוויית הקנייה בשלושתן חסכונית למדי.
אירוקה עודפים: בקומה התחתונה של קניון סירקין, פתח תקווה. מה יש שם?: עודפים של משקפי שמש ממותגים טובים כמו ריי-באן, ארמאני וכו'. עלויות: אחוזי הנחה ניכרים, כ-200-400 ש"ח לזוג ממוצע, עם חריגים קלים במותגי על של ממש. החלפת לעדשות עם מספר: רק במגבלות של רשת אירוקה, שזה לא תחום ההתמחות שלה, אבל בסניף הזה העדשות הן במחיר נמוך יותר מהמחיר ביתר חנויות הרשת. מיוחדים: אפשר לקנות במקום קופסאות למשקפיים בעשרה שקלים.
אופטיקנה עודפים: בקומה התחתונה של קנאור, אור יהודה. מה יש שם?: עודפים של משקפי ראייה ושמש ממותגים טובים כמו ריי-באן, ארמאני וכו', וכן עודפים של מותגי הבית של אופטיקנה. עלויות: אחוזי הנחה ניכרים, כ-200-400 ש"ח לזוג ממוצע, עם חריגים קלים במותגי על של ממש. החלפת לעדשות עם מספר: אפשרית, לכל מספר, ובמחיר נמוך יותר מיתר סניפי הרשת.
אופטיק סנטר אאוטלט: באגף B של דיזנגוף סנטר, תל אביב. מה יש שם?: עודפים של משקפי שמש וראייה ממותגי ביניים. עלויות: אחוזי הנחה ניכרים, כ-200 ש"ח לזוג ממוצע. החלפת לעדשות עם מספר: בהחלט, בסניף הסמוך של אופטיק סנטר ובמחיר מלא (ממוצע לשוק). מיוחדים: אאוטלט של מסגרות ראייה ושמש בעשרים שקלים בלבד ומטלית המשקפיים הטובה ביותר שיצא לי לנסות מזה שנים.
שוב באה בטסי ומוכיחה שאם יש משהו שהיא טובה בו יותר מכולם, זה עיצוב סנדלים כיפיים והומוריסטיים באווירה קומיקסית משהו. הפעם זה פרח. וואו, איזה פרח.
הנה היא, בטסי במלוא תפארתה הפורחת, הישר מקולקציית אביב 2011 הבאה עלינו לטובה, עם הפרח והעלעלים, הפלטפורמה הנדיבה ועקב הרוקי הנהדר. 185$ בלבד, מחיר עונתי לגמרי, וזה שלנו.
כמה פעמים קמתם ואמרתם לעצמכם "תנו לי משהו גיאומטרי נהדר לפתוח איתו את הבוקר"? אף פעם, ככל הנראה, אבל זה לא צריך לעצור אותנו!
ורסאצ'ה מצטיינים לחלוטין עם הפלטפורמה המעוטרת במלבנים משמחים ומשובבי לב, גפה מרחפת במקצת ורצועות עדינות ובלתי מתיימרות. אם תהיתם, גובה הפלטפורמה בלבד הוא 3 אינטש, משהו כמו 7.5 ס"מ בלתי צנועים בעליל. אבל חוץ מזה - ומהמחיר, 1,125$ - יש לי רק מילים טובות לומר על הדגם הזה.
לנקום, סומק מסדרת La Rose Deco בגוון 01: הנסיינית: חן, 26. אריזה שחורה ואלגנטית מצויידת במראה. סומק אסתטי להפליא וחבל להשתמש בו, אבל כמובן שמישהו צריך לעשות את העבודה הקשה. סומק בגוון ורוד עתיק בהיר עם נצנוצי זהב עדינים. אני השתמשתי בו בערב כסומק והוא פשוט האיר לי את הפנים בצורה מחמיאה וטבעית. החזיק מעמד מעל בסיס טוב לאורך כל הערב כולו. ממליצה לפנק את עצמך במשהו שכיף להציץ בו.
