קולקציית סופי תיאלה לניין ווסט

סופי תיאלה היא מעצבת צרפתייה נחשבת במיוחד תושבת ארה"ב, שעשתה את ההתמחות שלה אצל גוטיה ואזדין אליה.

הקולקציה שלה לניין ווסט היא הסנונית הראשונה בסדרת שיתופי פעולה שניין ווסט מתכננת עם מעצבים צעירים ומבטיחים (הבא בתור הוא ג'יילס דיקון, שניין ווסט ישיקו קולקציה מצומצמת תחת שמו בסתיו). הקולקציה הנוכחית כוללת את דוגמת הפסים שהפכה מזוהה עם עיצוביה, בבד שתיאלה עיצבה בעצמה.


כצפוי משיתוף פעולה מסחרי מסוג זה (ובניגוד גמור להרפתקנות של איריס ואן הרפן פוגשת את יונייטד ניוד), מדובר בדגמים מסחריים, קלים לעיכול, כיפיים ובלתי אמנותיים בעליל. בארה"ב כל הקולקציה מתומחרת בעד 109$ לפריט. בארץ, לצערי, התיקים יעלו עד אלף ש"ח ונעליים - עד 650 ש"ח, שזה קצת יקר.

בא לי בא לי בא לי צמיד כסף של איה עזריאלנט

אני זוכרת את איה עזריאלנט מימיה ב"הבורסה לתכשיטים". לא ממש ברור לי באיזה שלב עזריאלנט עזבה את הבורסה לתכשיטים, אבל אני זוכרת שהיא הפכה בשלב מסוים לאשת חברה, כלומר, אישה עשירה להפליא שלא באמת צריכה לעבוד למחייתה.
אי לכך, ממש שמחתי לראות שהיא משיקה קולקציה חדשה, ואף יותר שמחתי לגלות שהיא פותחת חנות דגל של עיצוביה.


צמיד מוצלח מאוד, האין זאת? כדורי סברובסקי וחרוזי כסף. 441 ש"ח, בחנות הדגל החדשה של עזריאלנט, מתחם G במגדלי YOO, ת"א.

לאהוב או לשנוא? רצועות של אלכסנדר וונג

גם אתם בתחושה שכל מה שראינו השנה כבר נצפה בעבר?


אלכסנדר וונג, פעם "ילד רע" והיום פשוט לועס את עצמו מחדש, עם סנדל רצועות שהכי טוב שיש לומר עליו הוא שהרצועות קלועות, שזה שיואו. 685$ שלכולם יהיה שימוש טוב יותר עבורם.

פינת השטוחה: אוקספורדס ורודות של ניקולס קירקווד

אמנם עכשיו צפויה הפוגונת מהשטוחות האולטימטיביות, האוקספורדס, לטובת נעליים שיאפשרו לאצבעות הרגליים להתאוורר, אבל ניקולס קירקווד יוצא לעזרת מי שמחפשת אוקספורדס גם בקיץ עם המגע הקיצי השובב הנכון.


נו, לא להתעלף, תגידו? מהגוון הכה מתוק (מסטיק בזוקה!), מהדוגמה הפשוטה (כי מי צריך את הדוגמה הסבוכה של האוקספורדס בקיץ), מחום (עור מלאכותי בוהק), מהעקב מלא החן וכמובן, מתג המחיר - 804$. אני כבר מעולפת.

לאהוב או לשנוא? קולור בלוקס של ג'פרי קמפבל

משהו טו-או-ב קורה לג'פרי קמפבל. המחירים עדיין עממיים פלוס (יחסית, הכל יחסי), אבל בגזרת העיצוב המותג הולך, ובכן, יותר חזק, יותר גבוה ובמקרה הנוכחי - יותר בצבע.


