פריט אחד בשבוע: קרדיגן ערפדים של לאב מוסקינו

מזל טוב לפינה החדשה שנחנכת פה ברגעים אלה ממש - פינת ה"פריט אחד בשבוע", שבה, באופן עקרוני, יעלו פריטי לבוש שאי אפשר להתעלם מהם. לא אקססוריז, לא נעליים, לא שטוחות ולא גבוהות, רק בגדים. מי ייתן.

על הסיפתח לפינה מופקדים לאב מוסקינו (שעוד צפוי להם פוסט נרחב וקסום), והם אחראים על הפריט ההומוריסטי הנפלא הבא:


כן, ז'קט ערפדי עם שיניים! לצערי הוא בסייל סופני לחלוטין, מה אומר שלאב מוסקינו לא שחזרו את הדגם, 196 ליש"ט.

עולם ורוד

רגע לפני סוף הקיץ, רגע לפני שגוונים מרגיעים של אפור, סגול כהה וחום שוטפים את החנויות, בדיוק הזמן להתענג על הגוון הקיצי האולטימטיבי. ואף מילה על ברבי.


משמאל: החולצה המדהימה הזו היא מסדרת אנגלומניה של ויויאן ווסטווד. כמה פשוט ליצור פריטים מוצלחים כשיש בד נהדר וגזרה מצוינת. גם המחיר מצוין, לצערי: 540$.
הסנדל המרהיב משמאל למטה שייך ל-DSQUARED2. השמחה על היותו בסוף עונה מופרעת קלות כשמתברר שגם עכשיו מחירו 363$.
עכשיו ימינה, מלמעלה: הפרפר החמוד הוא תליון של טיפני. תמורת התליון החמוד, שעשוי זהב 18K ויהלומים, נשלם 1,100$. לפחות חלקם, אני משוכנעת, הם תמורת המותג.
העגילים המתוקים האלה, לעומת זאת, שייכים למותג העיצוב Naoto ומשלבים השפעות יפניות, כך הם אומרים. הם עולים כבר הרבה פחות: 198$.
אחרון חביב, הבושם Madison Square Park של בונד מס' 9, בית בישום נישתי שבסיסו בניו יורק, וגם הוא לא שוכח לתמחר: 934 ש"ח ל-100 מ"ל.

רק ורוד!

וווווווווווואווווווווווווווווווו! נמר של שרלוט אולימפיה

שרלוט אולימפיה הוא מותג גאוני. אם יש לזה פלטפורמה, עקב לא רציונלי וחוש הומור, זה כנראה של שרלוט האהובה. אחרי שנה קצת שחונה של מיחזור עצמי, העונה היא מתאוששת בענק.


גבירותיי ורבותיי - הנעל המנומרת הכי לא שגרתית שתראו בסביבה. במקום כתמים חייתיים שמשתדלים לדמות מציאות - איורים שחורים על גפה מוזהבת. במקום ראש נמר קשוח ואכזרי, נמר קומיקס על חלקה העליון של הגפה. נשארו כמו תמיד הפלטפורמה (שעליה, שימו לב, יש מעין כף רגל של נמר, התיפורים האדומים האלה - הם "ציפורניים"!) והעקב. אלה, כנראה, ימשיכו עם שרלוט עוד זמן רב. 985$ מוצדקים יחסית יעלה הדגם המרהיב הזה, אל תחמיצו.

ירוק בעיניים

גרין לנטרן שוטף את המוח. אחרי כל כך הרבה ירוק בעיניים, הדבר היחיד שבא לך לעשות הוא ללבוש ירוק, לצבוע את השפתיים, הציפורניים והשיער בירוק, לענוד ירוק, לאכול ירוק, לשתות ירוק.