מייבליין, Volume Express Lift Up מסקרה: מסקרה שחורה. הנסיינית: חן, 26. שחורה באריזה שחורה בכיתוב ברונזה זוהר. מבטיחה להרים, לעגל ולעבות. בפועל, מעגלת טוב מאוד ומפרידה נהדר וללא גושים. המברשת של המסקרה קצת קעורה וזה מאוד מקל את המריחה שלה על הריסים. לא עבה במיוחד ולא דקה במיוחד, לי היתה מושלמת. מושכת חומר במידה נחוצה ונמרחת נהדר. מתייבשת כעבור מספר שניות. שרדה יום שלם אם כי קצת נזלה על העפעף התחתון והותירה שם סימנים שחורים. מסקנות: תמורה מצויינת למחיר! מסקרה טובה ונוחה לשימוש. מפרידה היטב את הריסים ומאו דמתאימה למי שאוהבת מראה לא מלאכותי מדי. נהדרת ליום יום בעיניי, כל עוד את משגיחה שהיא לא נמרחת לאחר מספר שעות.
רבלון, Double Twist מסקרה: מסקרה שחורה. הנסיינית: חן, 26. מסקרה באריזה אדומה (קצת צ'יפית לטעמי) שמבטיחה גם לעגל וגם לעבות. שניים במחיר אחד ממש. המיכל של המסקרה קצת עבה וקצר יותר מחברותיה האחרות על המדף, אבל זה לא משפיע, אם כבר זה משפיע אך ורק על נוחות האחיזה לטובתה. המברשת היא בעלת 2 סוגי זיזים, קצרים וארוכים, בשני צבעים: שחור ואדום. האחד מיועד להפריד והשני, כאמור, לעגל. לאחר מספר נסיונות הנחתי אותה בצד ועברתי להשתמש במסקרות אחרות. היא סוחבת הרבה יותר מדי צבע, ולא בצורה חיובית. היא הדביקה לי את הריסים ויצרה מראה לא ממש טבעי ולא ממש מלאכותי, מראה מודבק. יש לציין כי בשימוש עם מברשת מסקרה אחרת אבל עם החומר שלה זה נראה כבר יותר טוב. מסקנות: מומלצת למי שאוהבת מראה דרמטי מאוד (ריסים דבוקים) ולמי שיש לה סבלנות להתעסק עם המסקרה, שכן היישום שלה לא מאוד נוח והיא לא מתייבשת מאוד מהר. קראתי שנסיניות אחרות נהנו מהשימוש בה.
לנקום, Hypnose Drama מסקרה: מסקרה שחורה, עמידה למים. הנסיינית: חן, 26. עמידה במים ובפני מסיר איפור, גם מסיר איפור דו פאזי. לי יש עיניים רגישות במיוחד והיא לא גירתה אותם בשום צורה. המסקרה מבטיחה אפקט של ריסים מלאים, (בעגה הפרסומית: מלאכותיים). המברשת שמנמנה להפליא אבל נוחה. לא ארוכה מדי, סוחבת צבע בכמות נכונה למריחה על שתי העיניים, כל אחת בתורה. האריזה שחורה וקלאסית, כיאה למוצר יוקרתי. המסקרה לא סובלת מריח לוואי, מבושם או לא. מסקנות: ריסים מלאכותיים היא לא עושה, אבל אפקט של ריסים מופרדים ועבים יותר - בהחלט כן. השימוש נוח, המברשת נוחה והייבוש מהיר. החזיקה מעמד כ-8 שעות במועדון צפוף ולא נמרחה כלל וכלל. מומלצת בחום.
ל'אוקסיטן, קרם פנים קטיפתי שקד-תפוח: קרם פנים כבד ועשיר, יחסית, שיכול לשמש גם כקרם לילה. הנסיינית: בת 33 עם עור מעורב-שמן, שהשתמשה בו כקרם לילה. הקרם נספג בצורה טובה, מלחח מאוד, קצת כבד ליום-יום, אפילו בחורף, אבל מושלם ללילה. לא מחצ'קן, לא מעורר תחושה בלתי נעימה, לא משאיר משקעים לבנים על העור. האריזה קצת מאכזבת מפני שהוא לא מגיע בשפופרת או במשאבה, אבל מעבר לזה הוא מושלם ומומלץ בחום.