העניין הוא שקצת קשה להחליט אם מדובר בדגם צבעוני מאאגניב או בפיאסקו שאין שני לו, איזו הכלאה בין גפה של סניקרס וסוליית קש (קש צבעוני, לא פחות), שרוך מתנפנף ועקב בלתי אפשרי. אם אתם החלטיים יותר ממני, 140$ וזה שלכם.

פינת השטוחה: סנדלים עם צמיד קרסול של לאנוון

לאנוון הסבו את תשומת לבי לכך שפינת השטוחה הוזנחה קלות, ולכן היה צורך בהול בתיקון. מוכרחים לומר, הלאנוון האלה, יודעים מה הם עושים.


אכן, זהבדיוק כמו מה שזה נראה. סנדל תנ"כי עם צמיד קרסול. הכי להרגיש כמו ברומא העתיקה, לטובת מי שצפתה בשתי העונות של "ספרטקוס" וממש בוער לה להיראות כמו לוסי לולס. 635$, שזה, כמו לאנוון, יקר, יקר, יקר.

וווווווווווואווווווווווווווווווו! מגפון גבשושי של זאנוטי

כבר הרבה זמן שזאנוטי לא התארח כאן. כבר הרבה זמן שחייתי בתחושה שזאנוטי ממחזר את עצמו לדעת. טוב להיזכר שגם כשהוא שבע כיבודים ומעבר לשיאו, הוא עדיין מסוגל לרגש.


מגפון פיפ-טואו קיצי נשרך, טורקיזי ועם גבשושיות עגולות חמודות שפזורות בדייקנות מרבית. באתר שלו הוא ממליץ לשבור באמצעות הטורקיז המלבב אאוטפיט שכולו לבן, ככל הנראה הדרך היחידה לנעול את המגפונים האלה בלי להרגיש מגוחכת. המחיר, כמו תמיד אצל זאנוטי, לא צנוע: 1,445$. תארזו לי לקחת, בבקשה.

וווווווווווואווווווווווווווווווו! גלדיאטורים של LD Tuttle

עקבים מפוסלים? צ'ק. רצועות? צ'ק. מראה שמזכיר נעלי טבע? צ'ק. לולאת אצבע? צ'ק. עקב רחב ונוח? צ'ק. אז איך יכול להיות שהדגם הזה עובד כל כך טוב?


LD Tuttle עם סנדלי הגלדיאטור המפתיעים והמוצלחים ביותר שנתקלתי בהם מזה הרבה זמן. עם עקב מפואר ביופיו (עשרה ס"מ שנראים נוחים להפליא, משום מה) וגפה שמחמיאה לכף הרגל, הדגם הזה מצליח להיות גם גלדיאטור וגם מחמיא בלי לוותר על אף אחד מהם. המחיר, כרגיל, קטסטרוף: 515$.

אוף טופיק: ספורטיבית לייט (פוסט אורח מאת פלי הלפרן)

אני לא טיפוס של חדר כושר. באמת שלא.
משהו בכורח הזה, לקום בבוקר או בערב אחרי העבודה, להצטייד בכוחות נפשיים ופיסיים אחרי שקמתי מחלום מתוק בבוקר, או בערב. אחרי יום עבודה מתיש - אני עוד אמורה לתפוס את נעלי הספורט שלי (אדידס, הרבה הרבההה מעבר לתקציב שלי), להיכנס לבגדים המרושלים של הכושר ולקפוץ למכון??

ועם כל זה, מצאתי מקום ששימש לי כמו בית. שמו "CURVES", מכון כושר לנשים בלבד. הסיסמה של קרבס קולעת לאוירה המיוחדת, שלא לומר: הכיפית, של קרבס. "no men - no mirrors - no makeup" אז כן, ברור ששמתי מייקאפ כשיצאתי לקרבס, אבל אני מוכרחה לומר שהיעדר הגברים המראות, ובאופן כללי - היעדר תחושת הכבדות והאינטנסיביות שבספורט שקיבלתי ממכוני כושר אחרים, הופכים את חווית קרבס לספורטיבית מבלי להרגיש כך.