משמאל למעלה: הירוק עם הצפרדע הוא צמיד ב-3$. כן, שלושה דולר. איפה חותמים?
בושם פרחוני-פירותי של קלייב כריסטיאן. 310$ ל-50 מ"ל. בעברית, זה 1,207 ש"ח.
באמצע: טבעת נירוונה ירוקה עבה מבית סברובסקי. 190$.
מימין למעלה: שמלת פסים ירוקים מבית אליס ואוליביה. 396$. על השמלה (התבוננו היטב, היא שם) - שרשרת של המעצבת הישראלית דורי צ'נגרי, 578$.
לסיום, מימין למטה, הדבר הזה שנראה כמו תיק צעצוע של ילדים עם שתי שכבות ונוזל באמצע, הוא למעשה קלאץ' של כריסטופר קיין שמחירו 720$.

לאהוב או לשנוא? מגפונים של מרג'יאלה

מאז שמרג'יאלה עזב את בית האופנה שלו ומכר את נשמתו לדיזל, העיצובים שנושאים את שמו הרבה פחות שערורייתיים (אבל המכירות בטח הרבה יותר טובות). על כל פנים, הדבר הכי מסעיר שהם הצליחו ליצור בזמן האחרון הוא הבא:


כן, זה "סתם" מגפון שנראה כאילו הסוליה הלא מאוד איכותית נפרדה מהגפה. ועוד בלבן בלתי פרקטי בעליל. 1,075$, שזה הרבה הרבה יותר מדי לעבודת הדבקה לא מוצלחת, איי?

המעצבים - הפנים מאחורי הנעליים: איריס ואן הרפן

אם גם אתם, כמוני, תמיד תהיתם איך נראים מעצבי הנעליים שאנחנו יכולים רק להזיל על יצירותיהם המופלאות, אולי תאהבו את הפינה הזו.
שוב ושוב אנחנו מתפעלים משיתופי הפעולה של איריס ואן הרפן עם יונייטד ניוד, שגם כשהם לא נעילים, הם תמיד מרתקים.
מה דמיינתי? את מיסיז סלוקומב.
מה קיבלנו? הרבה יותר צעירה, הרבה יותר מיוסרת למראה מכפי שציפיתי, אולי זו התמונה בשחור-לבן מלודרמטי, אולי התיחום השחור בעיניים.


ואן הרפן, רק בת 27, עשתה את ההתמחות שלה בבית האופנה של אלכסנדר מקווין וייסדה את הליין הנושא את שמה כבר בגיל 23. בשנה שעברה היא עוד עיצבה שמלות לביורק. עם יונייטד ניוד היא עבדה בשנים 2009-2010.

וווווווווווואווווווווווווווווווו! חרטום בהיר של MCQ

נכון שכבר המון זמן לא ראינו את האותיות MCQ בכל מיני הקשרים? כלומר, לא בהקשר של האח הגדול, היוקרתי והכבד יחסית, המותג אלכסנדר מקווין, אלא כמותג הקליל והצעיר, העממי-עלק, של בית העיצוב הגאוני?


לפעמים, זה כל כך פשוט וכל כך מבריק. חרטום חאקי, גפה שחורה, גזרה סולידית. את הטוויסט המשעשע נותנת ההטיה הזו של החרטום, מעין לשונית שפולשת אל גבעת כף הרגל מבלי להגיע עד לרצועת קרסול. אפשר להתפייט גם על תג המחיר - 370$ "בלבד", שזה די סביר, במיוחד אם נתחשב בכך שכל רשת עממית בארץ מתמחרת את נעליה ב-800 ש"ח וצפונה, ומותגי המעצבים המקומיים לא מתביישים לגבות מעל לאלף שקלים תמורת מוצריהם. אז MCQ בשבילי, תארזו עם פפיון. תודה.

נגיעות של זהב

ליידיז, הזהב חוזר. מה שעובד כבר שנים בשביל קסיו, יעבוד העונה גם לטובת יצרני הנעליים, רק שבניגוד לשנים עברו, הפעם אנחנו מדברים על נגיעות אנינות-משהו, לפחות אצל רוב המעצבים. זה לא רע, לא רע בכלל.