פילוסופי, Hope In a Jar: קרם הלחות המפורסם מבית פילוסופי בגרסה עם מקדם הגנה מהשמש SPF25. הנסיינית: אני, בת 29, עור מעורב-שמן בקיץ וקצת יבש בחורף. הזמנתי את התקווה בצנצנת גם כי שמעתי עליה כה רבות, ובעיקר כי קרם הפנים האהוב שלי לימי החורף, המולטי-אקטיב של קלרינס, שווה את משקלו בזהב. סייל בסטרוברי העמיד את מחיר התקווה על 20$ לצנצנת, סכום סביר. המוצר מעולה, נותן פייט לא רע בכלל למולטי-אקטיב. המרקם קרמי ונעים, נספג היטב, מלחח היטב ומקדם ההגנה הוא בונוס נהדר. החיסרון, כצפוי, הוא באריזת הצנצנת.
לה רוש פוזה, קרם ג'ל ניקוי מסדרת Effaclar: סבון פנים לעור שמן ורגיש. הנסיינית: אני, בת 29, עור מעורב-שמן בקיץ וקצת יבש בחורף. אמנם אין לי עור שמן בחורף, אבל מדי פעם, במיוחד אחרי אימון כושר, התחושה גריזית במיוחד. עד כה השתמשתי בסבון העדין של קליניק, אבל תמיד נשארתי בתחושה מיובשת משהו ולא מאוד נעימה. מוס הניקוי של לה רוש הוא הברקה מוחלטת: הניקוי יעיל, התחושה נעימה מאוד ולא מייבשת כלל וכלל והמרקם נפלא פשוט. ללא ספק סבון הפנים הטוב ביותר שיצא לי לנסות.
קריטה, ג'ל דה לגון: ג'ל ניקוי לפנים עם "כדוריות לחות". הנסיינית: אני, בת 29, עור מעורב-שמן בקיץ וקצת יבש בחורף. מדובר בג'ל ניקוי עדין מאוד, אולי עדין מדי, לכל סוגי העור. האריזה יפה מאוד, ואולי זה הדבר הטוב ביותר שיש לי לומר עליו. אופן השימוש קצת מרגיז: מעסים על עור יבש, ואז התחושה בלתי נעימה בעליל. כששוטפים העור אכן מרגיש מלוחח וללא תחושת מתיחה, אבל הוא לא מרגיש נקי יותר. בסך הכל, אולי הסבון עושה משהו, אבל לא מרגיש לי שהוא עושה את מה שהוא אמור לעשות. במחיר הזה, השוק מלא במוצרים טובים יותר.
קרסטס, שמפו מסדרת נוטרי-תרמיק: שמפו לשיער יבש. הנסיינית: בת 33, שיער רגיל שהופך לשמן מדי פעם. ההתנסות בשמפו לשיער יבש לוותה בחשש כבד ואמיתי שהשמפו יכביד על השיער, יהפוך אותו לחסר צורה וברק, שיגרום לו למרקם של מטאטא, לכבדות בלתי רצויה, עודפי שומן, עייפות כללית ושאר בעיות. בפועל, מדובר בשמפו מזין מאוד, מנקה היטב, נעים מאוד על השיער גם בלי תוספת של מרכך או מסכה, מסדרה זו או מסדרות אחרות. שמפו יקר שממלא את כל ההבטחות באתר היצרן: השיער אכן נראה ומרגיש רך ונעים יותר.