הרעיון פשוט - בחדר גדול מפוזרים במעגל מכשירים ותחנות מנוחה. במשך שלושים דקות בלבד, 3 פעמים בשבוע, חוזרים על השיטה: 30 שניות מפעילים את השרירים ומעלים את הדופק על המכשיר (מכשירי ידיים, רגליים, גב, בטן), וב-30 השניות הבאות עושים הליכה במקום, כדי לשמור על דופק. כמובן שאומרים לנו מתי הזמן לעבור תחנה.

אני רוצה לספר לכן, שירדתי 17(!!!) קילו עם שיטת קרבס, תוך 5 חודשים. לא עשיתי דיאטת כסח ולא הרגתי את עצמי בספורט, פשוט הגעתי למכון (שהרבה פעמים אמרתי שמרגיש יותר כמו קבוצת תמיכה מאשר מכון), עמדתי במעגל עם נשים נוספות, באווירה כיפית, כשברקע מוזיקה מקפיצה ובמרכז המעגל עמדה מדריכה חייכנית שהראתה לנו איזה תרגילים לעשות בתחנות המנוחה.

גם המחיר הנוח היה יתרון גדול של השיטה, כסטודנטית לשעבר שילמתי 150 ש"ח לחודש בלבד, וכל שנותר לעשות היה לאסוף את המחמאות...

ממליצה בח-ו-ם!!!

בא לי בא לי בא לי צמיד אמאייל מודפס של הרמס

במקום ללהג עוד ועוד על גאונותו של בית הרמס, אפשר לסכם בכמה מילים: קמפיינים מעולים, בשמים נהדרים ואקססוריז שנשמתי יוצאת אליהם. נניח, זה:


צמיד אמאייל קשיח עם איור סוס מבית הרמס. בואו נתעכב לרגע על הפרטים: שימו לב שיש לא רק סוס לבן אלא גם תמונה הפוכה של סוס שחור. והוא גם מצופה זהב. ועולה 660$, שזה הרבה מאוד בשביל דבר כל כך קטן וכל כך יפה.

לאהוב או לשנוא? פלטפורמה אדומה של מארק ג'ייקובס

אף פעם לא היו לי נעליים אדומות. זה נראה לי תמיד צבע שקשה להתעלם ממנו. אני מניחה שמארק ג'ייקובס חשב אותו דבר, ומה שיצא לו היה הדבר הזה:


פלטפורמה עם גפה אדומה וסוליה בשני גוונים של אדום פלאס עיטורי זהב במה שנראה כמו שילוב בין טרנד המלחים לקולורס בלוקס. ג'ייקובס מייצר אותם במסגרת הליין ה"צעיר", Marc by Marc Jacobs. מציאה קצת יקרה ב-450$.

סיפור משפחתי בין הפרחים

אני זוכרת כשיום אחד צץ בפאתי אזור התעשייה של בת ים הבניין של מיכל נגרין. הקירות החיצוניים נצבעו במעין ווש מנצנץ והבניין עצמו סנוור את הנהגים גם בחשכה. אני זוכרת שבכל פעם שנסעתי לידו תחושה חמוצה קטנה היתה מתגנבת לליבי: נגרין אמנם ייצרה בבת ים אבל אז לא היתה לה נקודת מכירה בעיר. הנקודה הקרובה ביותר, נכון לאותן שנים, היתה בעזריאלי. שמחתי לגלות שבאותו בניין מנצנץ (עכשיו, אחרי הגשמים של השנים שחלפו, הוא בוהק הרבה פחות) לא רק נפתחה חנות, אלא שנגרין גם מציעה סיורים במקום. שמחתי עוד יותר שהוזמנתי לסיור הזה במסגרת ארוע בלוגרים, כי איפשהו אני עדיין מרגישה מאוד בבית בבת ים.