[1] שרלוט אולימפיה, לא בחורה מעודנת במיוחד, עם פסים מוזהבים, בדגם שהיא ממחזרת מעונה לעונה. 1040$.
[2] גם סטלה מקרטני לא טומנת ידה בצלחת, ומציעה דגם סולידי ומשמים למדי, שהדבר היחיד שמעיר אותו במקצת הוא שתי נגיעות מאופקות של זהב. 785$.
[3] והנה סטלה שוב, הפעם עם עקב מוזהב, שוב בדגם שאחרת היה משעמם לחלוטין. 640 ליש"ט.
[4] סאן לורן בפיסוליות מוזרה עם אמרת זהב עדינה שנותנת לל הסיפור טוויסט מעניין. 1,495$ מוגזמים בהחלט.

וווווווווווואווווווווווווווווווו! פראדה מזויפים של Runway to Green

יש מעט מאוד פעמים שבהן בלוגרית הנעליים גוללת שוב ושוב לאורך המסך כדי לוודא שמה שהיא רואה אכן נכון. יש מעט מאוד נעליים שמעוררות תחושת אי נוחות מעורבת בהתפעלות כנה כמו הדגם הבא. שבו, זה הולך להיות מסעיר.


כן, זה מגף. ארוך. שעליו מצוירת מרי-ג'יין של פראדה, כולל עיטור האבזם המתבקש! לקח לי זמן להבין שזו לא דוגמנית שמציגה נעל, אלא מגף עד הברך. 1,500$, לא תשלמו?

נעלי מפלצות

Iron Fist רוצים שנפחד מהנעליים שלהם, אחרת אין שום הסבר מתקבל על הדעת להדפסים האלה. אבל ברגע שמפחידים לשקשק (הרחיקו ילדים קטנים מהמסך, ייגרם להם נזק לכל החיים!), מגלים שיש יופי של הומור בנעליים שלהם.


[1] מפלצת א' עם שיניים מחודדות. 50$.
[2] מפלצת ב', מזכירה יותר שלד אנושי. 50$.
[3] מפלצת ג' עם שיער קש. 55$ (משלמים אקסטרה תמורת הקוקו בלוף של הנעל?).
[4] והמפלצת החביבה עליי - מפלצת הכפכף הירוקה. 50$.

אל תסתכלו עליי במבט המאשים הזה, אני רק מנסה לשבור פה קצת שגרה בבלוג.

לאהוב או לשנוא? כתמי צבע של ג'פרי קמפבל

קולקציות החורף הולכות להיות משעשעות והרבה יותר מוצלחות מכפי שקולקציות הקיץ החולף היו. ג'פרי, כבר הרבה זמן במגמת שיפור, משתלב יפה בזרם הדברים המוצלחים שיחכו לנו לחורף הקרוב. מה תאמרו על הדגם הבא?


לגמרי מסוג הדגמים שעליהם נאמר "כה מכוער שזה כבר יפה". מתכתב לחלוטין עם מגפי המקווין הישנים והטובים מלפני שנה וחצי, אבל הרבה יותר זול (180$, לעומת מעל אלף שעלה הדגם של מקווין, עליו השלום) ועושה רושם - מתלכלך הרבה יותר בקלות. הפינה לשיפוטכם, נעליים עם כתמי צבע במחיר סביר ועם פלטפורמה מלבבת, מומלץ לשוקלות קריירה בשיפוצים ורוצות להגיע לעבודה בסטייל. התקנו?

לאהוב או לשנוא? מנצנצות של מיו מיו

אני מתנצלת מראש על התמונות הקשות שעתידות לעטר את הפוסט הזה. באמת חיפשתי משהו שלא יגרום לעוויתות תוך כדי צפייה, אבל לא הצלחתי. ממליצה בחום להרחיק קפה ומשקאות חמים מהמסך לפני שגוללים לתמונה.


אז, אמממ, כן. אין באמת מה לומר על זה. ורוד, מנוצנץ, כסוף, מכוער מאוד, 890$, מיו מיו, אל תקנו לי. תודה.