קרסטס, מרכך מסדרת נוטרי-תרמיק: מרכך לשיער יבש. הנסיינית: בת 27 עם שיער יבש ודק. מרכך מושלם לשיער יבש. משאיר את השיער רך מאוד, כמעט ללא קשרים, ללא דבלולים וללא חשמל סטטי מעיק. בעיקרון, לא היה צורך אפילו לייבש בפן כדי לקבל שיער ידידותי, רך ונוח לסידור, אבל כמובן שהשימוש בפן סייע לו להסתדר בדיוק לפי הצורך. התחושה של המרכך מאוד עשירה (אפילו כשמחזיקים אותו בכף היד) ומאוד נעימה. הריח מצוין. הוא לא חסכוני במיוחד וחבל, כי המחיר לא זול.
קרסטס, מרכך מסדרת נוטרי-תרמיק: מסכה לשיער יבש. הנסיינית: בת 27 עם שיער יבש ודק. המסכה הטובה ביותר שניסיתי. משאירה שיער רך, מבריק, נעים, קל לסידור ועמיד בפני שימוש בפן. לא מכבידה על שיער דק אבל כן נותנת לו תחושה של שיער קצת יותר עבה, גמיש ועמיד. ביחס למחיר, מכל מוצרי הסדרה, זה המוצר שעליו הייתי ממליצה ביותר לרכוש. בשעה שליתר המוצרים יש תחליפים זולים יותר, מסכות לשיער הן גם כך יקרות והשימוש בהן לא תכוף, לכן שווה להוסיף תמורת המסכה הטובה ביותר.
Silk'n, מכשיר הסרת שיער לטווח ארוך: מחיר: 1,990 ש"ח במבצע. ההבטחה: "מכשיר ביתי להסרת שיער לטווח ארוך בטכנולוגיית האור". בגלל מחיר המכשיר, עוד קצת פרטים עליו: מדובר במכשיר ביתי להסרת שיער (היום כבר לא משתמשים במונח לצמיתות) במסגרת הכנת הגוף לקיץ. הבנתי שהמכשיר פועל בטכנולוגיית IPL, בשעה שבשוק הבינ"ל קיים גם מוצר ביתי בטכנולוגיית לייזר, שאינו משווק בארץ, עד כמה שידוע לי. הסרת השיער מתבצעת באמצעות ראש מאיר. הנורות ברות החלפה ומספיקות ל-750 הבזקים. המכשיר פועל באמצעות חיבור לזרם החשמל ולא סוללות. למכשיר יש נורית בקרה ודרגות עוצמה שונות. השימוש אינו מומלץ לנשים הרות ומיניקות אך אין כל בעיה להשתמש בו גם בגיל המעבר, למי שזקוקה. ניתן להשתמש בו גם להסרת שיער מהפנים. למכשיר יש התקן בטיחות שלא מאפשר לו להאיר לאוויר מחשש לפגיעה בעיניים. יש להשתמש במכשיר מדי שבועיים בשלוש הפעמים הראשונות, ואחר כך לפי הצורך. כבר לאחר השימוש הראשון אמורים לראות האטה בצמיחה. כל אזור זקוק לכמות טיפולים שונה, המשתנה גם מאדם לאדם. ראש המכשיר קל לניקוי באמצעות מגבון לח, כך שכמה חברות, אחיות וכו' יכולות להשתמש בו יחד, מה שהופך אותו לחסכוני אפילו יותר. עם זאת, למספר משתמשות מומלץ מבחינה הגיינית לרכוש לכל אחת ראש נפרד. זהו המכשיר היחידי בשוק הישראלי עם אישור מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA), ומחירו 1,790 ש"ח. הנסייניות: חן, 26, ואני. כל אחת מאיתנו השתמשה במכשיר פעמיים נוספות על בתי השחי שלה. חן מדווחת על האטה בצמיחה, אך השיער לא נעלם לגמרי. במקרה שלי, לא נוספו קרחות חדשות והצמיחה איטית גם כך וללא שינוי. אמשיך לעקוב בסקירה הקוסמטית הבאה.