הסיור היה מקסים. הצצה מעניינת למפעל שהוא יותר קרוב למושג של Workshop. אם האפשרות בידיכם, צאו לסיור. אני מבטיחה לכם שגם אם לא תתאהבו בתכשיטים העמוסים, בחמסות המנצנצות ובבגדים הפרחוניים של נגרין, לעולם לא תשוו אותם שוב לתכשיטים של רשתות עממיות בייצור המוני.


יש בי הרבה כבוד לנגרין עצמה ולמשפחת נגרין בכלל על המסלול שעברו. אותה מיתולוגיה של דוכן בנחלת בנימין שהפך למפעל ולרשת חנויות ברחבי העולם, הוא למעשה סיפור של עבודת צוות מרשימה. נגרין מעצבת. בן זוגה מופקד על הפן העסקי. בתם מנהלת את אחת החנויות. הם עובדים ביחד אלוהים יודע כמה שעות ביום במשך הרבה מאוד שנים. אני לא מכירה הרבה משפחות שיכולות להישאר כך גם כשטרדות העסק גולשות לחייהם האישיים של בני המשפחה. בעיניי זה הישג כביר.


כמה מילים על בובות ה-She-Shy: אני מאוהבת לחלוטין בתליון הבובה הוורודה שלי, שלבושה בבגד ים מפוספס. לכל בובה יש שם ואופי, והוורודה שלי נקראת פופה והיא "יצירתית, אינטיליגנטית וחברותית, מטפסת על עצים וצוללת במעמקים, אוהבת מרחבים, לשבת מול הים ולהרגיש את החול, המים והאויר ולעוף בדמיון למחוזות רחוקים". לא אתנגד בכלל להיות דומה לה. נשמע לי שהיא חיה טוב.


נ.ב אני לא יודעת אם הליין הבא של נגרין יהיה בשמים או בישום לבית, אבל נראה לי שאני יכולה לדמיין איך בשמים כאלה יריחו. מה איתכם?

לאהוב או לשנוא? נעלי בובה של מיס סיקסטי

אני מאוד אוהבת את מיס סיקסטי, האחות הקטנה של דיזל. אפילו לא ברור לי ממש למה, זה לא שיש בהם את הקסם החמקמק שיש בפנדי, למשל. זו בסך הכל גרסה זולה יותר, לנערות, של מותג יקר למדי.


שטוחות עם שפתיים, כן, כן, כן. נעלי בובה, או בלרינה פלאטס, קראו לזה איך שתרצו. בעיניי, לא מספיק פתוחות כדי להיות פרקטיות לקיץ ולא סגורות כדי לשמש כנעלי חורף. מצד שני, שפתיים, נו, ו-89$, שזה לא נורא. הפינה לשיפוטכם.

11 סיבות שבגללן נהניתי בטי מרקט

1. כניסה חינם: נכון שהיא היתה חינם רק אתמול ומהיום היא כבר בתשלום, אבל אני מקווה שמארגני הטי מרקט ימשיכו לאפשר כניסה בחינם. זה עושה הרבה יותר חשק לקנות.
2. האומן 17: חלל נחמד ונוח לירידים. כל מיני פינות נסתרות (עם רמות מיזוג משתנות, נהדר למי שקופא ורוצה להתחמם או להפך) וסידור נעים, בסך הכל.
3. תאי הלבשה סבירים: עם מספיק מרחב תנועה ומראות גדולות ובלתי מזייפות.


4. מבחר: טי מרקט מתחיל להיראות יותר כמו ארוע מעצבי העיר. עדיין יש אחוז מכובד של חולצות, אבל יחד עם זאת יש שמלות ואפילו היצע לא רע של אקססוריז.
5. שקט פרסומי: אם לקראת התאריך המקורי של הטי מרקט העיר נשטפה בפרסומות מרגיזות ומטרידות לארוע שהשיגו בדיוק את האפקט ההפוך, השקט היחסי שבו מארגני הארוע מקדמים את התאריכים החדשים עושה חשק לבוא.
6. מוזיקה מעולה: פופ נחמד ובלתי יומרני וקלאסיקות משנות השבעים והשמונים. מוזיקה שכיף לקנות איתה, שלא נגררת להיות מוזיקת מעליות.