בא לי בא לי בא לי טבעות נערמות בפנדורה

פנדורה האלה יודעים מה הם עושים. את החרוזים (צ'ארמס) את לא יכולה להפסיק לאסוף באדיקות מטופשת, ועכשיו הם התרחבו גם לטבעות. הטבעות שלהם, גם הן, מיועדות לאיסוף, הערמה. חלקן יפות מאוד, שימו לב לשילוב הבא:


שילוב כה נאה, האין זאת? שלוש טבעות כסף דקות - 195 ש"ח האחת - ואיתן טבעת גבשושית דקיקה מזהב צהוב, שמחירה 1,570 ש"ח. בסך הכל נשלם 2,155 ש"ח לטבעת הנהדרת הזו, ובעיניי זה מקסים, יפהפה ויקר מאוד ביחס לתמורה. אבל בפעם הבאה שיש לכם חצי משכורת פנויה.

בא לי בא לי בא לי שרשרת אבק כוכבים של Pesavento

ביקור בעזריאלי הפך למסע ריורים חסר תקדים, כשסדרת תכשיטי הכסף המצופים זהב 18K ומה שמוגדר כ"אבק כוכבים" התגלתה בחלון הראווה של תכשיטי מילר. אי אפשר היה להימנע מלחזור שוב ושוב אל זירת הפשע, לבהות בתכשיטים המרהיבים ולסמן מועדפים (כן, יש לי יום הולדת בעוד ארבעה חודשים. צריך להתכונן).


כמה יפה היא, האין זאת? התליון עשוי כסף ומצופה בזהב ורוד, עם מרקם מנצנץ בלי להיות צעקני. גם המחירים, להפתעתי, היו סבירים יחסית. החל מ-450 ש"ח ועד משהו כמו 1,500 ש"ח. נדמה לי שהשרשרת הזו עלתה כ-900 ש"ח, הגם שאני לא בטוחה במחיר. על כל פנים, תכשיטי מילר יכולים לשמוח מאוד - הקולקציה פשוט יפהפיה ועל זמנית.

לאהוב או לשנוא? מנומרות למחצה של לובוטין

כריסטיאן לובוטין ממשיך למחזר את עצמו לדעת. אחרי שעלה על הפטנט של חרטום מקושקש (שימו לב - כבר ב-2009!), הפעם הוא משלב אותו עם חצי גפה מנומרת ועור בוהק, במקום זמש ושני צבעים.


נכון שאומרים שאם אתה מעתיק מעצמך זו לא באמת העתקה, אבל אף אחד לא טען שזה אינו מיחזור. כריס היקר, תן לנו משהו להתפעם ממנו, אנחנו יודעים שאתה יכול. ממוחזר, יקר ולא הכי נהדר - 1,095$ תמורת דגם מאגי שכבר ראינו לפני שנתיים לפחות, עם עקב גבוה מאוד ואנטיפטי להפליא. העם, כריס, רוצה משהו אחר.

וווווווווווואווווווווווווווווווו! שטוחות יוניסקס של ארמה

מעצב הנעליים הישראלי הסופר-מוכשר עודד ארמה יוצא קצת מהנישה של נעלי הגברים בלבד לכיוון נעליים יוניסקס. נכון שלא מדובר במעבר חד והיסטרי לכיוון נעליים מפונפנות על עקבים, ארמה נשאר במקומות שבהם הוא טוב, מקטין קצת את המידות ומרחיב קצת את סקאלת הצבעים, אבל מה אכפת לי - הוא נהדר.


הנה הוא, דגם Sunrise, בדיוק מה שצריך לקראת הסתיו. שטוחות, עם חרטום, שרוכים וחוש הומור, וגם צבעים נהדרים - תכלת, קאמל וחרדל. את נעלי ARAMA אפשר להשיג עכשיו גם בקום איל פו, ותמורת פלא כזה נשלם 980 ש"ח, לא זול, אבל לצערנו לא חריג בנוף המקומי.

סרוג כזה

לפני זמן מה הוצע לי להצטרף לסדנת סריגת תכשיטים בחנות "חרוז כזה" ליד דיזנגוף סנטר. יש לי חיבה עמוקה ל"חרוז כזה" עוד מילדותי, אני עדיין זוכרת את הסניפים שלהם בקניון בת ים ובקניון שבעת הכוכבים (שבינתיים נסגרו), לכן קפצתי על ההצעה.