על הפלא הנוכחי אחראי מותג תכשיטי האופנה הישראלי SoloOrly, והם גובים תמורתו 
זו הפעם השנייה שאני רואה את התכשיטים של רוית מהלל בשוק האקססוריז. בפעם הקודמת פטרתי אותם כגימיק חמוד, מעין תכשיטים בשילוב חרסינה, אבל הפעם כבר לקחתי אותה קצת יותר ברצינות. קודם כל, העיצובים השתדרגו משהו. יש יותר אלמנטים, לפחות ביחס למה שזכרתי, והתוצאה הסופית ממשיכה להיות מרשימה וייחודית מאוד. למרות החיבה לקו הווינטג'י שהרבה מאוד מעצבים לוקים בו, גם בשוק האקססוריז הנוכחי, הווינטג' של מהלל הוא וינטג' עם טוויסט. אהבתי במיוחד את טבעות החותם החמודות (180 ש"ח), שנראות ממש כמו טבעות עתיקות. עוד מילה טובה על השירות: מהלל והמוכרת השנייה היו אדיבות להפליא.
שלומית אופיר יצאה בליין (וינטג'י) חדש של נעליים, ולכבודו פתחה בשוק האקססוריז הנוכחי עיר קטנה, שבה היו כל מיני דגמי נעליים וגם התכשיטים שכבר למדנו לצפות ממנה. העיר הקטנה והומת האנשים של אופיר היא כנראה סוג של מפגן כוח (מוצדק), הנגישות הפעם טובה יותר ביחס לירידים אחרים, המוכרות העמוסות משתדלות מאוד לעזור ובכלל - אצל אופיר יש מעט מאוד הפתעות. רוב דגמי התכשיטים מדויקים, לגבי דגמי הנעליים אפשר להתדיין מפני שהם הרגישו לי כמו ללכת ממש על בטוח. מצד שני, אי אפשר להתווכח עם העדינות והאיפוק שבכל אחד מהדגמים של אופיר, ולא עם הכיף העצום של גילוי העיר טובת הטעם של שלומית בתוך ים הדוכנים והבלגן.
הדוכן הצבעוני והמשמח של המעצבות לבית מדוזה מציע הפעם דגמי תיקים חדשים ומאוד מאוד מוצלחים (לא הצטלמו טוב במיוחד, אבל כל כך יפים). כמו תמיד, הדוכן כל כך צבעוני וקורץ שהאסוציאציה הראשונה שעולה לראש היא סוכריות. בצד סוכריות התיקים האלה יש גם יחסית מעט שרשראות ועגילים, כנראה כי התיקים הסתברו כפריט הדגל של המדוזות. מלבד הקלאצ'ים שכולנו כבר מכירים יש גם תיק יד יומיומי וקשיח למדי עם רצועות בשילובי צבעים מרנינים ומשמחים ותיק לפטופ מדהים שאני זוממת לרכוש בשנייה שאחליף את הלפטופ המקרטע שלי באחד שעובד מדי פעם. השירות, כמו תמיד, לבבי וחם. אני מודה שלא ציפיתי ליותר מדי מכיוון שאני לא מעריצה גדולה של קלאצ'ים, אבל הדגמים החדשים קנו אותי, והם שווים כל גרוש.
זה לא סוד שאני אוהבת את העיצובים של מיכל בן עמי, ולמען האמת, יחסית ליתר המעצבים היחסית מבוססים שהגיעו לשוק הזה, בן עמי היא הטרייה והירוקה שבחבורה. קודם כל, הדוכן שלה היה יפה, עם קורות עץ חבולות וחוטי חשמל חשופים. מעין תפאורה נהדרת לתכשיטים שלה, תכשיטי העור עם הניטים והמסמרים והשרשראות הנהדרות, התיאטרליות והבומבסטיות שאהבתי במיוחד, אפילו עליי (אני אוהבת את הניקיון הוויזואל שלהן, למרות הגודל). מעבר לזה, כרגיל, יש עגילים בקו סבנטיז מקסים ומעט חגורות ושירות ראוי לציון.