7. קופונים באייפון: אין לי אייפון, אבל ממש קינאתי במי שיש לו/לה.
8. אפרתים: מותג תכשיטי נייר חמוד חמוד חמוד חמוד במחירים סבירים ביותר. נמצאת ממש ליד הכניסה, תציצו!
9. דנית גבריאלי: חולצות וגופיות עם טוויסט, עם סיכות חמודות שהופכות כל חולצה וגופייה עם קצת עודפי בד לבעלות כמה אופני לבישה.
10. תומר בן כנען: אלוף בלתי מעורער בעיניי. גזרה מנצחת (כשמלה או כחולצה) שמגיעה במבחר צבעים ובמחיר סביר במיוחד (מאה ש"ח לחולצה/שמלה או 150 ₪ לזוג חולצות/שמלות). לא מצאתי שתי חולצות לקנות וחבל, אבל אחת רכשתי לי.
11.החברה: הייתי עם More4Me. תודה, יפה שלי. נהניתי מכל שנייה. זה היה אחד הימים היותר טובים שהיו לי בזמן האחרון.

לאהוב או לשנוא? גלדיאטור שטוח של דיור

מה יהיה? אני רואה רק שטוחות בכל מקום מאז שפינת השטוחה פרצה לחיינו. לצערי כבר אין את הדגם הזה אונליין, אבל עד לפני כמה ימים עוד אפשר היה להשיג אותו במשהו כמו 350 ליש"ט.


אם לא היו מתעקשים שזה דיור, לא יודעת אם היינו מזכים את זה אפילו במבט נוסף. גלדיאטור שטוח, חנוק וככל הנראה די בלתי מחמיא אך נאמן מאוד לשורשיו הרומאים העתיקים. הפינה לשיפוטכם, גם בלי תג מחיר.

שיעורים בזיכרון - פנדורל'ה שלי

יש מבחינתי משהו נוסטלגי בצמידי צ'ארמס (צמידי חרוזים או תליונים למיניהם). אחרי תקופת התנגדות קצרה, התברר שהרעיון לאסוף חרוז אחר חרוז באופן סמלי בכל פעם שמשהו חשוב קורה בחיי דווקא מתאים מאוד ליצור הנוסטלגי וחובב ציוני הזמן שאני.

החנות של פנדורה, במיוחד זו החדשה ברחוב ויצמן ממש בכניסה לכיכר המדינה בתל אביב, היא, אם כך, נקודת עלייה לרגל. לא מכבר ישבתי עם סמנכ"ל שיווק בכיר במשק. הוא שטח בפניי את התפעלותו הכנה מיופיים של החרוזים, אני שטחתי בפניו את מררתי ממחירם. אין כמו הדבר האמיתי, הוא פסק, ולא משנה כמה הם עולים, לא מבחינת העיצוב ולא מבחינת חוויית הקנייה. שתקתי, 348 אלף איש שעשו לייק לאתר של פנדורה לא טועים.

החרוזים המוצלחים ביותר, לטעמי, עשויים משילוב של כסף ונגיעות זהב. המחירים בארץ נעים בטווח 450-550 ש"ח, מה שהופך אותם למתומחרים כמו תכשיט שלם. גם בחו"ל המחירים לא צנועים, 70$-200$, גם כן לא הולך ברגל.

בלוט עם כיפת זהב ושני חרוזים עגולים עם עיטור מוזהב.

כוכב ים זהוב על צדפת כסף, שרוכים ותוף.

טבעות נישואין על כרית.