על השולחן היו עוגיות, מים, שקיות חרוזים, מחטי סריגה וחוטים בגוני ברונזה, כסף וזהב. אחרי שבחרנו שקית חרוזים והשחלנו את תוכנה על החוט, התבקשנו להתחיל לסרוג צמה מהחוטים המטאליים. כאן כבר התגלו פערים קשים ביכולות. בשעה שמשתתפות עם ידע מוקדם בסריגה, סבלנות או חיבה בסיסית למלאכות יד תפסו את הפעילות בשנייה, סרגו במהירות מסחררת והצליחו לקבל תוצאות מרהיבות בפרק זמן קצרצר, משתתפות אחרות, כמוני למשל, לא הבינו מי נגד מה ולמה.


בסופו של דבר, עד שהצלחתי לקלוט את תנועת הסריגה עצמה ("לא סרגת כיפה מעולם?", שאלה אותי מישהי בהשתוממות. ובכן, לא. לא סרגתי שום דבר מעולם, והחוסר הזה הורגש במהלך הסדנה) חלפו להן כשעתיים, כך שמסדנה של שעה וחצי התארכנו לסדנה של קרוב לשלוש שעות. מצד שני, מרגע שקלטתי את התנועה היא היתה ממכרת ומרגיעה מאוד. בשעה טובה, הצלחתי להבין למה סבתא תמיד סורגת: זה מאוד מאוד נחמד ומרגיע.


בסופו של דבר, עם קצת עזרה מהמדריכות (הרבה עזרה, אבל מי סופר), הצלחתי לסיים את הצמה עם החרוזים. התוצאה שהתקבלה היתה שרשרת יפה מאוד, ארוכה מאוד ועם הרבה אופציות ענידה. הנה היא לפניכם:


בשורה התחתונה: סדנה מהנה מאוד שהייתי עושה שוב בשמחה, במיוחד אם יש לכם ידע מוקדם בסריגה וידיים טובות.

ניק וקית

קולקציית קפסולה מסחרית למחצה של ניקולס קירקווד עם קית הרינג - לא בדיוק דנדשה אבל מאוד מסקרנת - מציתה את הדמיון וקצת מעוררת שאלות על היכולת לתרגם אמנות לאמנות שימושית.

גם מעריצים מושבעים של הרינג ייאלצו להודות שהפרשנות של קירקווד על איוריו לא תמיד מצוידת בהומור המאפיין אותו. מצד שני, גם מעריצים מושבעים של קירקווד ייאלצו להודות שדוגמת האיורים השחורים-לבנים של הרינג לא יוצרת דוגמה מעניינת מספיק. בקצרה, אני חושבת שהקולקציה התפספסה דווקא בגלל החיבור בין שני ענקי העיצוב, בגלל הרצון (המובן) של קירקווד לתת ליצירות של הרינג במה מוחלטת בלי להעמיס קשקושי-נעליים מצד אחד, ובגלל המונוטוניות של היצירות של הרינג מצד שני.


מכולם, הדגם העליון מצד שמאל, הפחות מעניין מכולם, מוצע ב-1,080 אירו, סכום עתק לנעל, אך די סביר כשזוכרים שמדובר באמנות.

בא לי בא לי בא לי צמיד רצועות של בידארט (יום הולדת שמח, רוני!)

יש משהו מטעה בשמו של המותג הישראלי בידארט, מכיוון שהוא ממש לא מבוסס רק על תכשיטי חרוזים. בקולקציה האחרונה שלהן, בהשראת הודו, אפשר למצוא גם את הצמיד הסופר-מוצלח הזה, מחוטי כותנה (בניגוד לחומר הצפוי בצמידים כאלה - עור):


בעיניי שילוב הצבעים של הטורקיז והזהב מוצלח במיוחד, ויש משהו בנוכחות של הסוגר שמאזן את המינימליזם של חוטי הכותנה. 449 ש"ח יעלה הפלא, תתחדשי :)