פינת השטוחה: קרוקס קרלי

פינת השטוחה על שם מיכל הולכת וצוברת תאוצה, והפעם, למען ליאורה, שביקשה לסקר משהו שהוא גם שטוח וגם נגיש פה בארץ, אני מציעה את הדגם הזה של קרוקס. היתרונות: מחיר נוח, גוונים משמחים בצורה שובת לב (הכתום הזה כל כך חינני!), מבחר נאה של מידות לנשים (נסו באתר החדש של קרוקס) וניקוי קל. החסרונות: החומר סינתטי.


הנה הוא, דגם קרלי בגוון מנגו ובגזרת סליפ-און עסיסית. לא נעליים שאפשר ללכת איתן לארועים רשמיים, אבל בהחלט קבילות לעבודה היומיומית. המחיר די סביר, 300 ש"ח, ובל נשכח את פריסת החנויות הרחבה.

פינת השטוחה: כפכפי דובדבן של דניאל

מכיוון שבזמנו מיכל ביקשה ממני למצוא לה שטוחות יפות, חשבתי שאין ראויות מאלה לפתוח את הפינה החדשה.

יותר מכל הזכיר לי המותג הבריטי Daniel Footwear את המותג הישראלי נעלי עמנואל. כמו בנעלי עמנואל, גם בגרסה הבריטית אפשר למצוא נעליים ממותגי ביניים שונים ובצידן נעליים של מותג הבית המתומחר בנוחות יחסית.


כפכפי דובדבן חמודים בפינת הסייל של דניאל, ממותג הבית, שטוחים ונינוחים. כפכפי יום יום עם סוליה כל כך דקיקה שמרגישים דרכה את הרצפה ממש טוב, על כל היתרונות והחסרונות שבעניין. עכשיו בסייל ב-80 ליש"ט במקום 130 ליש"ט.

סקירה קוסמטית 5/2011

בסקירה זו: גרנייה - דאודורנט מינרלי 48 שעות, שיק קוואטרו - סכין גילוח לנשים, שיק אקסטרים 3 - סכין גילוח לנשים, בלונס - פדים קוסמטיים, בלונס - מגבונים להסרת איפור, בלונס - מקלונים לתיקון והסרת איפור עיניים, ג'ונסון - סבון תינוקות, ג'ונסון - קרם גוף לבנדר לתינוקות, קאמדיס - PSO Medis שמפו נגד קשקשים, ניוטרוג'ינה - מולטי דפנס, תרחיץ גרגרים עדין

גרנייה, דאודורנט רול און מינרלי ל-48 שעות: הנסיינית: אני, 29. יש לי ניסיון טוב עם הליין הקודם של סדרת הדאודורנטים המינרליים של גרנייה, שאכן מנעו בצורה יעילה את ריח הזיעה. הליין החדש מתפקד טוב במידה דומה מבחינת מניע ריח הזיעה (איני יודעת אם הוא אכן מונע ל-48 שעות. לא נתתי לו את ההזדמנות לנסות), אך מצויד בריח לוואי חמצמץ. אני מעדיפה את הליין הקודם.

שיק קוואטרו, סכין גילוח לנשים: הנסיינית: אני, 29. סכיני גילוח טובים מאוד, עם ידית אחיזה רחבה ונוחה ופס לחות אפקטיבי. הסכינים חדים למדי, ניתנים לשימוש יותר מפעם אחת ויעילים מאוד. חבל שכיסוי הפלסטיק עליהם רך וחד פעמים ולא קשיח כמו בסכינים החד פעמיים של ג'ילט, כיוון שפס הלחות מתייבש אחרי השימוש הראשון.

שיק אקסטרים 3, סכין גילוח לנשים: הנסיינית: אני, 29. עוד סכין גילוח טוב מאוד מבית שיק, גם הוא, כמו הקוואטרו, עם ידית אחיזה נוחה ופס לחות מוצלח. לא באמת שמתי לב להבדלים באיכות לעומת הקוואטרו, לכן השיקול היחיד מבחינתי לבחור ביניהם הוא המחיר. גם כאן חבל שכיסוי הפלסטיק אינו קשיח אלא חד פעמי, כיוון שהדבר מקשה על כיסוי פס הלחות והוא מתייבש אחרי השימוש הראשון.

בלונס, פדים קוסמטיים: הנסיינית: ליאת, 26. הפדים משמשים להסרת איפור ולניקוי פנים במי פנים. הם ממותג מוכר - בלונס. ביחס למתחרים בשוק הם סופגים טוב יותר וגם פחות עבים. לדעתי זה המוצר המוביל בקטגוריה שלו. אני מעדיפה אותם גם ביחס לשימוש בצמר גפן רגיל. חשוב לדעת שצריך יותר מפד אחד בכל שימוש.

בלונס, מגבוני הסרת איפור: הנסיינית: ליאת, 26. מגבונים להסרת איפור. יעילים ומחליפים מסיר איפור בימים שאין כוח לכל הטקס. ניסיתי אותם על מסקרה עמידה ונאלצתי להשתמש אחר כך במסיר איפור לעיניים. הריח נעים ומזכיר חומרי ניקוי. השתמשתי בצמר גפן עם מי פנים לאחר ההסרה והוא יצא נקי. 25 מגבונים באריזה.

בלונס, מקלונים לתיקון והסרת איפור עיניים: הנסיינית: ליאת, 26. מקלוני כותנה בעלי שני צדדים. צד אחד שטוח שמשמש להסרת איפור והשני מחודד ומיועד לתיקון איפור. פחות אהבתי את הצד של הסרת האיפור. אני מעדיפה להשתמש בפד קוסמטי עם מסיר איפור. הצד של תיקון האיפור היה מוצלח מאוד. המקלונים לא מגיעים עם חומר כלשהו אבל הצורה נוחה מאוד.

ג'ונסון, סבון תינוקות: הנסיינית: אני, 29. אני משתמשת באופן קבוע בסבון תינוקות של קמיל בלו כבר שנים, אבל תג המחיר של הסבון הזה קסם לי מאוד (11.99 ש"ח במבצע כלשהו בסופר-פארם לבקבוק של 750 מ"ל). כרגע מדובר במוצר הדגל מבחינתי ואין לי שום כוונה להחליפו. המרקם נעים מאוד, קצת נוזלי יותר מהמרקם של קמיל בלו. הריח עדין ומצוין. העור נשאר נעים וגמיש, בניגוד לסבונים שמייבשים אותו. הבקבוק אינו מצויד במשאבה, מה שעשוי להוות חיסרון קל, למשל, אם ילדים משתמשים בו כשהם מתקלחים כיוון שהבקבוק כבד למדי. מעבר לדבר הקטן הזה, במחירו שבו רכשתי אותו זו הברקה.

ג'ונסון, קרם גוף לבנדר לתינוקות: הנסיינית: מ', 6. קרם גוף "לפני השינה", שאמור להשרות שלווה ורוגע. את השלווה והרוגע היה קשה לבדוק בגלל ההיפר-אקטיביות המאובחנת. מאפיינים אחרים: ריח נעים וספיגה מהירה לאחר מקלחת, אכן היו שם. מתאים לתינוקות וילדים. המבוגרת האחראית שניסתה את הקרם גם כן דיווחה שהוא היה קצת קליל לעורה המיובש עקב מזג האוויר ההפכפך.

קאמדיס, שמפו נגד קשקשים מסדרת PSO Medis לטיפול בפסוריאזיס: הנסיין: אור, 33, עם קשקשת וקרקפת מיובשת, אדומה ומגורה על סף סבוריאה. שמפו בשפופרת ולא בבקבוק, יתרון למי שאין הרבה שיער. מכיל שמנים טבעיים וחומרים מרגיעים. נעים ומרגיע יותר מהשמפו המעקצץ של הד אנד שולדרס. אחרי כמה שימושים רואים שיפור במצב הקשקשים ואדמומיות הקרקפת. יקר יחסית, כמו שאפשר לצפות ממוצר במחלקת הטבע - כ-55 ש"ח לשפופרת.

ניוטרוג'ינה, מולטי דפנס, תרחיץ גרגרים עדין: הנסיינית: אני, 29. חיפשתי תחליף זול יותר לתרחיץ הגרגרים של קלרינס ורכשתי את התרחיץ של ניוטרוג'ינה לאחר ביקורות חיוביות ברשת. הגרגרים קטנים ונעימים, משאירים עור בתחושה נקיה ורכה. מרקם הג'ל ההתחלתי נעים למדי, וגם השינוי המאוחר יותר למעין תחליב לא הפריע לי. אני מודה שבמחיר מלא - 90 ש"ח - אני כבר מעדיפה את התרחיץ של קלרינס שמחירו כ-120 ש"ח (במבצע, אבל כמעט תמיד יש מבצע). עם זאת, כשהוא נמכר במבצע מדובר בתחליף ראוי וזול משמעותית.

בא לי בא לי בא לי טבעת גברית של דיויד יורמן

אני מתחתן, אמר לי נ' לפני כמה ימים, והפגין תמונה יפה של הטבעת-עם-היהלום שמעטרת את אצבעה של זוגתו, גם היא נ'. עכשיו תורי, הוא אמר, והעלה לנגד עיניי את האתר של דיויד יורמן. הטבעות הגסות לא מצאו חן בעינינו, אבל על זו נתקענו שנינו פעורי פה.


כסף וטיטניום מושחר, אמרתי לנ'. זה בטח יקר להחריד. מגיע לי! נזף בי העלם המתחתן. הוא צודק, מגיע לו, במיוחד כשהמחיר האמיר הרבה פחות גבוה מכפי שחשבתי - 400$. יקר, אבל לא בלתי נתפס כפי שחשדתי. אני מוכנה לענוד כזו לעצמי, אמרתי לו. אני יכול לבקש מחבר שגר בסביבה להביא לך אותה, הוא חייך. זו אופציה שאני שוקלת. כל כך שוקלת אותה.

לאהוב או לשנוא? Wedge של ג'פרי קמפבל

זוכרים את ה-Wedge הזה של פרגאמו במלוא מתקפתו האביבית? התקנא בו ג'פרי קמפבל ואץ רץ לעשות גרסה משלו בהשראת קשת בענן:


על הגרסה המטאלית היפה של פרגאמו היינו משלמים 2,500$, כזכור. ג'פרי בחור עממי, לכן הגרסה "שלו", עם גפה לבנה קצת פחות מסעירה, תעלה 199$ באורבן אאוטפיטרס. הזמינו בהמוניכם, ולכשתזמינו, הזמינו זוג גם עבורי.

בא לי בא לי בא לי שרשרת צדפים ירוקים של Kaliko

רציתם גוונים קיציים, צבעים בוהקים, פריטים גדולים ומחירים נוחים למדי? קיבלתם.


בעיניי מדובר בפריט קיצי במובהק, ולא רק בגלל הצבע אלא בעיקר בגלל החומר - צדפים מתקשרים אצלי אוטומטית לחוף ים. בסך הכל, שרשרת קיצית קלת דעת, מהסוג שעונדים למסיבת חוף כלשהי. 30 ליש"ט, זה כל מה שצריך כדי להצהיל את היום.

וווווווווווואווווווווווווווווווו! פוצ'ונים

יש מקרים נדירים שבהם נעל היא כל כך יפה וכל כך פשוטה שאת פשוט נשארת מולה פעורת פה. גם פוצ'י יודע את זה, לכן הוא בחר לצוות לסוליית העץ הפרחית שלו גפה "אמנותית", כמו פקקי בקבוקי הבושם של פוצ'י. זה נראה ככה:


כפכף פוצ'וני שמשחק על התפר שבין פרחי ליפהפה. 690$, שזה יקר ומוגזם לפריט כזה. כל כך יפה בעיניי שאין לי מילים.